פורום אוצר החכמה

שמעתי היום בשם החז"א שמאחר ואשתו כגופו וכמו שאדם יכול לדבר עם עצמו לשה"ר ולא חשיב לשה"ר כך לגבי אשתו.הייתי שמח אם החברים דפה יהיה להם מקור לדברים.

מי אמר שמותר לאדם לדבר עם עצמו לה"ר?

עובדיה חן כתב:שמעתי היום בשם החז"א שמאחר ואשתו כגופו וכמו שאדם יכול לדבר עם עצמו לשה"ר ולא חשיב לשה"ר כך לגבי אשתו.הייתי שמח אם החברים דפה יהיה להם מקור לדברים.

אני חושב שזה לשה"ר או יותר נכון מוציא שם רע על החזו"א. [למרות שהייתי שמח מאוד אם היה כזה היתר].

) ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ח
דַּע, דְּאֵין שׁוּם חִלּוּק בְּאִסּוּר הַסִּפּוּר, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, קְרוֹבָיו אוֹ רְחוֹקָיו אוֹ לְאִשְׁתּוֹ, אִם לֹא שֶׁהוּא דָּבָר, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעָהּ מִפְּנֵי הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁתִּהְיֶה מִזֶּה עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁהִיא מַקֶּפֶת לַאֲנָשִׁים רָעִים, שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מְסַפֵּר לָּהּ אֶת טִבְעָם הָרַע וּמַזְהִירָהּ, שֶׁלֹּא לְהַקִּיף לָהֶם
(ומביא כן מאבות דר"נ סוף פ"ז - בוזה את חבירו)

דרומי כתב:מי אמר שמותר לאדם לדבר עם עצמו לה"ר?

לחשוב לשון הרע כבר הח"ח אמר שזה מותר .

בתבונה כתב:) ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ח
דַּע, דְּאֵין שׁוּם חִלּוּק בְּאִסּוּר הַסִּפּוּר, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, קְרוֹבָיו אוֹ רְחוֹקָיו אוֹ לְאִשְׁתּוֹ, אִם לֹא שֶׁהוּא דָּבָר, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעָהּ מִפְּנֵי הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁתִּהְיֶה מִזֶּה עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁהִיא מַקֶּפֶת לַאֲנָשִׁים רָעִים, שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מְסַפֵּר לָּהּ אֶת טִבְעָם הָרַע וּמַזְהִירָהּ, שֶׁלֹּא לְהַקִּיף לָהֶם
(ומביא כן מאבות דר"נ סוף פ"ז - בוזה את חבירו)

צודק החז"א חולק על הח"ח.

ישא ברכה כתב:

עובדיה חן כתב:שמעתי היום בשם החז"א שמאחר ואשתו כגופו וכמו שאדם יכול לדבר עם עצמו לשה"ר ולא חשיב לשה"ר כך לגבי אשתו.הייתי שמח אם החברים דפה יהיה להם מקור לדברים.

אני חושב שזה לשה"ר או יותר נכון מוציא שם רע על החזו"א. [למרות שהייתי שמח מאוד אם היה כזה היתר].

אני שמעתי היום מהרב זילברברג רבה של שיכון ה.ניתן לברר אצלו ולשמוע בקול הלשון דרשתו.

בהספד על הגרשז"א בשלושים הספיד חתנו הרב בורודיאנסקי, ואמר בין השאר כמדומה, כי הגזרש"א אמר שאין איסור לה"ר לדבר עם אשתו על קשיים שיש לו מפאת שאנשים הרעו לו אם זה מסייע לו להתגבר על עצבותו ועל קשייו וכיו"ב.

לפי סברא זו, מי שאין לו אשה מותר לו לספר כן עם ידיד טוב. האמנם?

קו ירוק כתב:בהספד על הגרשז"א בשלושים הספיד חתנו הרב בורודיאנסקי, ואמר בין השאר כמדומה, כי הגזרש"א אמר שאין איסור לה"ר לדבר עם אשתו על קשיים שיש לו מפאת שאנשים הרעו לו אם זה מסייע לו להתגבר על עצבותו ועל קשייו וכיו"ב.

החפץ חיים כבר כתב את זה.

דרומי כתב:לפי סברא זו, מי שאין לו אשה מותר לו לספר כן עם ידיד טוב. האמנם?

גם למי שיש אשה, אם ירגע יותר על ידי שיספר לחבירו שרי. ההיתר הוא משום דחשיב לתועלת, ואם איני טועה כן מוכח גם בספר חפץ חיים שיש מושג של לתועלת בלשון הרע, אם על ידי שאספר את הסיפור ארגע ממה שעשו לי. ואין זה היתר מיוחד לגבי אשתו, אלא כל מי שעל ידו ארגע.

שווארצעוואלף כתב:

קו ירוק כתב:בהספד על הגרשז"א בשלושים הספיד חתנו הרב בורודיאנסקי, ואמר בין השאר כמדומה, כי הגזרש"א אמר שאין איסור לה"ר לדבר עם אשתו על קשיים שיש לו מפאת שאנשים הרעו לו אם זה מסייע לו להתגבר על עצבותו ועל קשייו וכיו"ב.

החפץ חיים כבר כתב את זה.

אינני מוצא את זה בדברי הח"ח המצוטטים לעיל. וברור שאלו דברים ששייכים באשתו יותר משאר בנ"א.
ולא מצאתי היתר בח"ח לספר לאשתו שם אדם שפגע בו בגלל שעי"ז ירגע

ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל י
פְּרָט הַחֲמִישִׁי. שֶׁיְּכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת, וְהוּא הָעִקָּר, שֶׁעָלָיו סוֹבֵב כָּל הַהֶתֵּר הַזֶּה, כְּתַבְנוּהוּ בְּסָעִיף י"ג:
[הגה"ה - וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין אִם כַּוָּנָתוֹ בְּסִפּוּרוֹ לְהָפֵג אֶת דַּאֲגָתוֹ מִלִּבּוֹ, הֱוֵי כִּמְכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא, [וּלְפִי זֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל, דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים, קָאֵי גַּם עַל עִנְיָן כָּזֶה], אַךְ שֶׁיִּזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ שְׁאָר הַפְּרָטִים שֶׁבְּסָעִיף זֶה]:

הח"ח כתב היתר דומה גם לגבי שמיעת לשוה"ר

ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ו
וְעוֹד יֵשׁ אֹפֶן אַחֵר גַּם כֵּן דְּמִצְוָה לִשְׁמֹעַ, כְּגוֹן, אִם בָּא אֶחָד לְפָנָיו לִקְבֹּל עַל חֲבֵרוֹ מֵאֵיזֶה דָּבָר, שֶׁעָשָׂה נֶגְדּוֹ, וְהוּא מַכִּיר בְּהַמְסַפֵּר, שֶׁבָּזֶה שֶׁיִּתֵּן אֹזֶן לִדְבָרָיו, יִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת אַפּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, (כִּי אוּלַי הָאֲחֵרִים יַאֲמִינוּ לִדְבָרָיו וְיִהְיוּ מְקַבְּלֵי לָשׁוֹן הָרָע), וּבָזֶה יִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. אַךְ בְּכָל הַהֶתֵּרִים, שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה, יִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא יַאֲמִין בְּעֵת הַשְּׁמִיעָה בְּהֶחְלֵט, רַק לָחוּשׁ לָזֶה בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלָּכֵד גַּם הוּא בְּרֶשֶׁת עֲוֹן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע:

קו ירוק כתב:

שווארצעוואלף כתב:

קו ירוק כתב:בהספד על הגרשז"א בשלושים הספיד חתנו הרב בורודיאנסקי, ואמר בין השאר כמדומה, כי הגזרש"א אמר שאין איסור לה"ר לדבר עם אשתו על קשיים שיש לו מפאת שאנשים הרעו לו אם זה מסייע לו להתגבר על עצבותו ועל קשייו וכיו"ב.

החפץ חיים כבר כתב את זה.

אינני מוצא את זה בדברי הח"ח המצוטטים לעיל. וברור שאלו דברים ששייכים באשתו יותר משאר בנ"א.
ולא מצאתי היתר בח"ח לספר לאשתו שם אדם שפגע בו בגלל שעי"ז ירגע

לא ברור מש"כ, בכל אופן, רשז"א אורחא דמילתא נקט שאדם מדבר עם אשתו מה שיושב לו על הלב אבל אין הבדל בין אשתו לשאר בנ"א.

בתבונה כתב:ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל י
פְּרָט הַחֲמִישִׁי. שֶׁיְּכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת, וְהוּא הָעִקָּר, שֶׁעָלָיו סוֹבֵב כָּל הַהֶתֵּר הַזֶּה, כְּתַבְנוּהוּ בְּסָעִיף י"ג:
[הגה"ה - וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין אִם כַּוָּנָתוֹ בְּסִפּוּרוֹ לְהָפֵג אֶת דַּאֲגָתוֹ מִלִּבּוֹ, הֱוֵי כִּמְכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא, [וּלְפִי זֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל, דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים, קָאֵי גַּם עַל עִנְיָן כָּזֶה], אַךְ שֶׁיִּזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ שְׁאָר הַפְּרָטִים שֶׁבְּסָעִיף זֶה]:

הח"ח כתב היתר דומה גם לגבי שמיעת לשוה"ר

ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ו
וְעוֹד יֵשׁ אֹפֶן אַחֵר גַּם כֵּן דְּמִצְוָה לִשְׁמֹעַ, כְּגוֹן, אִם בָּא אֶחָד לְפָנָיו לִקְבֹּל עַל חֲבֵרוֹ מֵאֵיזֶה דָּבָר, שֶׁעָשָׂה נֶגְדּוֹ, וְהוּא מַכִּיר בְּהַמְסַפֵּר, שֶׁבָּזֶה שֶׁיִּתֵּן אֹזֶן לִדְבָרָיו, יִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת אַפּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, (כִּי אוּלַי הָאֲחֵרִים יַאֲמִינוּ לִדְבָרָיו וְיִהְיוּ מְקַבְּלֵי לָשׁוֹן הָרָע), וּבָזֶה יִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. אַךְ בְּכָל הַהֶתֵּרִים, שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה, יִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא יַאֲמִין בְּעֵת הַשְּׁמִיעָה בְּהֶחְלֵט, רַק לָחוּשׁ לָזֶה בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלָּכֵד גַּם הוּא בְּרֶשֶׁת עֲוֹן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע:

הח"ח משמע שזה בצ"ע

אולם מקובל לומר בשמו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שיש להתיר .

בדבר דעתו של מו"ר הגרש"ז אויערבך זצוק"ל דבבעל ואשתו ואיפכא אינו בכלל איסור לה"ר כשמספרים בדברים שמציק להם, כיון דהוא חיוב אישות דילהו שכל אחר יסיר מהשני דאגתו, ועדיפא טפי מספיקו דהחפץ חיים אם איכא איסור לה"ר כשאומרו משום דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים. לכאורה בהא הענין דאין לקבל אלא למיחש וכיוצ"ב קשה טפי, דבדרך כלל מתקבל אצל כל אחד מהם יותר מאשר טענת אחר. ומ"מ נראה דשרי מטעם הנזכר. אבל יש לעיין בגוונא דלא הצרו לו, אלא מפריע לו דברים או הנהגות מסויימות של זולתו, אם גם מותר, או דאמרינן איהו דמזיק לנפשיה. ודברים ששייכו להשקפות להעמידם על צביונם נראה פשוט דשרי ולא הוי בכלל לשה"ר, דהא בהא הוי העמדת ביתם, ושייכא לתרוויהו, ומותר להזכיר כל מי שנצרך, ובלבד שיכוין להדיא שהמכוון לרוחניות ולא לצרף נגיעות וכיוצ"ב, כמבואר בחפץ חיים שם. עוד יש לבאר דהא דהחפץ חיים בהלכות לה"ר כלל י' סי"ד בהערה כתב דאפשר דמשום דאגה בלב איש ישיחנה מותר לספר, ומ"מ נצרך כל השבעה תנאים שהתנו שם, י"ל דהתם דההיתר הוי כיון דהוא כתועלת על להבא כדכתב שם, להכי נצרך התנאים, משא"כ בין איש לאשתו אין הכוונה משום תועלת, אלא כיון דהוו כחדא לעניינים אלו שיסיר אחד מהשני מה דמציק לו שרי, ולא נצרך לתנאים דאתמר שם. ומה דכתב החפץ חיים כלל ח' ס"י דאין לספר לנשותיהם כל מה שאירע להם עם פלוני ופלוני וכו', הוא בגוונא שמטרתו להגן על כבודו גרידא, וכדכתב בשבילי חיים שם. וכפי ששמעתי משמיה דאחד מגדולי המשגיחים שליט"א ששאל כיו"ב את מרן החזו"א זצ"ל והשיבו להקל בזה.



יש לעיין האם כוונת הגרשז"א להיתר מיוחד לסיפור דברים בין איש לאשתו, הרי לצורך הפגת דאגה הוא התיר לספר לכל אדם. חתנו הרב ירוחם בורודיאנסקי הסביר את ההיתר הרחב הזה בכך שבעיני הגרש"ז קשר בין איש לאישה צריך להיות כל כך אמיץ שאם יש לאישה צרה זו גם צרתו של הבעל, כי האיש והאישה נושאים יחד את קשיי החיים[44]. ואמר הרב בורודיאנסקי שעדיף אמנם לספר את המעשה ללא השמות, אך פעמים רבות אין זה מספיק מבחינת המספר[45].כך הובא בשם הרב בורודיאנסקי בספר רבן של ישראל עמ' 186 (הובא במאמרו של הרב יוסף צבי רימון המצויין לקמן): "הוא אמר לי ונתן לי רשות לפרסם בשמו, וכך אני מדריך את החתנים בישיבה, שבין איש לאשתו אין איסור לשון הרע. כלומר, כשהאשה באה הביתה ורוצה שישא איתה בעול של בעיה שמפריעה לה - הוא חייב לשמוע, ולא יכול לומר לה 'זה לשון הרע'. כי אחרת לא יוכל לישא עמה בעול. הוא חייב להתחלק איתה בחבילת הצרות שלה ולעזור לה לפותרם (כמובן, לא סתם לשון הרע לשם לשון הרע). החפץ חיים הסתפק אם משום דאגה בלב איש ישיחנה מותר לספר לשון הרע או לא. אבל זה באדם זר, אבל איש ואשתו הרי משועבדים הם זה לזה, ודאי שהוא חייב לשמוע מה מעיק ומה מציק לה. ומה שמעיק לו, אם יבוא הביתה ופניו נפולות והיא תשאלנו 'מה קרה', האם יאמר לה 'זה לשון הרע' אסור לספר? לא כך חיים של בעל ואישה".

[45] אולם מאידך תלמידו הרב אביגדור נבנצל, ובנו הרב עזריאל אויערבך, אמרו שלא שמעו היתר כזה מהרב אוירבך. ומכל מקום מכיוון שאין דברים בכתב מהגרשז"א בעניין זה על כן צריך להיזהר בגבולות היתר זה, וביחוד מפני שהדבר עלול לתת פתח להיתרים רבים שאינם כדין באיסור לשון הרע. ועין בכל זה בספר סוד הנישואין חלק ב בפרשת מצורע עמ' קמב.

רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה ה
מכאן אמרו חכמים - רבינו הקדוש בסדר המשניות כתבה מדברי חכם זה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה למדו חכמים לומר כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. מצאתי כתוב כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני היא מלמדתו לחרחר ריב. כגון קרח שספר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה והביאתו בדברים לידי מחלוקת. א"נ מתוך שהוא מספר לה שחבריו גנוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה וזה גורם רעה לעצמו:

עי' בחשוקי חמד (מר' יצחק זילברשטיין שליט"א) ע"ז לט. וז"ל מטי משמיה דהחזו"א דיש מקרים שיכול לומר לה"ר לאשתו משום שאשתו כגופו כאשר אין כוונתו להרבות שנאה אלא לפרוק את אשר לבו כאשר ברור לו שאשתו לא תספר את הלה"ר לאחרים. ויעוין גם בח"ח הלכות לשון הרע כלל י מקור מים חיים ס"ק יד.

ישא ברכה כתב:

עובדיה חן כתב:שמעתי היום בשם החז"א שמאחר ואשתו כגופו וכמו שאדם יכול לדבר עם עצמו לשה"ר ולא חשיב לשה"ר כך לגבי אשתו.הייתי שמח אם החברים דפה יהיה להם מקור לדברים.

אני חושב שזה לשה"ר או יותר נכון מוציא שם רע על החזו"א. [למרות שהייתי שמח מאוד אם היה כזה היתר].

עי' חשוקי חמד ע"ז לט.

יש מעשה ידוע עם הרב נבנצאל שיהודי שכן לקח הלוואה והחתימו ערב וברח ואשתו לחצה שיאמר את שמו וסירב ובסוף היא פגשה את הלווה בחול ודיברה עימו בחביבות שהתבייש ורץ להשיב את הכסף ואמר הרב שברור לו שלו ידעה מהסיפור היתה נוזפת בו ולא היה משיב והוסיף שמעיקר הדין מותר לומר כי היא גם ניזוקת ממ מידת חסידות לא לומר ודווק

ראה אור החיים הקדוש סוף פרשת תולדות שרבקה אמרה ליצחק שהיא שולחת את יצחק ללבן כי היא קצה בבנות הארץ, ולא סיפרה לו את האמת שעשו רוצה להרוג את יעקב, "מפני איסור רכילות".

שמעתי מר"נ רוטמן שכל ההיתר הוא רק במקרה שימנע נזק ממשי ע"י שמסיח דאגתו, ובמקור ההיתר רק להקשיב בלי להאמין וכיום אנשים התירו גם לספר שלא כדין.

בשבת נתקלתי בקטע המצורף בקובץ מהספר מאורות יצחק (חש"מ) תחת הכותרת שמא יראה בה דבר מגונה וכותב שמזה יש ללמוד שיש לאיש ולאשה להעלים דבר מגונה שבהם אחד מהשני... דצריך לדעת אם יהי' בזה איסור לה"ר. הלום ראיתי אשכול זה ואני מצרף קובץ שליקטתי בענין דיבור לשון הרע בין איש לאשתו.
בתחילה מובא הקטע הנ"ל, לאח"כ הקטע מהספר התורה המשמחת מהדורה קמא שנדפסה בסוף שיחות ליו"כ מהרה"ג אביגדור נבנצאל, לאחר מכן העמ' המקביל ממהדורה בתרא שממנה הושמט הקטע, לאחר מכן קטע מספר מכרמי שומרון ובו בהערה 62 מובא הדבר ולבסוף שני סימנים מהספר וקנה לך חבר בו נידון הענין המובא בספר התורה המשמחת.

זאב ערבות כתב:בשבת נתקלתי בקטע המצורף בקובץ מהספר מאורות יצחק (חש"מ) תחת הכותרת שמא יראה בה דבר מגונה וכותב שמזה יש ללמוד שיש לאיש ולאשה להעלים דבר מגונה שבהם אחד מהשני... דצריך לדעת אם יהי' בזה איסור לה"ר. הלום ראיתי אשכול זה ואני מצרף קובץ שליקטתי בענין דיבור לשון הרע בין איש לאשתו.
בתחילה מובא הקטע הנ"ל, לאח"כ הקטע מהספר התורה המשמחת מהדורה קמא שנדפסה בסוף שיחות ליו"כ מהרה"ג אביגדור נבנצאל, לאחר מכן העמ' המקביל ממהדורה בתרא שממנה הושמט הקטע, לאחר מכן קטע מספר מכרמי שומרון ובו בהערה 62 מובא הדבר ולבסוף שני סימנים מהספר וקנה לך חבר בו נידון הענין המובא בספר התורה המשמחת.

ייש"כ. מעניין מאוד.
שמעתי מ'כלי ראשון' על הג"ר יוסף רוזנבלום ז"ל ראש ישיבת שערי יושר, שפעם נכנס אליו אחד מתלמידיו לשעבר, שהיו לו סוגים שונים של בעיות נפשיות, אלא שבין הבריות היה נחשב כאדם רגיל, ודאגתו בפיו: "אינני מצליח להיות מעורב בין הבריות במקום עבודתי, ואני מרגיש שאם בתוך השיחות עמהם אציע לעמיתי מפעם לפעם איזו לשון הרע, הם יחשיבו אותי יותר, מכיון שאני מביא להם חדשות מהסוג הגרוע הזה". ושאל מה לעשות.
ענה לו הרב רוזנבלום על אתר: "מותר לך! כל לשון הרע שאתה מדבר עמהם לצורך זה - החטא הוא עלי ועל צוארי!"

יישר כח להרב זאב על כל הקבצים.

אציין כי ישנה בזה תשובה גם מהראב"ד ר' משה שטרנבוך, בתוך הדברים הוא מביא שאביו ר' אשר זצ"ל שלח לח"ח אם מותר בין איש לאשתו, והח"ח השיב לאיסור. ברם נידון ההיתר היה 'אשתו כגופו', וע"ז השיב הח"ח שגם לעצמו אסור לאדם לספר לה"ר, ודוק. אולם נראה שהצד המשמעותי יותר להקל זה מצד שזה יותר נכנס בגדרי לתועלת, וכמו שהאריכו בזה.

לגבי שיחה על מנת להשקיט הצער מליבו, מפורש בכלל י סעיף יד בהגה"ה שיש מקום להתיר דחשיב תועלת, ולאו דווקא עם אשתו.

לגבי מחשבת לשון הרע, ראוי לציין לדברי אגרת הקודש שבספר התניא :

וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש. כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב.

לדבריו מחשבת לשון גרועה בבחינה מסוימת אף יותר מדיבור. ובעצם זה נכלל בפשטות בלא תשנא את אחיך בלבבך במקרים מסוימים, וודאי בואהבת לרעך כמוך, כיון שמחשבת האדם היא הגורמת לו לעשות מעשים, והיא שליטה על רגשותיו (ולכאורה אין זה סותר לדברי החפץ חיים - שמישהו ציטט לעיל, אני לא ראיתי בפנים - שאין לשון הרע במחשבה, שכן יש לחלק בין הרהור סתם, לבין התבוננות בעוול שעשה לי ובגודל שחיתותו, שהיא מחשבה בבחינת 'דעת' המשפיע על הרגשות והמעשים).

על הגר"ש דבליצקי סופר שהוא החשיב זאת למחלוקת בין בעה"ת והח"ח.

בפשטות זה אכן נראה כך, אבל מעניין מה היה מגיב על הביאור הפשוט שהעזתי להביע בקטנותי

ספר מגילת ספר - דברות שמואל, פסקי הלכה, חידושי תורה עובדות והנהגות ממרן הגר"ש אויערבאך ששמע המחבר (רב אוריאל איזנטל) בין השנים תשל"ז - תשמ"ז. חלקו השני של הספר הוא ליקוט פסקי הלכה ממרן הגרש"א שהובאו בספר מגילת ספר ה' חלקים.
הנה מה שמובא בספר מהגרש"א בענין האשכול:

המצופה מת"ח שלא ידבר לשון הרע על אף אחד, גם לא עם אשתו, ולכל היותר אפשר לספר בלי להזכיר שמות. ואם על המן כתוב "ויתאפק" אז בוודאי שת"ח יכול להתאפק ולא להגיע ללשון הרע כדי להפיג צערו.

ההיתר שיש הוא לשמוע את האשה, כי היא חייבת לפרוק מה עשו לה, ואפשר גם לשמוע על מנת ללמד זכות על הצד שכנגד, להסביר לה שלא התכוונו לצער אותה וכו'.

כל ההיתרים האלה הם מדרון חלקלק בעבירה חמורה מאוד ולכן יש להיזהר, ומי יכול להעיד על עצמו שמספר לשון הרע רק כדי להפיג צערו ולא כדי ללכלך על הזולת או להתכבד בקלון חבירו.

לדינא יתכן שדברי מר נכונים אולם הראיה מהמן אינה נכונה. הוא התאפק לרגע עד שהגיע הביתה ואח"כ סיפר לאשתו ולכל אוהביו את אשר קרהו וצא וראה מה בקשה אשת המן לעשות בעקבות הלשון הרע הזה.

עובר ושב כתב:המצופה מת"ח שלא ידבר לשון הרע על אף אחד, גם לא עם אשתו, ולכל היותר אפשר לספר בלי להזכיר שמות. ואם על המן כתוב "ויתאפק" אז בוודאי שת"ח יכול להתאפק ולא להגיע ללשון הרע כדי להפיג צערו.

ההיתר שיש הוא לשמוע את האשה, כי היא חייבת לפרוק מה עשו לה, ואפשר גם לשמוע על מנת ללמד זכות על הצד שכנגד, להסביר לה שלא התכוונו לצער אותה וכו'.

כל ההיתרים האלה הם מדרון חלקלק בעבירה חמורה מאוד ולכן יש להיזהר, ומי יכול להעיד על עצמו שמספר לשון הרע רק כדי להפיג צערו ולא כדי ללכלך על הזולת או להתכבד בקלון חבירו.

המן התאפק מבושה ולא מפני שחשש לספר לשון הרע. ממתי למדים הלכה ממעשה רב של גוי?

עקרונית כן. כהדרכת חז"ל מהמתוקנים שבהם אפשר ללמוד

כדכד כתב:עקרונית כן. כהדרכת חז"ל מהמתוקנים שבהם אפשר ללמוד

המן היה גוי מתוקן? האם יש כזה דבר גוי מתוקן? ואם יש, מנין לך לדעת שהוא מהמתוקנים.

המן לא היה גוי מתוקן והודעתי לא נסבה על דברי מר שאין ללמוד מהמן (שכתבתי בעצמי קודם שבמקרה זה גם אין מה ללמוד ממנו) אלא על השאלה אם אפשר ללמוד ממעשה רב של גוי ואין הכי נמי שאולי אין גוי מתוקן אבל מעשה מתוקן של גוי יש ואפשר ללמוד ממנו והוא שאמרו חז"ל "כמתוקנים שבהם לא עשיתם" משמע שהיה לכם לעשות לפחות כמותם

כדכד כתב:המן לא היה גוי מתוקן והודעתי לא נסבה על דברי מר שאין ללמוד מהמן (שכתבתי בעצמי קודם שבמקרה זה גם אין מה ללמוד ממנו) אלא על השאלה אם אפשר ללמוד ממעשה רב של גוי ואין הכי נמי שאולי אין גוי מתוקן אבל מעשה מתוקן של גוי יש ואפשר ללמוד ממנו והוא שאמרו חז"ל "כמתוקנים שבהם לא עשיתם" משמע שהיה לכם לעשות לפחות כמותם

כמתוקנים שבהם רש"י מפרש כעגלון מלך מואב... גם על נבוכדנצר כתוב שקיבל שכר עבור של פסיעות אך אנו מדברים בתקופה שרחוקה מאתנו כבליוני שנות אור והאם יש לנו מושג מי הם היו.
ידוע הסיפור עם רב הוטנער שהגיע למשרדו אדם ניצול השואה לבקש את מחילתו, שכן לפני המלחמה נפגש עם הגר"י ואמר לו ראה כמה מתוקנים הגרמנים שעל כל דבר אומרים תודה ובבקשה. וכעת סיפר שבמחנה כל פעם שהיו מענים אותו היו אומרים תודה ובבקשה...
אמנם יש גויים שנראים כמתוקנים, אך בהזדמנות הראשונה שניתנת להם מראים את פרצופם האמיתי ואת הנפש הבהמית שלהם.

לא הבנתי מדוע ביקש את מחילתו של הרב הוטנר בגל זה.
עגלון מלך מואב היה רחוק מאתנו כשלשת עד ארבעת אלפי שנים שלנו ולא ביליוני שנות אור.
יתכן מאד שבכל גוי יש פרצוף חיתי ועל זה אמרתי שה"כמתוקנים שבהם" מתייחס למעשים ולחוקים ולא לאיש הגוי עצמו

כדכד כתב:לא הבנתי מדוע ביקש את מחילתו של הרב הוטנר בגל זה.
עגלון מלך מואב היה רחוק מאתנו כשלשת עד ארבעת אלפי שנים שלנו ולא ביליוני שנות אור.
יתכן מאד שבכל גוי יש פרצוף חיתי ועל זה אמרתי שה"כמתוקנים שבהם" מתייחס למעשים ולחוקים ולא לאיש הגוי עצמו

ביקש את מחילתו כיוון שלפני המלחמה סבר שהגרמנים מתורבתים מנומסים ומתורבתים - או בלשונך מתוקנים, וכעת נוכח לדעת שהם יותר גרועים מחיות טרף, שאף בשעה שטורפים אותך לא שוכחים לומר תודה ובבקשה.
כנראה לא הבנת את המליצה. נכון שמבחינת השנים זה רק כמה אלפים, אך מבחינה מעשית זה כמו בליוני שנות אור. האם אנו יכולים להשוות אותנו יחסית לתנאים ואמוראים? מה עם נביאים ושופטים? הלא אין לנו מושג מי הם היו ולכן כשבאים לדון למשל במעשה דוד ובת שבע אין לנו אפילו מושג במה מדובר לפי מדרגתו של דוד המלך.