ב' שאלות בדיני תפילה

[מיכאל1]

בבית ההוראה היום נשאלו ב' שאלות ש(לכאורה) לא נידונו במפורש אפילו בפוסקי זמננו.

1. יהודי ניגש למנחה בשטיבל חסידי, והבין שעליו להתפלל מנחה קצרה וכך עשה. כשסיים שמו"ע ניגשו אליו המתפללים ואמרו לו שרצונם הוא בחזרת הש"צ גמורה. האם יכולים לעשות כעת חזרת הש"צ עם קדושה בשנית?

2. בבית כנסת אחר התחילו ברכו של מעריב בטעות כאשר היו רק ט' מתפללים, ושאל הרב האם יש לומר ברכו אחר שאמרו רוב הקהל מעריב ערבים בין הפרקים או לסמוך על ברכו בתרא בלבד?


מה דעת המו"צים דפה?

[יבנה]

1. מכיון שאין זה מנהג המקום ולא ע"ד כן שלחוהו נמצא שבזה אינו שלוחם ואף בדיעבד אינו כלום וצריך לחזור.
2. יש לדמותו לזימון בקצ"ד א' כשקדמו חלקם לברך שהאחרים עדיין יכולים לזמן, והרי ענין זימון וברכו שוים, וכ"ש הכא שאף האחרים רק ברכו ברכה א' ועדיין חובת ברכו עליהם מצד מה שנשאר.

[מיכאל1]

1. מכיון שאין זה מנהג המקום ולא ע"ד כן שלחוהו נמצא שבזה אינו שלוחם ואף בדיעבד אינו כלום וצריך לחזור.

לכאורה כיוון ששלחוהו בסתם ולא הפסיקוהו אלא אדרבה ענו לדבריו חשיב כשלוחם.

2. יש לדמותו לזימון בקצ"ד א' כשקדמו חלקם לברך שהאחרים עדיין יכולים לזמן, והרי ענין זימון וברכו שוים, וכ"ש הכא שאף האחרים רק ברכו ברכה א' ועדיין חובת ברכו עליהם מצד מה שנשאר.

השאלה היא האם לסמוך על ברכו בתרא או שיש דין לפתוח את התפילה בברכו ושנאמר שיש בזה השלמה ואם לא אמרו כן קודם התפילה יאמרו בין הפרקים.

לפו"ר כשם שאין לומר קדיש בין הפרקים דחשיב כשואל עי' תוס' ברכות יג,ב ד"ה שואל ועי' בשו"ת מהרש"ג ובלבושי מרדכי משכ"ב, גם אסור לומר ברכו בין הפרקים, ורק לענות מותר.

[מה שנכון נכון]

גם אסור לומר ברכו בין הפרקים, ורק לענות מותר.

במקום צורך מותר גם לומר, כהא דמי שקראוהו לעלות לתורה (אפי' ישראל), או כשאין כהן אחר - לפסק המ"ב בסי' סו ס"ד.
כ"ש שברכו שלפני ברכות ק"ש פירושו ברכוהו בברכות ק"ש, (ראה מ"ב נד,יג), ואולי הוי מהענין.

[יבנה]

1. מכיון שאין זה מנהג המקום ולא ע"ד כן שלחוהו נמצא שבזה אינו שלוחם ואף בדיעבד אינו כלום וצריך לחזור.

לכאורה כיוון ששלחוהו בסתם ולא הפסיקוהו אלא אדרבה ענו לדבריו חשיב כשלוחם.

2. יש לדמותו לזימון בקצ"ד א' כשקדמו חלקם לברך שהאחרים עדיין יכולים לזמן, והרי ענין זימון וברכו שוים, וכ"ש הכא שאף האחרים רק ברכו ברכה א' ועדיין חובת ברכו עליהם מצד מה שנשאר.

השאלה היא האם לסמוך על ברכו בתרא או שיש דין לפתוח את התפילה בברכו ושנאמר שיש בזה השלמה ואם לא אמרו כן קודם התפילה יאמרו בין הפרקים.

לפו"ר כשם שאין לומר קדיש בין הפרקים דחשיב כשואל עי' תוס' ברכות יג,ב ד"ה שואל ועי' בשו"ת מהרש"ג ובלבושי מרדכי משכ"ב, גם אסור לומר ברכו בין הפרקים, ורק לענות מותר.

1. אין שתיקתם הודאה, ובפרט אם כבר התחילו חלקם תפלת לחש.
2. ברכו שייך לברכות ק"ש ואינו דומה לקדיש וקדושה שאינם שייכים לשם, והרי מקומו לכתחילה קודם ברכות ק"ש ולא לאחר התפלה. ועוד דכיון שברכו נאמר בשביל כל ברכות ק"ש ועדיין לא גמרו אמירתם, אף אם כל הי' היו באמצע ברכות ק"ש עדיין צריכים לומר ברכו.

[מיכאל1]

1. מכיון שאין זה מנהג המקום ולא ע"ד כן שלחוהו נמצא שבזה אינו שלוחם ואף בדיעבד אינו כלום וצריך לחזור.

לכאורה כיוון ששלחוהו בסתם ולא הפסיקוהו אלא אדרבה ענו לדבריו חשיב כשלוחם.

2. יש לדמותו לזימון בקצ"ד א' כשקדמו חלקם לברך שהאחרים עדיין יכולים לזמן, והרי ענין זימון וברכו שוים, וכ"ש הכא שאף האחרים רק ברכו ברכה א' ועדיין חובת ברכו עליהם מצד מה שנשאר.

השאלה היא האם לסמוך על ברכו בתרא או שיש דין לפתוח את התפילה בברכו ושנאמר שיש בזה השלמה ואם לא אמרו כן קודם התפילה יאמרו בין הפרקים.

לפו"ר כשם שאין לומר קדיש בין הפרקים דחשיב כשואל עי' תוס' ברכות יג,ב ד"ה שואל ועי' בשו"ת מהרש"ג ובלבושי מרדכי משכ"ב, גם אסור לומר ברכו בין הפרקים, ורק לענות מותר.

1. אין שתיקתם הודאה, ובפרט אם כבר התחילו חלקם תפלת לחש.
2. ברכו שייך לברכות ק"ש ואינו דומה לקדיש וקדושה שאינם שייכים לשם, והרי מקומו לכתחילה קודם ברכות ק"ש ולא לאחר התפלה. ועוד דכיון שברכו נאמר בשביל כל ברכות ק"ש ועדיין לא גמרו אמירתם, אף אם כל הי' היו באמצע ברכות ק"ש עדיין צריכים לומר ברכו.

ייש"כ
האם הדברים הם מסברא או שיש לזה מקורות בפוסקים?
בפאט לגבי מנחה י ש מקור לזה שאפשר לומר ב' פעמים קדושה בתפילה אחת?

[יבנה]

1. אין שתיקתם הודאה, ובפרט אם כבר התחילו חלקם תפלת לחש.
2. ברכו שייך לברכות ק"ש ואינו דומה לקדיש וקדושה שאינם שייכים לשם, והרי מקומו לכתחילה קודם ברכות ק"ש ולא לאחר התפלה. ועוד דכיון שברכו נאמר בשביל כל ברכות ק"ש ועדיין לא גמרו אמירתם, אף אם כל הי' היו באמצע ברכות ק"ש עדיין צריכים לומר ברכו.

ייש"כ
האם הדברים הם מסברא או שיש לזה מקורות בפוסקים?
בפאט לגבי מנחה י ש מקור לזה שאפשר לומר ב' פעמים קדושה בתפילה אחת?

בענין מנחה קצרה, חז"ל תקנו לומר חזרת הש"ץ להוציא את מי שאינם בקיאים מלבד מה שהש"ץ מתפלל בלחש. ואף כשכולם בקיאים התקנה קיימת. פשוט שכמו שיחיד האומר רק ג' ברכות ראשונות לא יצא ידי חובתו, וברכותיו הם לבטלה, ה"ה חזרת הש"ץ של ג' ברכות ראשונות אינו כלום.
התחיל מנהג של אמירת מנחה קצרה והב"י כתב שאינו כדין ושהחרימו העושים כן. והסכים עמו הרמ"א. אך הוסיפו שבשעת הדחק כשהשמש שוקעת יש לעשות כן.
ביאור הדבר, מנחה קצרה אינו חזרת הש"ץ כלל, אלא כל עניינו הוא לאפשר אמירת קדושה בלי חזרת הש"ץ. וכשהשמש שוקעת שאין שהות לקיים תקנת חזרת הש"ץ, אמרו שלפחות יזכו בקדושה.
בעקבות פסק השו"ע ורמ"א מנהג הטעות של ביטול חזרת הש"ץ התבטלה, מלבד משום מה בישיבות ליטא מסויימות. ושמא חששו ראשי ישיבות אלו לאיזה מכשול אם יהיה חזרת הש"ץ, וצ"ע.
נמצא שבמקרה הנ"ל פשוט שצריך החזן לחזור על התפלה כתקנת חז"ל וכהפוסקים וכמנהג המקום, ומה שאמר בקול ג' ברכות דלחש אינו פוטרו מחובתו של חזרת הש"ץ אפ' אם כולם היו רוצים בכך, ודלא כדסברתי קודם.
בענין הקדושה, אומרים בחזרת הש"ץ קדושה של המלאכים מכיון שיש י' שאומרים אותו ביחד, משא"כ בתפלת לחש. אבל אין מניעה מצד עצמו לומר קדושה כמה פעמים, שאין בזה ברכה לבטלה. דוגמא לדבר אם יחליט א' להיות בשטיבלך כל היום ולומר קדושה במניינים חולפים אין בכך איסור.
הלכך אין שום בעיה לומר קדושה בחזרת הש"ץ שנית. בנוסף אין חובת אמירת קדושה מצד עצמו כמו שיש חובת אמירת חזרת הש"ץ. אלא שמתי שאומרים ברבים ברכה שלישית של קדושת השם תקנו לומר קדושת המלאכים. ולא שייך לומר בזה שנפטר מידי חובתו מאחר שכעת אומר ברכה שלישית ברבים, ואדרבה זהו חזרת הש"ץ ששם הוא מקומו וצורתו.

[מיכאל1]

[
בענין הקדושה, אומרים בחזרת הש"ץ קדושה של המלאכים מכיון שיש י' שאומרים אותו ביחד, משא"כ בתפלת לחש. אבל אין מניעה מצד עצמו לומר קדושה כמה פעמים, שאין בזה ברכה לבטלה. דוגמא לדבר אם יחליט א' להיות בשטיבלך כל היום ולומר קדושה במניינים חולפים אין בכך איסור.
הלכך אין שום בעיה לומר קדושה בחזרת הש"ץ שנית. בנוסף אין חובת אמירת קדושה מצד עצמו כמו שיש חובת אמירת חזרת הש"ץ. אלא שמתי שאומרים ברבים ברכה שלישית של קדושת השם תקנו לומר קדושת המלאכים. ולא שייך לומר בזה שנפטר מידי חובתו מאחר שכעת אומר ברכה שלישית ברבים, ואדרבה זהו חזרת הש"ץ ששם הוא מקומו וצורתו.

החילוק בין יחיד הנמצא בשטיבלאך ואומר קדושה מאות פעמים לבין ציבור שאומרים קדושה ב"פ או יותר הוא ברור כביעתא בכותחא.
מאד הייתי רוצה למצוא מקור מאיזה שהוא פוסק ואפי' בן דורנו שציבור יכולים לומר םעמיים קדושה, אפילו במקום שכולם שמעו את הקדושה הראשונה.

[יבנה]

[
בענין הקדושה, אומרים בחזרת הש"ץ קדושה של המלאכים מכיון שיש י' שאומרים אותו ביחד, משא"כ בתפלת לחש. אבל אין מניעה מצד עצמו לומר קדושה כמה פעמים, שאין בזה ברכה לבטלה. דוגמא לדבר אם יחליט א' להיות בשטיבלך כל היום ולומר קדושה במניינים חולפים אין בכך איסור.
הלכך אין שום בעיה לומר קדושה בחזרת הש"ץ שנית. בנוסף אין חובת אמירת קדושה מצד עצמו כמו שיש חובת אמירת חזרת הש"ץ. אלא שמתי שאומרים ברבים ברכה שלישית של קדושת השם תקנו לומר קדושת המלאכים. ולא שייך לומר בזה שנפטר מידי חובתו מאחר שכעת אומר ברכה שלישית ברבים, ואדרבה זהו חזרת הש"ץ ששם הוא מקומו וצורתו.

החילוק בין יחיד הנמצא בשטיבלאך ואומר קדושה מאות פעמים לבין ציבור שאומרים קדושה ב"פ או יותר הוא ברור כביעתא בכותחא.
מאד הייתי רוצה למצוא מקור מאיזה שהוא פוסק ואפי' בן דורנו שציבור יכולים לומר םעמיים קדושה, אפילו במקום שכולם שמעו את הקדושה הראשונה.

איזה צד איסור יש בדבר?

[מיכאל1]

איזה צד איסור יש בדבר?

אולי חדש אסור מן התורה שהרי מעולם לא ראינו, אולי בל תוסיף על עשה של ונקדשתי.

[יבנה]

איזה צד איסור יש בדבר?

אולי חדש אסור מן התורה שהרי מעולם לא ראינו, אולי בל תוסיף על עשה של ונקדשתי.

החידוש הוא בקדושה בתפלת לחש לא בחזרת הש"ץ.
מהיכא תיתי שיהיה בזה בל תוסיף או מ"ע של ונקדשתי. ומה תעשה במה שאומרים בשחרית רגיל קדושה ג' פעמים, וביוה"כ שאומרים אותו ו' פעמים.

[כהן]

בבית ההוראה היום נשאלו ב' שאלות ש(לכאורה) לא נידונו במפורש אפילו בפוסקי זמננו.

1. יהודי ניגש למנחה בשטיבל חסידי, והבין שעליו להתפלל מנחה קצרה וכך עשה. כשסיים שמו"ע ניגשו אליו המתפללים ואמרו לו שרצונם הוא בחזרת הש"צ גמורה. האם יכולים לעשות כעת חזרת הש"צ עם קדושה בשנית?

2. בבית כנסת אחר התחילו ברכו של מעריב בטעות כאשר היו רק ט' מתפללים, ושאל הרב האם יש לומר ברכו אחר שאמרו רוב הקהל מעריב ערבים בין הפרקים או לסמוך על ברכו בתרא בלבד?


מה דעת המו"צים דפה?

לפמש"כ התוס' והרא"ש במגילה דכ"ג ע"ב שעיקר חזרת הש"ץ בזמנינו היא בשביל אמירת הקדושה א"כ בכה"ג שהציבור כבר אמרו קדושה [במנין זה]לא יוכלו לומר חזרת הש"ץ