פורום אוצר החכמה

שבת קט"ז. א''ר טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן שאפי' אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית ע''ז ואין נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין. וכן בשבת י"ז. לגבי טומאת המרדעת. ובזבחים י"ג. לגבי זריקת דם.
והרי קיללת חכם אפילו על תנאי היא באה? וכן הוה, כמש"כ ב"מ פ"ה. ולמה לא חשש לכך?

לענ"ד הוא כן חשש אבל החליט שצריך את מסירות הנפש הזו בשביל שיבינו כמה חשובה ההלכה הזו

עיקרו אינו קללה, אלא שבועה. וכה"ג אמרו חכמים אחרים אראה בנחמה, ראה רש"י מכות ה ע"ב בפי' השני. (וכל מי שנשבע בחייו הוא כעי"ז). ומכיון שהוא אמת הרי שלא ימותו בניו ולא קללם. וכנראה שמ"מ אין לפתוח פה לרעה, ובפרט לחכם שקללתו אפי' על חנם מתקיימת. ואולי לא החזיק עצמו בדרגה זו, או שסבר שבדרך אמירה זו, כשבועה לאמת דבר מסוים, אי"ז קללה כלל.

בשבת יז ע"א פירש רש"י:

אקפח את בני. מצער היה על תורה המשתכחת, ומקלל את עצמו.

וכתב מהרש"ל בחכמת שלמה:

רש"י בד"ה אקפח את בני כו' מצטער היה על תורה כו'. נ"ב, ותימה גדולה בניו מה חטאו. ורש"י עצמו חזר מזה בפרק השוכר את הפועלים ופירש לשון שבועה גבי יש בן לאותו צדיק שקפח את בניו כו'.

מה שנכון נכון כתב:עיקרו אינו קללה, אלא שבועה. וכה"ג אמרו חכמים אחרים אראה בנחמה, ראה רש"י מכות ה ע"ב בפי' השני. (וכל מי שנשבע בחייו הוא כעי"ז). ומכיון שהוא אמת הרי שלא ימותו בניו ולא קללם. וכנראה שמ"מ אין לפתוח פה לרעה, ובפרט לחכם שקללתו אפי' על חנם מתקיימת. ואולי לא החזיק עצמו בדרגה זו, או שסבר שבדרך אמירה זו, כשבועה לאמת דבר מסוים, אי"ז קללה כלל.

גטין לה

נמנעו מלהשביעה: מ"ט? אילימא משום דרב כהנא, דאמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת ונתנתו לעני. לימים, בא בעל הדינר ואמר לה: "הבי לי דינרי" אמרה ליה: "יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום" אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה. וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה מי שנשבע באמת כך, הנשבע על שקר על אחת כמה!

ואה"נ שלא התקיימו לו בנים זכרים - כדאיתא בפרק הפועלים.

עזריאל ברגר כתב:ואה"נ שלא התקיימו לו בנים זכרים - כדאיתא בפרק הפועלים.

וכפי שציין פותח האשכול.