בין 'שתי תחנות' ל'הלוך ושוב'

[דרומי]

בערים קטנות יש מושג של תעריף קבוע לנסיעה במונית בתוך העיר, ללא הפעלת מונה. עד"מ 10 ש"ח ממקום למקום.

יש גם מושג של 'שתי תחנות' - לדוגמא: אדם נוסע לגן לקחת את בנו, ומשם ממשיך למרפאה - וזה יוצא 15 ש"ח עד"מ.

לעומת זאת, קיים מושג של 'הלוך ושוב' - אם אדם נוסע לגן לקחת את בנו, ומיד חוזר אתו הביתה - הוא יידרש לשלם 20 ש"ח כדין שתי נסיעות נפרדות, ולא 15 ש"ח בלבד כדין 'שתי תחנות'.

ההבדל בין 'שתי תחנות' ל'הלוך ושוב' אינו מספיק ברור לכאורה, כי מבחינת המרחק יתכן מאוד שה'שתי תחנות' יהיו הרבה יותר רחוקות מאשר 'הלוך ושוב'.

עכ"פ השאלה היא, בעיר שקיימים בה המושגים הנ"ל וכן מוסכם, האם מותר לאדם לנהוג בערמה מסויימת, ולהתרחק קצת ממקומו כדי לתת לנהג את ההרגשה שזה 'שתי תחנות' ולא 'הלוך ושוב'?

במלים פשוטות: הוא צריך עכשיו לצאת מביתו להביא לחמניות מהמאפייה, ומיד לחזור. אך כדי שלא יחוייב בתעריף של 'הלוך ושוב', הוא יוצא מביתו ופוסע רגלית מרחק של רחוב או שנים, ומשם מזמין את המונית וכך זה בעצם 'שתי תחנות'?

אקווה שהשאלה הובנה...

[בברכה המשולשת]

למה שזה לא יהיה גניבת דעת?

[שומע ומשמיע]

למה שזה לא יהיה גניבת דעת?

אם נניח שאין היגיון במנהג, האין זו הצלת עצמו מהפסד?

[הוה אמינא]

אין כזה מנהג עכ"פ לא קבוע.

בדידי הווה עובדה הרבה פעמים והלו"ש עלה לי כנסיעה אחת ארוכה רק עם תוס' תחנה באמצע.

[בברכה המשולשת]

למה שזה לא יהיה גניבת דעת?

אם נניח שאין היגיון במנהג, האין זו הצלת עצמו מהפסד?

אה"ני אלא שיש בו הגיון

[הפשטן]

לכאורה, בכל נסיעה של הלוך ושוב, יש בעצם שתי תחנות: תחנת הלוך ותחנת ושוב. מה לי אם היעד שלי הוא להגיע מביתי אל הכולל דרך תחנת ביניים, ומה לי אם היעד שלי הוא להגיע מביתי לביתי דרך תחנת ביניים: למה זה לא יוכל להיחשב שתי תחנות? והרי יש כאן שתי תחנות לעילא ולעילא: התחנה הראשונה היא תחנת הביניים, והתחנה השנייה והסופית היא נקודת המוצא...

אלא מה, אולי מראש, הגדר של "שתי תחנות" (שעולות במחיר היותר זול), יותר מורכב, והוא, "לצאת מנקודת המוצא לתחנה ראשונה וממנה לצאת לתחנה סופית כזאת שאינה נקודת המוצא". אם זה הגדר, אז ברור ש"הלוך ושוב" לא יוכל להיחשב "שתי תחנות", אלא שאז צריך לשים לב לשני דברים:

א. הגדר האחרון הנ"ל הוא מאד מורכב ומסובך בהגדרתו, ואין שום סיבה להניח שצריך לבחור דווקא בגדר המורכב והמסובך, ולא בגדר הפשוט יותר, שלפיו יוצא שגם הלוך ושוב הוא סוג של שתי תחנות. אלא אם כן ידוע מראש שצריך לבחור דווקא בגדר המורכב והמסובך, אבל בפשטות, אם אין סיבה להניח שצריך לבחור דווקא בגדר המורכב והמסובך, אז כל אדם יהיה רשאי לבחור בגדר שנוח לו (ואז ברור שכל אחד ירצה לבחור בגדר היותר פשוט והיותר זול, שלפיו יוצא שגם הלוך ושוב זה סוג של שתי תחנות).

ב. כעת אענה ישירות לשאלת פותח האשכול: גם אם תאמר, שידוע לנו מראש שהגדר של "שתי תחנות" הוא הגדר היותר מורכב ומסובך ("לצאת מנקודת המוצא לתחנה ראשונה וממנה לצאת לתחנה סופית כזאת שאינה נקודת המוצא"), עדין אין שום סיבה להחמיר ולהניח, שבמקומו צריך לבחור בגדר שלישי, עוד יותר מורכב ועוד יותר מסובך, שאומר כך: "שתי תחנות", פירושו "לצאת מנקודת המוצא לתחנה ראשונה וממנה לצאת לתחנה סופית כזאת, שלא רק שאינה נקודת המוצא, אלא גם אינה קרובה לנקודת המוצא". בעצם, לא רק שזה גדר יותר מורכב ויותר מסובך (מהגדר המורכב והמסובך הקודם), אלא שאז נתת דבריך לשיעורין, כי צריך עכשיו לחפש את הגדר של "קרובה": הרי אחד יטען שמרחק של קילומטר עדין נחשב "קרוב", והשני יגיד שגם מרחק של עשרה קילומטר נחשב "קרוב", ושלישי יגיד שאפילו מרחק של ארבע אמות בלבד כבר נחשב "רחוק", ואז כולם יתחילו להסתבך עוד יותר. לכן, בפשטות, אדם לא צריך לסבך את עצמו ביותר מדי גדרים מסובכים, אלא רשאי לקחת את הגדר הכי פשוט שיש. אלא אם כן ידוע מראש לכולם מה הגדר (בין אם הוא הכי פשוט ובין אם הוא הכי מסובך), ואז יש ללכת לפי הגדר שכבר ידוע לכולם.

המורם מכל האמור, שכל עוד שאין גדר ברור ומוסכם על כולם של "שתי תחנות", אין שום סיבה להחמיר ולבחור דווקא בגדר היותר מסובך שיותר מייקר את הנסיעה. והנלע"ד כתבתי, לא להלכה ולא למעשה, עד שיסכימו לזה גדולי הדור שליט"א.

[איש.dot]

והנלע"ד כתבתי, לא להלכה ולא למעשה, עד שיסכימו לזה גדולי הדור שליט"א.

תן להם כמה דקות, להכנס לפורום, להתעדכן...

[דרומי]

למען הסר ספק:
שאלתי בתחילת האשכול מדברת על מצב שאני מכיר מקרוב ובו נהגי המוניות מבדילים בין 'שתי תחנות' ל'הלוך ושוב' וכמו שכתבתי.

ולפלא על מי מהחכמים שהחליט שאין כזו מציאות, בשעה שהיא קיימת לפחות בעיר אחת שאני מכיר.

[אוצר החכמה]

השיקול של הנהגים הוא מאד פשוט שעל פי רוב שתי תחנות הם באותה דרך והתחנה האמצעית מוסיפה רק קצת. לעומת זאת הלוך וחזור הוא תמיד דרך כפולה.
אני לא מכיר את המו"מ הזה עם הנהגים ואני גם גר בירושלים שמחירים כאלה בין שכונה לשכונה אינם ריאליים. אבל אני מעריך שאם אדם יאמר מראש לנהג קח אותי לקצה האחד של העיר ואח"כ לקצה השני הנהג לא יחשיב לו את זה כשתי תחנות. (אא"כ העיר מאד קטנה ולא כדאי לו להפר המנהג)

[דרומי]

סוף סוף מישהו שמבין את דבריי. אכן אני מדבר על עיר קטנה יחסית שכנראה בגלל הסברא שכתב אוצה"ח החליטו לחלק בין "שתי תחנות" ל"הלוך ושוב".

ושאלתי היא, מכיון שהחילוק הזה לא ברור ולא נכון בכל המקרים, אלא רק שכך נקבע הכלל מצד 'לא פלוג' - האם מותר לאדם להתחכם וליצור מצב של "שתי תחנות" אף שבעצם הוא מתכוון ל"הלוך ושוב"?

ובפרט במקרה שבו אכן המרחק לא גדול, והוא יודע שהנהג לא מפסיד פה שום דבר אליבא דאמת

[הפשטן]

אתה שואל, האם מותר לך להתרחק קצת מהבית, ואז, מהמקום המרוחק ההוא, אתה מזמין מונית שתיקח אותך לתחנת ביניים ומשם הביתה.

מהיכא תיתי לאסור, והרי אתה נהנה והוא לא חסר. אמנם, כשאתה נהנה, הוא לא נהנה יותר (ממה שהוא היה יכול להנות אילו היזמנת אותו מביתך), אבל הוא עדין "לא חסר", אז למה לאסור? תדע שהוא לא חסר, שהרי אילו מלכתחילה היית נמצא במקום המרוחק, האם הוא היה חסר משהו מזה שהיית מזמין אותו משם?