פורום אוצר החכמה

ז"ל רש"י סוכה כח.
הויות דאביי ורבא - כל איבעיא להו לאביי ורבא הוה מספקא להו, ובכולן נתן את לבו ונתן בהן טעם, ובימי אמוראים נשתכחו.
וצ"ע למה פירש דהוי מספקא ליה, ולא פירש שהיה פשיטא ליה כאחד מן הצדדים.

בבא בתרא עה. רד"ה כדין וכדין

ואם יש לך קצת דעת
תעיין ברבינו חננאל סוכה מה:
שכל דבריו דברי קבלה

אבןטובה כתב:בבא בתרא עה. רד"ה כדין וכדין

ואם יש לך קצת דעת
תעיין ברבינו חננאל סוכה מה:
שכל דבריו דברי קבלה

כנראה שיש מישהו שאין לו....
דברי הר"ח שם אמורים רק בדברים שהם בקבלה וז"ל "שאלו הדברים וכיוצא בהן אי אפשר להאמר אלא בקבלה מן הנביאים"
ופשוט לכל בר דע.... שהאיבעיות של אביי ורבא נאמרו שלא בקבלה.
לא הייתי משתמש בסגנון זה לולא .....

עליך היה כוונתי
ועיין תוס' ע"ז נד. ד"ה אמר
וערובין לח: תוד"ה הא

כמדומני שאיני צריך להוסיף כלום
כתיבתך עושה הכל...

כבודו שלמד הרבה, יוכל אולי לומר לנו מתי התחילה התקופה שאמרו דברים מסברת עצמם ולא רק מה ששמעו מרבותיהם?
רבנן סבוראי? גאונים? או שמא מעולם לא אמר אדם דבר מסברת עצמו? שהרי כל מה שתלמיד ותיק וכו'...

עושה חדשות כתב:ז"ל רש"י סוכה כח.
הויות דאביי ורבא - כל איבעיא להו לאביי ורבא הוה מספקא להו, ובכולן נתן את לבו ונתן בהן טעם, ובימי אמוראים נשתכחו.
וצ"ע למה פירש דהוי מספקא ליה, ולא פירש שהיה פשיטא ליה כאחד מן הצדדים.

מה הפירוש של 'הויות'?

יש ויש
ר"א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבותיו כסוכה כח.
וערובין נג. אנן כי אצבעתא בקירא לסברא

ואני הקטן דל ושפל הייתי מייעץ לך שתעיין בתוס' ערובין ס. ד"ה גמרא

אבןטובה כתב:יש ויש
ר"א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבותיו כסוכה כח.
וערובין נג. אנן כי אצבעתא בקירא לסברא

ואני הקטן דל ושפל הייתי מייעץ לך שתעיין בתוס' ערובין ס. ד"ה גמרא

אין לי מושג מה אתה מביא מכל המ"מ האלו, שיש מקומות שכתוב בהם שהיה להם קבלה?
וכי משום כך אין שום דבר שאמרו מעצמם?
עכ"פ אם הגענו לשורה התחתונה, כבר טוב

כנראה לא עיינת בתוס' שם שכ' דאמורא אא"ל סברא נגד תנא אלא מה שיש לו קבלה מתנא אחר

מי דיבר פה על סברות נגד תנא?
דובר פה על איבעיות דאביי ורבא

סוכה דל"ג.
בעי רבי ירמיה נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב מהו יש דחוי אצל מצות או לא ותפשוט ליה מהא דתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב לכסות הואיל ואידחי אידחי ואמר רב פפא זאת אומרת אין דחוי אצל מצות דרב פפא גופא מבעיא ליה מיפשיט פשיט ליה דאין דחוי אצל מצות לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דלמא ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן תיקו.

והיינו דיש מקום לדון על משנה מפורשת, דלמא נפסק כך רק מחמת הספק. וצ"ע מה הכלל בזה, האם כל דין האמור במשנה להחמיר, יש לבוא ולהסתפק שאולי לא נאמר כך בוודאי אלא רק להחמיר מחמת הספק. ולכאו' זה שייך קצת לנידוננו.

ערובין לח: תוד"ה הא

אבןטובה כתב:ערובין לח: תוד"ה הא

לא קשור.

***