פורום אוצר החכמה

מעשה בארגון העוסק בקירוב של נערים מתחזקים ברמות שונות. כחלק מהפעילות לקחו אותם לשבת לצפון הארץ ושכרו עבורם מלון רק עבורם. כמובן הובאו מרצים, בדרנים ושאר ענינים טובים. ועדיין נשארו כמה שעות פנויות בשבת שבהם אמורים הנערים לבלות בכחות עצמם.

הנערים הם ברמות שונות, ויש ביניהם שעדיין לצערנו מחללים שבת פה ושם, וחששו המארגנים בצדק ששעות אלו ינוצלו לחילול שבת כמו עישון או שימוש במכשירים אלקטרוניים שונים. חשבו על פתרון, לפתוח את הבריכה שבמלון לשימוש הנערים, ישחקו הנערים לפנינו וכך לפחות לא ייכשלו בדאורייתא ממש.

האמנם נכון עשו?

ואולי שיעשו כן בכל שבת, האם חיובינו לעשות מה שנוכל למונעם מחילול שבת, או האם זה נחשב כאילו בגרמתם של המארגנים ולכן מחוייבים הם למונעם?

שו"ע שלט ב
"אין שטין על פני המים, אפילו בבריכה שבחצר, מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר. ואם יש לה שפה סביב, מותר, דכיון דאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי וליכא למגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין. "
הרי שמעיקר הדין מותר לשחות בבריכה שיש בו קירות.
ובגמ' אמרו בכמה מקומות שמותר לכתחילה ליכנס למים בשבת לקרר עצמו, אף שכל גופו מתרטב ולא חששו לסחיטת שערות. גם התירו ליכנס למים או לגשם בבגדיו ולא חששו לסחיטת הבגדים.
ומה שכעת חוששים לסחיטה בדברים אלו, הוא חומרא. ולצורך הצלתם מאיסורי דאורייתא מצוה קעביד לפתוח להם הבריכה בשבת. ובפרט שהוא עצמו אינו עושה איסור, אלא גורם להם שיעשו איסור בדרגה פחותה. וכדמצינו בסוטה מח. דאמרו לבטולי הא מקמי הא אף שמדובר בב' איסורים.

כמדומה שבריכה נחשבת כקרפף שלא מוקף לדירה ואסור בה טלטול המים.
חוץ מזה שיש לאסור בריכת שחייה משום עובדין דחול.

מקור דבריך הוא....?
ואיך דבריך מתיישבים עם השו"ע שהבאתי קודם?

עי' אורחות שבת פרק כ"א הערה כ"ג.

לגבי חשש קרפף, זה תלוי גם במבנה המלון. הלא כן?

עיינתי שם סעיף י' שכתב להדיא שמן הדין מותר להתרחץ בצונן אך נהגו שלא לרחוץ שמא יבוא לסחוט בשערות או להוליך המים שעליו בר"ה או בכרמלית, ומשום זה אפ' בביתו אין לרחוץ.
ולא הזכיר איסורים שהזכרת. וכבר הסברתי שבמקום צורך כפי שתיאר דרומי המנהג נדחה כדי למנוע מחילול שבת דאורייתא.
ובהערה כד מבואר שמי שיש לו צער או חולי מותר לשחות בבריכה שיש לו קירות וא"צ לחוש למנהג. וה"ה כאן.
ובהערה כח כתב שיש איסור הוצאה במים שבשערותיו, אך במקום מצוה או צורך גדול מותר. וכאן הוי בכלל אלו, אף אם נודה לדבריו ודלא כמשמעות הגמ' בהרבה מקומות שאין בזה איסור הוצאה כלל.
בנוסף הרבה רגילים להתעלם ממנהג זה בשביל צורך לא הלכתי של טבילה במקוה בבוקר, כ"ש שיש להתעלם מהמנהג בשביל צורך מניעת חילול שבת דאורייתא.

בברכה המשולשת כתב:לגבי חשש קרפף, זה תלוי גם במבנה המלון. הלא כן?

כוונת כת"ר לקולא של קרפף מקורה?

כן

שוב ראיתי בארחות שבת הנ"ל הערה כג שכותב שלא נהגו איסור רחיצה בבריכה במקום צורך גדול. וכאן ודאי הוי צורך גדול.

מיכאל1 כתב:כמדומה שבריכה נחשבת כקרפף שלא מוקף לדירה ואסור בה טלטול המים.
חוץ מזה שיש לאסור בריכת שחייה משום עובדין דחול.

זה נידון גם במקוואות הגדולים.

יבנה כתב:עיינתי שם סעיף י' שכתב להדיא שמן הדין מותר להתרחץ בצונן אך נהגו שלא לרחוץ שמא יבוא לסחוט בשערות או להוליך המים שעליו בר"ה או בכרמלית, ומשום זה אפ' בביתו אין לרחוץ.
ולא הזכיר איסורים שהזכרת. וכבר הסברתי שבמקום צורך כפי שתיאר דרומי המנהג נדחה כדי למנוע מחילול שבת דאורייתא.
ובהערה כד מבואר שמי שיש לו צער או חולי מותר לשחות בבריכה שיש לו קירות וא"צ לחוש למנהג. וה"ה כאן.
ובהערה כח כתב שיש איסור הוצאה במים שבשערותיו, אך במקום מצוה או צורך גדול מותר. וכאן הוי בכלל אלו, אף אם נודה לדבריו ודלא כמשמעות הגמ' בהרבה מקומות שאין בזה איסור הוצאה כלל.
בנוסף הרבה רגילים להתעלם ממנהג זה בשביל צורך לא הלכתי של טבילה במקוה בבוקר, כ"ש שיש להתעלם מהמנהג בשביל צורך מניעת חילול שבת דאורייתא.

עי' בהערה כ"ג ותראה שיש בזה משום עובדין דחול
המקור לדין שחייה ברכיה למשותקים ל"ע וכדו' הוא הגרי"מ אהרונסון בישועת משה ח"ג סי' ל"ה

מה שהזכיר עובדין דחול מיירי מצד גזירת שחיקת סממנין של רפואת המשותק, ולא לענין שחייה או רחיצה של בריאים.

לענ"ד הטעם היחיד לאסור, הוא מהטעם של המנהג לא לרחוץ אפילו בצונן (נראה לי שזה מנהג של אשכנזים בלבד).
אם כן, באותה המידה ובאותם המקרים שמקילים ברחיצת צונן, יהיה מותר להיכנס לבריכה.
כמו שהמנהג להקל ללכת למקווה בשבת, כך יהיה מותר במקום מקווה ללכת לבריכה (מים שבאובים כשרים לטבילת גברים לפי הרבה השיטות). אחרי שהוא כבר נכנס לבריכה לשם טבילה, לכאורה אין שום סיבה לא להישאר שם עוד שעתיים (כי מחמת זה לא יתווסף חשש של סחיטה).
וכן (לפי הידוע לי - תקנו אותי אם אני טועה) אדם שחם לו והוא סובר, או שהזיע מאוד, נוהגים להקל ברחיצת צונן - הוא הדין בכניסה לבריכה.

זה נראה לי חשבון נכון מצד עיקר הדין. אבל אני יודע שרבנים ממש לא אוהבים את זה ומשתדלים לאסור שחייה בבריכה בכל כוחם (ראה כאן למשל)

דרומי כתב:מעשה בארגון העוסק בקירוב של נערים מתחזקים ברמות שונות. כחלק מהפעילות לקחו אותם לשבת לצפון הארץ ושכרו עבורם מלון רק עבורם. כמובן הובאו מרצים, בדרנים ושאר ענינים טובים. ועדיין נשארו כמה שעות פנויות בשבת שבהם אמורים הנערים לבלות בכחות עצמם.

הנערים הם ברמות שונות, ויש ביניהם שעדיין לצערנו מחללים שבת פה ושם, וחששו המארגנים בצדק ששעות אלו ינוצלו לחילול שבת כמו עישון או שימוש במכשירים אלקטרוניים שונים. חשבו על פתרון, לפתוח את הבריכה שבמלון לשימוש הנערים, ישחקו הנערים לפנינו וכך לפחות לא ייכשלו בדאורייתא ממש.

האמנם נכון עשו?

אשרי המשיבים לב בנים לאביהם שבשמים!!

קשה לי להאמין שיש רב שיהיה מוכן להתיר לנהוג כן.

צריך לזכור שכאשר באים להחזיר יהודים לכשרותם א"א לעשות זאת ע"י עבירות קלות או קולות מידי גדולות כי גם הם שמים לב לרגש היהודי של הרבנים שלהם וזה יכול לגרום אצלם קירור גדול בעבודת ה' בשאר דברים כי אינם יודעים להבדיל בין דבר לדבר.

כמדומה שאסור לעשות דבר כזה בלי שאלת חכם.

מיכאל1 כתב:כמדומה שבריכה נחשבת כקרפף שלא מוקף לדירה ואסור בה טלטול המים.
חוץ מזה שיש לאסור בריכת שחייה משום עובדין דחול.

א. אולי תלוי במחלוקת הפוסקים לגבי מים שאינם ראויים לשתיה אבל ראויים לכביסה. אמנם מסברת כרסי נראה שמים שמיועדים לרחיצה ולהנאת הגוף - דינם כנטעים ולא כזרעים.
ב. לא מחדשים עובדין דחול מדעתנו.
ג. שמעתי שיש שני סוגי בגדי-ים: יש כאלו שעשויים מבד רגיל, ובהם יש איסור סחיטה, ובמילא איסור מוקצה כשהם רטובים. אבל יש כאלו שעשויים מניילון שלא שייך בו סחיטה, ורק בהם מותר להשתמש בשבת.

יש הבדל בין רחיצה לשחיה, רחיצה בצונן אינה אסורה, יש רק מנהג להחמיר, וגם מנהג זה לאשכנזים בלבד. אבל בשחיה יש איסור דרבנן גזירה שמא יעשה חבית של שייטין.
ממילא אין שום ראיה ממקוה שרק טובלים בו ולא שוחים, ובצונן אין שום איסור מדינא, ובטבילה אין גם מנהג להחמיר.

ובבריכה כיון ששוחים בה אין להקל באיסור דרבנן כדי למנוע איסור דאורייתא.

עקרונית אפשר להשאיר את הבריכה פתוחה בלי לרשום את הדבר בתכניה וכו', ובכך לגרום להם ללכת לבריכה מעצמם בלי לשלוח אותם אליה, וכך אנו מורים במקרים דומים ואכמ"ל. אבל למעשה בנידו"ד זה לא מעשי, כיון שהם שכרו את כל המלון, וצריך להביא מציל במיוחד וכו', וזה כמו להתיר להם בפירוש ללכת לבריכה, וזה א"א.

יבנה כתב:שו"ע שלט ב
"אין שטין על פני המים, אפילו בבריכה שבחצר, מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר. ואם יש לה שפה סביב, מותר, דכיון דאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי וליכא למגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין. "
הרי שמעיקר הדין מותר לשחות בבריכה שיש בו קירות.

זה נכון כשהכתלים הם מעל פני הקרקע דדמי לכלי, אבל בבריכות המצויות אין כתלים מעל פני הקרקע.

בדין בריכה האם נחשבת כקרפף יעוי' עמק התשובה ב יח, ישכיל עבדי ו א, מנחת יצחק ח"ו סי' ל"ח ובאר משה ג נו.

זכור לי שר' מרדכי גרוס ג"כ מדבר בזה, אך לא הצלחתי למצוא, ואולי מישהו מחו"ר הפורום ישיבני אבידתי.

לענין רחיצה בצונן, מבואר בילקוט יוסף סי' שכ"ו ס' ג' ועוד מקומות שהספרדים לא קבלו עליהם המנהג שאוסרו. ושאף לאשכנזים הותר במקום שיש צער מהחום או מזיעה מרובה.
ובסי' ש"א ס' ט ובהערה י"א הביא ט' טעמים לחשוש מלשחות בבריכה בשבת, ודחה כולם ע"ש. ואז הוסיף בחומר ענין שחיה מעורבת. ואז מסיים "ולענין הלכה, אף שצידדנו להקל לרחוץ בבריכה בשבת באיזה אופנים, מ"מ למעשה יש להורות שלא לרחוץ בבריכה בשבת, ובפרט בבגד - ים, וכן השיב לי מרן אאמו"ר שליט"א."
וניכר שהטעם שנמנע מלהורות בו היתר הוא מחשש שחיה מעורבת ולא מצד איסורי שבת.

נמצא שלספרדים אפ' מנהג ליכא, ואילו לאשכנזים מצינו שהותר בשביל כמה צרכים ואף זה מכללם. בנוסף בשעת הדחק כזה ובשביל העומדים ברמה רוחנית כזאת נראה פשוט שיכולים לסמוך בזה על שיטת הספרדים שהוא בעצם עיקר הדין לכו"ע.

מלבד זאת הרי מדובר באנשים שעדיין אינם שומרים כל התורה והכוונה להחזירם למוטב, וראוי לעשות זאת באופן הדרגתי ולא לצפות מהם מיד בהתחלה שיקיימו כל הפרטים ודקדוקים עם כל החומרות והידורים. וכדרך שמחנכים קטנים, וכדרך שקבלו ישראל את התורה.
וכי העושה תפילות לחילונים בימים נוראים יקפיד על אריכות התפילות ועל כל הפיוטים, והעושה להם סדר בפסח יעשה להם כפי שעושה לעצמו בביתו.
ומצינו בהם קולות גדולות. וכבר כתב הרמ"א או"ח סי' קכ"ח ס' ל"ה "ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דלת בפניהם."
והשרידי אש ח"ב סי' ח' כתב בארוכה להתיר שירת נשים לצורך קירוב, והסביר בארוכה את שיטתו באופן קירוב רחוקים ושדוחין איסורים לצורך כך. וצירפתי את דבריו מפני חשיבותם.
ובתשובות והנהגות ח"א סי' שנ"ח התיר להזמין חילונים לביתו לשבת לקרבם אף שיודע שיסעו בשביל זה במכונית. ובסי' ש"נ ביאר אופן שמקרבים חילונים שהוא כמו קטן כו' ע"ש.

סיפר לי ידיד [אשכנזי..], שהתארח בצימר צפוני בשבת האחרונה. לחרדתו שמע קול רעש משכנו, שרוחץ בבריכה.
התפלא שהרי זכר אותו כאיש ירא שמים שזקנו עבות וכו'. בתפילת מנחה העיר לו, האם מותר הדבר.
ענה לו הנ"ל: 'אנו בני ספרד, הותר לנו הדבר'.
התפלא הידיד ושאלני.
אמרתי נייתי ספר וניחזי.
פתחתי תחילה סימן של"ט על איסור שיוט בכל הדומה לנהר.
ושם הוסיף השו"ע, אך אם יש שפה לבריכה, דהיינו שהמים חוזרים ולא זולגים כצורת נהר, מותר ואין גזירה.
אם כן, נותר רק לחזור לסימן שכ"ו בדיני רחיצה. שם התיר מפורשות השו"ע לרחוץ בצוננין [כמה סעיפים אח"כ יש גם על רחיצה בנהר].
רק יש לעיין לענין התעמלות בשבת. יש לחזור לסימן ש"א, על 'בחורים המתענגים בקפיצתם'.

אמנם, לבני אשכנז, נפסק שאין רוחצין כל הגוף, ובמיוחד כפסיקת המשנ"ב שחושש ממש לדאורייתא,
בענין הסחיטה של השיער והאלונטית.

מחילה, לא מובן.

בשו"ע (סי' שלט):

ואם יש לה שפה סביב מותר, דכיון דאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי...

מדובר באופן שאין המים יכולים להעקר ולהשפך על הריצפה מחוץ לברכה. והמשנה ברורה על אתר הסביר את דברי השו"ע היטב:

שפה, היינו כעין כותלים גבוהים מכל צד.

דברי המשנ"ב הם פשוטים, וכך מפורש בראשונים ובב"י עליהם מושתת דין זה, וכאמור כך מבואר גם בלשון השו"ע עצמו.

הבריכות שלנו אינן במצב זה. אין כותלים גבוהים המקיפים את הבריכה, והרבה פעמים מים נעקרים ונשפכים החוצה על הריצפה שבשפת הבריכה.

מחילה שאומר, אבל זהו חילול שבת קלאסי עם הצידוק האווילי הידוע 'לספרדים מותר, לאשכנזים אסור'.

כשספרדי אומר 'לספרדים מותר', יש לזה שתי משמעויות.

אם הוא בן תורה, אז הכוונה, שהוא למד את הסוגיא לעומק, ויצא לו שיש מחלוקת בין המחבר ובין הרמ"א, או בין הבא"ח והמהרש"ם, ומקובל בידו שמנהג הקהילה שאליה הוא שייך נקטו כהמחבר או כהבא"ח, בבחינת נהרא נהרא ופשטיה.

משמעות שניה, הכוונה שידוע לו במעורפל שיש מחלוקת בענין בין המחבר והרמ"א והוא לא כמו האשכנזים המחמירים, אלא כח דהתירא עדיף, וכל מה שמתיר יותר הרי זה משובח, ובתנאי שאינו מתנהג כאשכנזי.

מה עם עובדין דחול? ק"ו מ'הילוך' דרך חול.

יעקובילה ,המשנה ברורה אינו הפוסק אחרון של הספרדים ,וממש לא כל הראשונים אוחזים שצריך מחיצות גבוהות ולענ"ד אפילו לא הרמב"ם ,
וז"ל אין שטין על פני המים גזירה שמא יתקן חבית של שייטין, בריכה שבחצר מותר לשוט בתוכה שאינו בא לעשות חבית של שייטין והוא שיהיה לה שפה מוקפת שלא יעקר ממנה המים, כדי שיהיה היכר והפרש בינה ובין הים. משמע שהעיקר שיהיה היכר ולא שיש קפידא ש"חלילה" לא תרטב הריצפה מחוץ לבריכה !

פשוט שלגבי שחייה ממש אין שום חי' בין ספרדים ואשכנזים לכו"ע זה אסור מצד עובדין דחול וזילותא דשבת,
לגבי רחיצה כלומר רק להכנס ולטבול בבריכה גם לא תלוי בשו"ע ורמ"א כי ודאי כונתו להקר ולא לרחוץ (שאם במקווה לא חששו לכך כ"ש בבריכה) ומי שהתיר מקווה בשבת התיר גם את זה ואולי יש לחשוש למראית עין וכדו' (ובמנח"י כתב להתיר בזה משום טבילה ואין חשש מצד חבית של שייטין בזמנינו)
ולפי הגאון ודאי אסור לרחוץ כל הגוף.. וכדברי המ"ב שיש לחשוש לדאוריתא..

עליך עיננו כתב:פשוט שלגבי שחייה ממש אין שום חי' בין ספרדים ואשכנזים לכו"ע זה אסור מצד עובדין דחול וזילותא דשבת,

מה המקור להלכה זו (חוץ מפסק"ת או תחושה אישית)?

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:פשוט שלגבי שחייה ממש אין שום חי' בין ספרדים ואשכנזים לכו"ע זה אסור מצד עובדין דחול וזילותא דשבת,

מה המקור להלכה זו (חוץ מפסק"ת או תחושה אישית)?

כך מובא בכל פוסקי זמננו (אשכנזים וספרדים)

ביליצר כתב:יעקובילה ,המשנה ברורה אינו הפוסק אחרון של הספרדים ,וממש לא כל הראשונים אוחזים שצריך מחיצות גבוהות ולענ"ד אפילו לא הרמב"ם ,
וז"ל אין שטין על פני המים גזירה שמא יתקן חבית של שייטין, בריכה שבחצר מותר לשוט בתוכה שאינו בא לעשות חבית של שייטין והוא שיהיה לה שפה מוקפת שלא יעקר ממנה המים, כדי שיהיה היכר והפרש בינה ובין הים. משמע שהעיקר שיהיה היכר ולא שיש קפידא ש"חלילה" לא תרטב הריצפה מחוץ לבריכה !

מגיד משנה על אתר:

ופירוש גידודי, שפתות גבוהות

יעקובי כתב:

ביליצר כתב:יעקובילה ,המשנה ברורה אינו הפוסק אחרון של הספרדים ,וממש לא כל הראשונים אוחזים שצריך מחיצות גבוהות ולענ"ד אפילו לא הרמב"ם ,
וז"ל אין שטין על פני המים גזירה שמא יתקן חבית של שייטין, בריכה שבחצר מותר לשוט בתוכה שאינו בא לעשות חבית של שייטין והוא שיהיה לה שפה מוקפת שלא יעקר ממנה המים, כדי שיהיה היכר והפרש בינה ובין הים. משמע שהעיקר שיהיה היכר ולא שיש קפידא ש"חלילה" לא תרטב הריצפה מחוץ לבריכה !

מגיד משנה על אתר:

ופירוש גידודי, שפתות גבוהות

רש"י על אתר להמחשה ,דלית ליה גידודי. שאין שפתה גבוהה שיהיו המים עמוקים אצל שפתה כמו באמצע דכיון שאין עמוקים שם כי מטי סמוך לשפתה נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי דלית ליה גידודי דמיא לנהר ואסור.

ולי הק"נ דלא מבעיא בבריכות חצר גדולות שהם אמבטיות וכלים ממש ועולים אליהם במדריגות אלא אפילו הבריכות היותר מתקדמות שיורדים אליהם במדרגות הרי גם מוקפים מחיצות הבריכה ,והמים נמוכים מהשפה שיעור מספיק כדי שיהיה דמי לכלי לרש"י או כפי שמתבטא הרמב"ם דצריך היכר בינה לבין הים.

ולאחה"ע מצאתי ערוך השולחן וז"ל

ולא אסרו לשוט בכלי כמו באמבטי אם עומדת בחצר, שאין שם חשש התזת המים חוץ לד' אמות. אבל אם אינה עומדת בחצר – אסור, מטעם חשש זה. וכן בריכה שבחצר דינה כאמבטי, מפני שאין זה דומה לנהר כשיש לה שפה סביב, והיינו דאם אפילו נעקרו המים, השפה מחזרת אותם למקומן, ואינה דומה לנהר שהמים נדחים חוצה לה, ודומה לכלי. ולא גזרו בזה שמא יעשה חבית של שייטין, דבכלי לא שייך זה.

ולכן אם הבריכה אין לה שפה סביב אלא היא שוה להקרקע שחוצה לה - הרי היא דומה לנהר, מפני שכשהמים נעקרים יוצאים חוץ לבריכה כמו בנהר, ואסור לשוט בה כמו בנהר.

עליך עיננו כתב:

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:פשוט שלגבי שחייה ממש אין שום חי' בין ספרדים ואשכנזים לכו"ע זה אסור מצד עובדין דחול וזילותא דשבת,

מה המקור להלכה זו (חוץ מפסק"ת או תחושה אישית)?

כך מובא בכל פוסקי זמננו (אשכנזים וספרדים)

אפשר לפרט לפחות את שמם של חלק מ'הכל', והיכן כתבו כך?

ביליצר כתב:רש"י על אתר להמחשה ,דלית ליה גידודי. שאין שפתה גבוהה שיהיו המים עמוקים אצל שפתה כמו באמצע דכיון שאין עמוקים שם כי מטי סמוך לשפתה נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי דלית ליה גידודי דמיא לנהר ואסור.

נכון, זו שיטת רש"י הידועה.

אבל בבית יוסף על אתר מביא שהרי"ף והרמב"ם חולקים על רש"י. וזה לשון הבית יוסף:

והרי"ף כתב כלשון הזה, תנו רבנן לא ישוט אדם בבריכה מלאה מים ואפילו עומדת בחצר, ואי אית גידודי שרי, מאי טעמא דאי נמי עקר למיא הא איכא גידודי דמהדרי ליה. וכתב הר"ן שהוא מפרש עקר ולא עקר לענין המים, שכשהן נעקרין ויוצאים חוץ לבריכה מקרי עקר ואסור... וכי לא עקר להו למיא הוי ליה ככלי, ולפיכך כתב ז"ל דאי אית ליה גידודי שרי, דאי נמי עקר להו למיא הא איכא גידודי דמהדרי להו. אבל רש"י פירש... ודברי הרא"ש כדברי רש"י, אבל דברי הרמב"ם בפרק כג כדברי הרי"ף ז"ל.

זו בדיוק נקודת המחלוקת בין רש"י לרי"ף והרמב"ם, בעוד שרש"י מפרש אי עקר או לא עקר היינו עקר רגליו, הרי"ף והרמב"ם מפרשים האם המים נעקרים מחוץ לבריכה או לא, והיינו שע"י הגידודי אינם נעקרים.

ולזה כתב הר"ן בפירוש על פי דברי הרי"ף: "גידודי שיש שם כעין כותלים בכל צד". וכן כתב הרב המגיד בפירוש על פי דברי הרמב"ם: "ופירוש גידודי שפתות גבוהות".

וזה מה שפסק השו"ע על פי הרי"ף והרמב"ם:

אין שטין על פני המים ואפילו בבריכה שבחצר, מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר, ואם יש לה שפה סביב מותר דכיון דאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם...

כאמור השו"ע פוסק את שיטת הרי"ף והרמב"ם שאין המים יכולים להעקר החוצה על ידי השפה שמחזרת אותם, ולשון השו"ע נובע מלשון הרי"ף. ולזה בא המשנ"ב והוסיף לפרש את כוונת השו"ע, ששפה היינו כותלים גבוהים כל צד, כשם שפירשו הר"ן את הרי"ף והמגיד משנה את הרמב"ם.

רבינו יעקובי [חיפאי במקור?]

אין לי כח לויכוחים מעין אלו ,
רש"י מביא ב פירושים ,והשני לו לעיקר דנעשה כלי ,
אין מחלוקת בין רש"י להמגיד משנה בסנטימטרים ,שניהם מתבטאים על המילה גדודי בלשונות של גבהות השפתות ,
הבאתי את דברי רש"י להמחשת כונת גבהות שפתות ואת דבריו המוסכמים דצריך שיהא דומה לכלי ,
המשנה ברורה נצמד יותר ללשון הר"ן "כותלים" ואע"פ שהתבטא דיש שם "מעין כותלים בכל צד" כתב מרן המשנ"ב "כתלים גבוהים" ,ועל פי זה יצא מר בהצהרות של חילול שבת והכריח את מרן המחבר להסכים לדבריו ,
ובזה ה[ת]חלי[תי] בעזרת צורי וקוני דאין המשנ"ב למחלליך פוסק האחרון, לא אחזור שוב על מה שכתבתי הרי הם כתובים כאן לעיל ,
העולה מהדברים ,כשהמים יוצאים מהבריכה ואין מה שיעצור בעדם אסור דדומה לנהר ,
בריכה שיש לו שפתות שעוצר את המים שלא יעקרו אך הריצפה מסביב עלולה להתרטב דומה לאמבט ולכלי ולא לנהר !
ועיין שוב בדברי הערוך השולחן המתוקים שמצאתי ותבקש מחילה מאחינו הספרדים המקבלים מלוא חופניים שכר על עונג שבת בבריכותיהם .
שבתא טבא

ממש איני מבין שיגך ושיחך. הבאת לעיל את דברי הערוך השולחן, ולאור דבריו כתבת:

ולכן אם הבריכה אין לה שפה סביב אלא היא שוה להקרקע שחוצה לה - הרי היא דומה לנהר, מפני שכשהמים נעקרים יוצאים חוץ לבריכה כמו בנהר, ואסור לשוט בה כמו בנהר.

זה בדיוק מה שאני אומר!

שבת שלום.

יעקובי כתב:ממש איני מבין שיגך ושיחך. הבאת לעיל את דברי הערוך השולחן, ולאור דבריו כתבת:

ולכן אם הבריכה אין לה שפה סביב אלא היא שוה להקרקע שחוצה לה - הרי היא דומה לנהר, מפני שכשהמים נעקרים יוצאים חוץ לבריכה כמו בנהר, ואסור לשוט בה כמו בנהר.

זה בדיוק מה שאני אומר!

שבת שלום.

אלו דבריך ,הבריכות שלנו אינן במצב זה. אין כותלים גבוהים המקיפים את הבריכה, והרבה פעמים מים נעקרים ונשפכים החוצה על הריצפה שבשפת הבריכה.

אלו דבריי , כשהמים יוצאים מהבריכה ואין מה שיעצור בעדם אסור דדומה לנהר ,
בריכה שיש לו שפתות שעוצר את המים שלא יעקרו אך הריצפה מסביב עלולה להתרטב דומה לאמבט ולכלי ולא לנהר !

ואלו לא דבריי אלא לשון בעל הערוך השולחן ,
ולכן אם הבריכה אין לה שפה סביב אלא היא שוה להקרקע שחוצה לה - הרי היא דומה לנהר, מפני שכשהמים נעקרים יוצאים חוץ לבריכה כמו בנהר, ואסור לשוט בה כמו בנהר.

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:פשוט שלגבי שחייה ממש אין שום חי' בין ספרדים ואשכנזים לכו"ע זה אסור מצד עובדין דחול וזילותא דשבת,

מה המקור להלכה זו (חוץ מפסק"ת או תחושה אישית)?

כך מובא בכל פוסקי זמננו (אשכנזים וספרדים)

אפשר לפרט לפחות את שמם של חלק מ'הכל', והיכן כתבו כך?

שש"כ פ"יד כ' בפשיטות לאסור אג"מ או"ח ח"ד סי' עה'
ילקו"י סי שא סעי' ט' בשם אביו להורות לאסור וכן כ' בסי' שכו'

עוד יותר טוב שאלו דברי הערוך השולחן בפירוש.
ולזה בדיוק, אבל בדיוק בדיוק, התכוונתי לכל אורך האשכול.