קרטיב לאשה בשבת

[אש משמים]

האם לנשים מותר לאכול קרטיב צבעוני בשבת??
(שו"ע סי' שג סע' כה במשנ"ב ובשה"צ שם).

[קו ירוק]

רעיון יפה.
אבל רק אם זה צובע את השפתיים בצבע שדרכה בכך בלבד כמו אדום וכיו"ב.
(אלא שבדרך כלל זה צובע רק את חלל הפה ומותר, ורק לילדים שמוצצים אותו זה צובע שפתיים),

[מה שנכון נכון]

זכור לי שבחוט שני עמד בזה.

[אש משמים]

רעיון יפה.
אבל רק אם זה צובע את השפתיים בצבע שדרכה בכך בלבד כמו אדום.
(אלא שבדרך כלל זה צובע רק את חלל הפה ומותר, ורק לילדים שמוצצים אותו זה צובע שפתיים),

היום דרך הנשים לצבוע בהרבה צבעים את השפתיים ולכן נראה לאסור ובפרט שיש נשים שניחא להם בצביעה זו.
עוד נראה, שאין זה משנה הצבע שבו הרגילות לצבוע אלא האם דרך צביעה באותו מקום.

[החתן סופר]

זכור לי שבחוט שני עמד בזה.

נכון העירו כבר במשנ"ב דרשו שג הע’ 53

[אש משמים]

סברות קצוה"ש להתיר (ע"פ המובא במשנ"ב 'דרשו'):

א. הוי בדרך קלקול ואינו אסור אלא מדרבנן.
יש להבין מדוע נחשב דרך קילקול ואם הכוונה לדרך לכלוך הרי כבר כתב המ"א דזוהי גופא מלאכת צביעה ולכן אין בזה לכלוך ולכאורה ה"ה דאין זה קלקול.

ב. הוי פס"ר דלא ניחא ליה.
אם דרך הנשים לצבוע את השפתיים מדוע הוא לא ניחא ליה?

ג. הוא בדרך אכילה ולא בדרך מלאכה.
לא מצינו בסי' שכ הל' כ היתר כזה לא בצביעת המפה ולא בצביעת ידיו.

ד. הוא כלאחר יד.
כנ"ל, לא מצינו כזה היתר.
עוד יש לדון האם נחשב כלאחר יד כאשר הצביעה היא ביד כדרך הצובעים ממש.

[אבי 1000]

א' צ"ע

ב' אכן לא ניתן להכריע באופן כללי שלא ניחא ליה וכל אחד צריך לברר כשלעצמו.

ג' מצינו כן כמה פעמים שישנו שדרך אכילה הוא היתר כשלעצמו לבטל מלאכות אחרות.

ד'
כלאחר יד אכן אינו היתר אלא שהוא רק מדרבנן ומצטרף ביחד עם טענות נוספות, ע' ס' שי"ד לעניין הוצאת סכין מחבית בשיטת התורמת הדשן והחולקים עליו ותרוה נחת.

אין מה לדון, זה ממש לא כדרך הצובעים, והרי הגוזז ביד הוא כלאחר יד וכי נראה למעלתו שזו דרך צביעה בלא כלי ושלא כתיקונו.

ראשית כבר התבאר שאין צביעה לרבנן מדאורייתא בעור האדם ולכך אין האיסור אלא מדרבנן.

אך אינני חושב שאנו צריכים לכל זה אלא הוי דבר שאינו מתקיים כלל ואפי' לא לכמה שעות ולכך אין לאסור, ובפרט אם צירוף טענת כלאחר יד אין לחשוש בדבר.

[אש משמים]

במשנ"ב ובשה"צ לא מבוארים היתרים אלו ומשמע מדבריו שהיום פשוט לאסור בנשים.

ז"ל משנ"ב שג: "כיון דאשה דרכה בכך ליפות את עצמה ע"י צביעת פנים מחזי שפיר כצובע".
היות ודרכה לצבוע את פניה כל השנה אם מעבירה על פניה סרק נראית כצובעת.
ז"ל שעה"צ שם: "דדוקא בסרק על פניה שהוא דרך צביעתה לנוי משא"כ באכילת תותים שהפס"ר הוא רק לשפתיה שבזה יראה דאין דרך צביעתה בכך".
אך היום שהדרך הוא לצבוע גם את השפתיים לא יהיה זה שונה מפניה שאסורה מפני שנראית כצובעת.