האם יש איזה הסבר לפי שיטת הגאונים למה שכתוב בגמרא שכל זמן שפני מזרח מאדימים זה עדיין יום לחד מ״ד, ולחד מ״ד רק שתי דקות לפני זה מתחיל בין השמשות, והרי פני מזרח זה בעצם מערב דהיינו פנים המאדימים את המזרח, איך זה מסתדר עם המציאות שיש אדמימות במערב עד כשעה אחרי השקיעה.
ומה שמנסים לדחוק שזה כל זמן שיש אור במערב שיכול להאדים את המזרח, הרי לא מסתבר שרק שתי דקות אחרי השקיעה יש כזה הבדל משמעותי שאפשר להבחין בזה שעד אז האור יכול להאדים את המזרח ואח״כ לא, והרי כתוב בגמרא שלראות אם עדיין יש אדמימות צריכים לבדוק במערב ולא במזרח.
ועוד שהרי מפורש בתשובת הגאונים שמובא בסוף הספר הזמנים בהלכה, שמצאו בגניזה הקהירית, שכל זמן שיש אדמימות במערב הרקיע עדיין יום, וכן כותב הגר״א בסימן רסא באו״ח וביורה דעה הלכות מילה, ומובא בביאור הלכה, שכל זמן שלא נסתלק כל אדמימות ברקיע עדיין לא צאת הכוכבים, א״כ על מה סומכים הנוהגים כשיטת הגאונים?