פורום אוצר החכמה

ב'סערה בכוס תה' האחרונה ביקשו כמה אנשים לעיין במאמר, והרי הוא לפניכם:

בקריאה מרפרפת תמהתי במה נדחתה טענת ההפסק דברכת הגפן.

לדעתי המדולדלת הטענה שדברי ברכה מטעם איזה דוד דומים לגביל לתורי או להרחמן דברית מילה אין בה ממש, ואני מתבטא בעדינות מפני כבוד הציבור. והמשפט שהוסיפו בסוף דבריהם שיש להסתפק אם ההיתר נאמר גם על דברי ברכה הוא לשון המעטה קיצונית. [גם הדימוי בהערה לשירת קול ששון וקול שמחה שמזמרים עם המברך לא דמי כי אוכלא לדנא, כמובן.]

עיקר היתרם הוא מפני שהנצרכים לברכה היינו החתן והכלה (או גם המברך ) שותקים.

אסור להשתהות גם בשתיקה ורק בדיעבד מקילים שאינו נחשב הפסק

אם כך מדוע ברוב החופות לכתחילה משתהים בין הברכות כדי שיעור אמירת: "הרב פלוני מכובד בברכה פלונית"?

כי זה שיהוי שהוא צורך הברכה

למה? אי אפשר לכבד אדם אחד בכל הברכות? או לחילופין לחלק את הברכות לפני החופה ואז המברכים יעלו בזא"ז?