פורום אוצר החכמה

שמואל דוד כתב:א) לאו הניתק לעשה תלוי בשם אחד/שני שמות או במרוחקים...?
ב) איך שייך שם אחד המרוחק

אבןטובה כתב:ידידי יקירי העילוי שליט"א
אתה רואה שסברת הכרס שלך היא להיפוך מרבינו גאון ישראל וקדושו רשכבה"ג הח"ס זי"ע שכל סברא ותג שלו הוא תורה שלימה לנו.

בור ריק כתב:

שמואל דוד כתב:א) לאו הניתק לעשה תלוי בשם אחד/שני שמות או במרוחקים...?
ב) איך שייך שם אחד המרוחק

לכאורה שם א' הכוונה שהעשה של והשיב נאמרה במפורש על גזילה והיינו שם א' של גזילה משא"כ מלקות דלא תענה וממון דכאש"ז אי"ש לומר שכאש"ז נאמרה במפורש על לא תענה אלא דאם הי' בפסוק א' הייתי אומר דע"כ נאמרה על הלאו

פרי יהושע כתב:

אבןטובה כתב:ידידי יקירי העילוי שליט"א
אתה רואה שסברת הכרס שלך היא להיפוך מרבינו גאון ישראל וקדושו רשכבה"ג הח"ס זי"ע שכל סברא ותג שלו הוא תורה שלימה לנו.

וכי מה? חסיד נהיית....

אש משמים כתב:

פרי יהושע כתב:

אבןטובה כתב:ידידי יקירי העילוי שליט"א
אתה רואה שסברת הכרס שלך היא להיפוך מרבינו גאון ישראל וקדושו רשכבה"ג הח"ס זי"ע שכל סברא ותג שלו הוא תורה שלימה לנו.

וכי מה? חסיד נהיית....

חסיד היה וחסיד נשאר..

פרי יהושע כתב:מה אתה אומר??

אש משמים כתב:

פרי יהושע כתב:מה אתה אומר??

לא ידעת ?

אש משמים כתב:

אליהו בן עמרם כתב:מענין לענין.
הסתפקתי. אם נימא שהעשה מתקן את הלאו.
מה יהיה הדין בראובן שגזל משמעון, ושמעון מוחל לו.
האם המחילה כהשבה והלאו תוקן,
או שאין המחילה מועלת אלא לבטל את חיוב העשה דהשבה הרובץ עליו. אבל מה דהווי הווי ועבר על הלאו.

לכאורה העשה הוא להשיב דווקא ולכן אולי רק אם יאמר 'הריני כאילו התקבלתי' יועיל.

אבןטובה כתב:לאו הניתק לעשה אחר שמנתקו ע"י קיום העשה שוב עקר הלאו וגם שום איסור לא עשה
או שרק עקר הלאו אבל איסורא איכא?

אש משמים כתב:

אליהו בן עמרם כתב:מענין לענין.
הסתפקתי. אם נימא שהעשה מתקן את הלאו.
מה יהיה הדין בראובן שגזל משמעון, ושמעון מוחל לו.
האם המחילה כהשבה והלאו תוקן,
או שאין המחילה מועלת אלא לבטל את חיוב העשה דהשבה הרובץ עליו. אבל מה דהווי הווי ועבר על הלאו.

לכאורה העשה הוא להשיב דווקא ולכן אולי רק אם יאמר 'הריני כאילו התקבלתי' יועיל.

אליהו בן עמרם כתב:וא"נ כהצד השני - חידוש הוא שרק אם יקיים "והשיב" בפועל יתנתק הלאו - ואין לך בו אלא חידושו.

ומעניין, שרבינו החפץ חיים (שהביא מקודם הרב אבן טובה) כתב בשעה"צ בהלכות יוהכ"פ שכל הזמן ו"עמוד והשב קאי" ולא כתב שכל הזמן איסור גזל בידו. כלומר לכאורה היה פשוט לו כהצד השני שכתבתי לעייל.

אש משמים כתב:הדברים שכתבתי פשוטים וכן מצאתי

שיעורי נתיבות שלום.PNG

רון כתב:התשובה על השאלה המצויינת של הרה"ג אליהו בן עמרם שליט"א, היא כך:

יסוד הדין בהא דחיוב השבה הוא סיבה שלא יקנה ביאוש, מבואר בחזו"א שם שהוא מצד מה שהואיל וחייב בהשבה הרי שלא נחשב החפץ אבוד מבעליו, כיון שיש מי שמחוייב להשיבו. ובחפץ שאינו אבוד לא מהני יאוש, דיאוש הוא הלכה בהלכות אבידה, ועד כמה שאינו אבוד לא חל ביה היאוש.
ולכן,
במחילת החפץ לא יכול להיות החיוב השבה סיבה שלא יקנה, דזה עניין דוקא ביאוש.

אליהו בן עמרם כתב:

רון כתב:התשובה על השאלה המצויינת של הרה"ג אליהו בן עמרם שליט"א, היא כך:

יסוד הדין בהא דחיוב השבה הוא סיבה שלא יקנה ביאוש, מבואר בחזו"א שם שהוא מצד מה שהואיל וחייב בהשבה הרי שלא נחשב החפץ אבוד מבעליו, כיון שיש מי שמחוייב להשיבו. ובחפץ שאינו אבוד לא מהני יאוש, דיאוש הוא הלכה בהלכות אבידה, ועד כמה שאינו אבוד לא חל ביה היאוש.
ולכן,
במחילת החפץ לא יכול להיות החיוב השבה סיבה שלא יקנה, דזה עניין דוקא ביאוש.

יישר כח לרב.
אשמח למראה מקום מדויק בחזו'א.
האם החזו'א מבאר זאת בדעת התוס' בב'ק? כי באורו נראה מאד קרוב לדברי הרמב'ן בביאורו דלא מהני יאוש מדהווי יאוש ברשות

וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם

אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו

כי יחטא ואשם - (שבועות כד) כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהודות כי יחטא (גי' ס"א ובדעתו להתודות כי חטא) ואשם

שמר כתב:ברש"י ויקרא ה, כג: כי יחטא ואשם - כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה וכו'.

משנה ברורה סימן תרז סק"יג
אפ"ה יכול וכו' - אף בין אדם לחבירו גנב וגזל וכדומה אע"פ שמחל לו והשיב את הגזילה מ"מ מתודה ביוה"כ לעולם דמ"מ בין אדם למקום חטא אבל אם הקניט חבירו בדברים או עני המהפך בחררה י"ל כה"ג כיון שביקש מחילה מחבירו והתודה ביו"כ א' א"צ להתודות ביו"כ שנית [פמ"ג]

ביקורת תהיה כתב:ומה משמעות הביטוי 'לאו שניתק לעשה'?
מפירוש רש"י בפרק אלו הן הלוקין עולה שהמשמעות היא: לאו שניתק מעונש מלקות אֱלֵי תיקון בקיום עשה.
אמנם מצינו את הפועל 'נִתַּק' במשמעות נִרְתַּק: 'גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו שֶׁסּוֹפָן לִנָּתֵק (-לְהִקָּשֵׁר) בַּעֲרָיוֹת בִּימֵי עֶזְרָא' (רש"י פרשת אחרי מתו"כ; ויתכן שהוא על פי דברי רש"י בפ"ט דערכין על הפסוק בהושע 'שת קציר לך': 'קָצִיר' - קָצִין, דְּנוּן מִתְחַלֶּפֶת בְּרֵישׁ, כְּדִכְתִיב 'נְבוּכַדְנֶאצַּר' 'נְבוּכַדְרֶאצַּר'), ולפי זה אפשר כי משמעות הביטוי 'לאו שניתק לעשה' היא: לאו שנקשר וחוּבּר אל עשה.

מתגעגע כתב:למדן אחד שאל אותי אם שייך לומר שהלאו של 'ולא תתורו' יהא לאו הניתק לעשה של 'למען תזכרו'...