חקירה בענין הדרדעים וספר הזוהר..

[סכינא חריפא]

כמובן שיש לחלק בין דור ראשון שהעיזו פניהם לחלוק על מסורת ישראל, לדורות שאחריהם שהולכים - אולי אפילו בצדק דוגמת במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב- אחרי רבותיהם.

וגם תלמידיהם של צדוק ובייתוס עשו כך בצדק?

לא זכיתי להבין את הדמיון. תלמידי צדוק וביתוס עוברים על כל תרי"ג המצוות לפי פירושם האמיתי, ואילו מי שאינו מאמין בחכמת הקבלה איננו עושה שום איסור איסור בעצם. שהרי גם הרמב"ם לא ידעה ולא הכירה. כל חטאו הוא משום שחולק על הסכמת כלל ישראל. וא"כ י"ל דכל שמוטעה הוא ע"י רבותיו אין בזה חטא. זאת ועוד די"ל שכעת כבר אין הסכמת כלל ישראל על צדקתה של חכמת הקבלה [תלוי לפי גדלותם של רבני הדרדעים].

[איש גלילי]

כמובן שיש לחלק בין דור ראשון שהעיזו פניהם לחלוק על מסורת ישראל, לדורות שאחריהם שהולכים - אולי אפילו בצדק דוגמת במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב- אחרי רבותיהם.

וגם תלמידיהם של צדוק ובייתוס עשו כך בצדק?

לא בצדק, אבל יש לחלק, וכן כתב הרמב"ם (על הקראים).

[איש רגיל]

כמובן שיש לחלק בין דור ראשון שהעיזו פניהם לחלוק על מסורת ישראל, לדורות שאחריהם שהולכים - אולי אפילו בצדק דוגמת במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב- אחרי רבותיהם.

וגם תלמידיהם של צדוק ובייתוס עשו כך בצדק?

לא זכיתי להבין את הדמיון. תלמידי צדוק וביתוס עוברים על כל תרי"ג המצוות לפי פירושם האמיתי, ואילו מי שאינו מאמין בחכמת הקבלה איננו עושה שום איסור איסור בעצם. שהרי גם הרמב"ם לא ידעה ולא הכירה. כל חטאו הוא משום שחולק על הסכמת כלל ישראל. וא"כ י"ל דכל שמוטעה הוא ע"י רבותיו אין בזה חטא. זאת ועוד די"ל שכעת כבר אין הסכמת כלל ישראל על צדקתה של חכמת הקבלה [תלוי לפי גדלותם של רבני הדרדעים].

איזה איוסר עברו רבניהם?
אם אתה מבין שיש איסור לא לקבל את הזוהר, אין שום הבנה לכל מה שכתבת, במיוחד לא למשפט האחרון.

[סכינא חריפא]

איזה איוסר עברו רבניהם?
אם אתה מבין שיש איסור לא לקבל את הזוהר, אין שום הבנה לכל מה שכתבת, במיוחד לא למשפט האחרון.

רבניהם עברו על האיסור למאן במסורת ולגלג על קבלת עמ"י. אבל אם במהלך השנים נוצר מצב שבו ישנם גדולי תורה שאינם מקבלים ע"ע את הזוהר [וגם מחוגי הד"ל], צריך לבחון את המצב כעת לגופו אם יש כאן עדה שנוהגת כדין במסורתה או לא. ושיקול הדעת מסור כמובן רק לגדולי הדור.

[נהר שלום]

א-רציתי לדעת האם מישהו יודע היכן כתוב שהדרדעים אינם מצטרפים למנין וכיוצ"ב? (או שכן?)
ב-מה הסיבה לכך?
ג-מה ההבדל בין מה שהדרדעים מתכוונים לבין מה שאותם אלה מתכוונים כשאומרים "אין לנו עסק בנסתרות"??
ד-האם מי שלא מקבל הסבר מסויים של ספר הזוהר זה אומר שהוא דרדעי כמו מי שלא מקבל אפילו דבר אחד קטן בתורה כו' שהוא נחשב לאפיקורס
ה-האם מי שלא מאמין בכתבי האריזל נחשב גם כן לאפיקורס?? (באופן שהגרא או גדול אחר לא חולק עליו...)

תודה לכל מי שעונה אפילו מסברא אבל אשמח מאד לקבל על כך מקורות, כי אין לי בזה כל כך פרופורציות ואשמח לכל מי שיחדד את הדברים כדבעי.

ג היינו שאיננו מבינים בדברים אילו לא שאיננו מאמינים
ד אם ההסבר נכון כמובן שכן
ה לא מותר לחלוק על האריז"ל אבל כמובן חייב להביא ראיות נכונות כמו כל אחרון

[איש רגיל]

צר לי, אך לא הבנתי.

[המעיין]

מה לא הבנת.
על ג השיב תשובה ברורה שאין כוונת האומרים כן (אין לנו עסק בנסתרות) שאינם מאמינים בנסתרות אלא שכיוון שאינם בקיאים ומבינים בזה לא משתמשים בזה לפסק וכדומה.

על ד כוונתו לומר שאם זה הפירוש היחיד בזהר אם כן חולק על הזהר. אם זה לא ברור שזה הפירוש יכול לחלוק.
(יתכן שלא זו היתה כוונת השואל וצ"ע...)

ומה לא מובן ב ה . נהר שלום כתב שמותר לחלוק על האריז"ל רק צריך להביא ראייה.

[נהר שלום]

יש''כ

[איש רגיל]

איזה איוסר עברו רבניהם?
אם אתה מבין שיש איסור לא לקבל את הזוהר, אין שום הבנה לכל מה שכתבת, במיוחד לא למשפט האחרון.

רבניהם עברו על האיסור למאן במסורת ולגלג על קבלת עמ"י. אבל אם במהלך השנים נוצר מצב שבו ישנם גדולי תורה שאינם מקבלים ע"ע את הזוהר [וגם מחוגי הד"ל], צריך לבחון את המצב כעת לגופו אם יש כאן עדה שנוהגת כדין במסורתה או לא. ושיקול הדעת מסור כמובן רק לגדולי הדור.

צר לי, אך לא הבנתי.

אתמול בטעות ציטטתי הודעה אחרת והטרחתי לשוא את הרב המעיין.

[גביר]

מעניין לציין שבספר [שהגיע לכאן היום] - רבי שלום שבזי: עיונים בקובץ חדש בכתב ידו : בצירוף פרקי מבוא על דמותו ותקופתו ועדויות על העלייה לקברו / אהרן גימאני. רמת גן, בר אילן, תש"פ. עמ' 154 מובא מכתב של הרב יוסף קאפח שבו הוא מסתייג מהעלאת עצמותיו של רבי שלם שבזי לאה"ק בין השאר מפני שלדבריו ' הקבלה והזוהר מתנגדים להעלאת עצמות לא"י וכיוון ששבזי היה מקובל גדול אין לעשות דבר שלא היה מסכים לו'.
ו

[גביר]

הגיע לכאן חלק שלישי של קובץ מאמריו של ר' יוסף יובל טובי 'יהדות תימן', חלק זה עוסק ב'קבלה ומשיחיות', ומטבע הדברים יש בו כמה וכמה מאמרים העוסקים בדרדעים ובפלומוס בינם לבין העקשים. בין השאר ישנו שם מאמר העוסק בשאלת מחברו של הספר 'אמונת ה' [ אוסיף שלפני שנים סיפר לי הרב זכריה תנעמי מרחובות שהרב יוסף צובירי מסר לו שהוא שחיבר את הספר, אפשרות זו מובאת גם במאמר הנ"ל, בהסתייגות].

[הים הגדול]

למאן דבעי:

[עץ הזית]

שמעתי בשם הגאון ר' פינחס שרייבר זצ"ל, שהדרדעים אינם נחשבים לכופרים שהרי הם מאמינים בי"ג עיקרים.

[הים הגדול]

למאן דבעי:

נשמט:

[אפרקסתא דעניא]

שמעתי בשם הגאון ר' פינחס שרייבר זצ"ל, שהדרדעים אינם נחשבים לכופרים שהרי הם מאמינים בי"ג עיקרים.

ואילו הג"ר משה שפירא זצ"ל אמר שהם נחשבים לכופרים, עד"מ שכ' ברמב"ם: "והמכחיש מגידיה".

[הים הגדול]

לכאו' היינו דוקא במכחיש פירושי' המעשיים שפירשו או שקבלו מגידי'.
אבל פירוש פנימיותה ואפי' חיצוניותה אם לא יקבלם אינו מהרס יסודי הדת ואין בו הפסד כ"כ.

[יאיר1]

הדרדעים מצטרפים למנין ואין דינם כאפיקורסים.
.....

אין ענין לחזור על הדברים בציטוט כאן.
אבל הטעמים שכתבת שם, חוששני שהם בעצמם בגדר אפיקו...
מסורת החכמים מסורת איתנה היא!!
אין לנו חלק שאנו מאמינים בו, אם אינו איתן וחזק!

[שמש]

הטעמים שהובאו שם הם ציטוט מדברי הגר''ע יוסף שפסק כך..

[לבי במערב]

אינו מהרס יסודי הדת

עינינו הרואות דלא כן...

[חרסון]

למאן דבעי:

המאמר המצחיק של שפירו כבר הועלה כאן ונדון בכמה אשכולות. וכבר נתן לו מי שנתן לו את הכותרת: כל מה שפרופ' שפירו יודע על קדמות הזוהר...

[הים הגדול]

אינו מהרס יסודי הדת

עינינו הרואות דלא כן...

מאי קאמר ??

[הים הגדול]

למאן דבעי:

המאמר המצחיק של שפירו כבר הועלה כאן ונדון בכמה אשכולות. וכבר נתן לו מי שנתן לו את הכותרת: כל מה שפרופ' שפירו יודע על קדמות הזוהר...

ייש"כ,
מצאתי א"ז באשכול זה גופא למעלה.

[לבי במערב]

מאי קאמר?

שעינינו הרואות כי הכחשת פירושי' המקובלים מביא ומביא להרס יסודי הדת.

[yankev]

אומרים שהרב קאפח היה דרדעי, ולמרות זאת דעת החבדסקער רבי הייתה נוחה אליו מאוד ואפילו מעודדת, וזה אומר דרשני, אולי הוא סבר שאין זו כפירה וכחלק מהדעות הנ"ל.

[לבי במערב]

וזה אומר דרשני

בשביל להוכיח דבר מכך, נצרך מקודם: 1) להוכיח את השקפתו של ר"י קאפח, 2) להוכיח שהשקפה זו היתה ידועה לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, 3) להוכיח כי לדעת־קדשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע יש נפקותא בדעותיו של המלביה"ד. ככל הידוע לי, התשובה לשלשת השאלות הנזכרות היא שלילית...

[yankev]

1) האם סבא שלו לא כתב איזה ספר נגד הזוהר, והאם לא משתקף רוח כזה בכל ספריו? ועיין גם כאן. האם יש הוכחה שכן האמין בזוהר? 2) כמפורסם בפרט אצל חסידי חב"ד, מקובל שהיה בעל רוה"ק וידע היטב מי לפניו ומי משקר לו ומי מסתיר ממנו. בעולם החסידות ידוע שחסיד אמיתי לא מהרהר אחרי הרבי מהסיבה הנ"ל שתקלה לא יוצאת על ידו. 3) בודאי שיש נפקותא אי חשיב תמיכה בכפירה נפק"מ כגון אם לצרף למניין.
מסגנון מכתבי רב קאפח לאדמו"ר מליובאוויטש (נמצאים בסוף רמב"ם עם מורה שיעור בהוצאת חזק) אפשר להתרשם כאילו רב קאפח היה חסיד חב"ד ('כבוד הוד מעלת קדושת שר התורה והחכמה, נזר החסידות אדמו"ר הגאון כמוהר"ר מנחם מענדל שניאורסאן. כבוד קדושת רו"מ אדמו"ר... אנו עתה בשערי החצי השני, ברכת האדמו"ר מלווה אותנו להמשיך ולסיים בעז"ה וברחמיו הרבים'). בכל מכתבים אלו הוא פותח בראש העמוד בכותרת ב"ה, כנגד מנהג תימן כמ"ש בכתבים א עמוד 124 ובכתבים ב עמוד 901, ויכול להיות באמת שבאחרית ימיו נעשה חסיד חב"ד.

[תא חזי]

1. בספריו של הר' קאפח משתקף הרבה דברים, ה'מורשת' של זקנו, היא רק חלק מזערי מהם (בפרט בחיבורו על הרמב"ם שלעתים דבריו, במחכ"ת מרפסן איגרי).
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 99#p307852
עם זאת יש לציין שבספר כתביו (ח"ב עמ' 1018) כותב בנייטרליות ובנימת כבוד על הרש"ש (שרעבי).
2. גם אם אכן ידע ברוה"ק - לא פוסקים הלכה על פי רוח הקודש. והגם שבוודאי אין להשוות נקודה זו אצל הר"י קאפח לאחרים, הנה הגע עצמך, אתה יודע איזה רשעים עברו לנגד עיניו הק' של אדמו"ר מליובאוויטש (עיין עליהם, הלא בספרי תולדותיהם וקורותיהם תמצא איזה פשעים ותועבות עשו, ואדמו"ר מליובאוויטש לא אמר להם מילה וחצי מילה. לרוב דרכו היתה שלא כדרכם של 'בעלי רוה"ק' אחרים שהיו מוכיחים את הנגוע אל פניו בחזקת היד, ולכן אין מה ללמוד מזה.
3. נו באמת.
4. כיום, ממה שאני רואה - הדמות והמורשת של הר"י קאפח נעשתה 'אלאסטית' מאוד בזכרונם של תלמידיו השונים. תלמידיו התומכים ברבנות הראשית מדגישים את הפן שהיה דיין וכו', תלמידיו שונאי החרדים מדגישים את הפן שהיה אוהב את המלאכה ושנא את לימוד התורה בשכר, תלמידיו הציונים מדגישים את יחסו החיובי למדינה (שהיה אכן כזה, אך ממש לא תמיד), תלמידיו השאמיים ושאינם-תימנים מדגישים את רב גוניותו ובקיאותו במנהגי העדות (על מנת לסותרן), תלמידיו האקדמאים מדגישים את הפן שהיה נוח לאנשי מדע וקידמה, ותלמידיו הדרדעים מדגישים את בבואתו של סבו שהשתקפה בו במדת מה (ולא חוסכים שבט מקלדתם מלעלוב בו בצורה מחפירה ומזעזעת כאשר נדמה להם שטעה, כדרכם של כת הנ"ל שחרצובות לשונם הותרו בלא כל רסן, כאילו בעבורם התורה והשחץ ירדו כרוכים ח"ו מהר סיני), וכעזה"ד.

זה באמת מזכיר לי אישיות דגולה אחרת בת דורנו, בה כל אחד (מהאב"ד הפרומער ביותר עד הנקלה שביושבי קרנות) מוצא מקום להתגדר בה. ויהי לפלא.

[yankev]

2. לא דומה הראיה לנדון. הוא כתב עליו תארים מכובדים שלא תמצא שכתב על כופרים. יש הבדל בין לראות ולקבל מישהו לחלוקת דולרים לבין לשלוח מכתבים עם תארים מופלגים יחסית שאפילו בקרב חסידי חב"ד מעטים זכו לזה. כמו כן הרבי נועץ עמו לא אחת בנוסחאות רמב"ם "מצורף בזה מהנראה לעניות דעתי בפסקי דין כתב יד הרמב"ם, ואתעניין בחוות דעת כבוד תורתו בזה ות"ח מראש" (עמ' 42).
יש בזה משום נתינת גושפנקא לאיש בלי ספק. וח"ו איני מערער על כך, רק מציין שזו דעה נוספת למה שהוזכר כאן.
"הרבי מקדיש שיחה שלמה למהדורתו - תגליתו של הרב קאפח, על אף שבאותו זמן כבר היו כמה וכמה מהדירים שכבר פירסמו חלקים מכתבי יד הרמב"ם, הרבי ממקד את שיחתו לכיוונו של הרב קאפח" (מתוך ההקדמה לרמב"ם בהוצאה החב"דית 'חזק', עמוד 42)
הלובביצ'ער רבי לא קיבל מהרב קאפח את הכרך על הלכות דעות? עיי"ש בעמודים תקמ"ט ותרכ"ח למשל בענייני כישופים ומזלות. הלובאביצ'ער רבי מזכיר את הכרך הזה בפירוש (הציטוט מובא בהקדמה עמ' 42)
3. באמת.
4. האלאסטיות הזאת לא ייחודית לו, ואפשר למצוא אותה במידה מסוימת אף כלפי הלובביטשער רבי (חוץ מהדוגמה האחרונה כמובן, אם היא נכונה). ואכמ"ל.

[לבי במערב]

בעיקר הדברים כבר פטרני הרב 'תא חזי' מלאותובי (ויישר חילי'), ועל החדשות אני מגיד:
1. הקדמת הרמב"ם מהדו' 'חזק' נכתבה במגמתיות יחסית לשבח את ר"י קאפח, ואכמ"ל.
2. קשה למצוא מקבילות ממשיות (כי, בסופו של דבר, הרי הר"י הי' דמות די־יחודית שמעטים דוגמתה), אך ענין התארים וההתכתבות המכבדת אינו מופרך. דוגמא שאינה דומה לחלוטין, אך בכ"ז: שז"ר...
3. אזי אשיב "באמת" (אך בלי שבועה ח"ו...) כי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע לא ראה - בד"כ - נפקותא בזהות המו"ל ודעותיו, ולא עתה עת האסף.

[yankev]

1. קשה לחשוב שמישהו אילץ אותם לעשות את זה... ואכמ"ל.
2. קשה למצוא מקבילות, כי אין. הדוגמא של שז"ר היא דוגמא מצוינת, כי מדובר בדמות חשובה מאוד מבחינה חילונית ולמרות זאת לא זכה לתואר הרב הגאון צנא מלא ספרי נושא ונותן וכו'. אני מכיר מחשובי חסידי חב"ד שקיבלו מכתבים מהרבי והתארים היו צנועים יותר. מה שאני מנסה לומר שאי אפשר לעצב את דמותו של הרבי לפי רצוננו או לפי הרוב או לפי הפופולריות, הייתה לו דעה עצמאית.
3. חסיד חב"ד ודאי לא היה אומר זאת על רבו, הלא כמה מספרי חב"ד מלמדים כיצד הרבי צפה למרחוק בכל פעולותיו, ומבוססים על זה סיפורי מופתים רבים (ע' בזה לדוגמא, ולמפורסמות אין צריך ראיה). ואכמ"ל. מבין שורותיך קצת ניכר שדעתך היא שהרבי טעה בהתייחסות אליו, ואילו הוא היה יודע שהוא דרדעי הוא לא היה מתייחס אליו כפי שהוא התייחס אליו. אם זוהי דעתך אז תוכל להגיד זה מבלי סחור סחור.

[לבי במערב]

רק על האחרונה: אינני סבור שהיתה פה טעות כלשהי. והבוחר יבחר.

[מכון חכמי ליטא]

[size=85]
1. הקדמת הרמב"ם מהדו' 'חזק' נכתבה במגמתיות יחסית לשבח את ר"י קאפח, ואכמ"ל.

כלומר השנאה למהדורת פרנקל על חטאם כי רבה שלא ציינו לספרי האדמו"ר?

[תא חזי]

1. קשה לחשוב שמישהו אילץ אותם לעשות את זה... ואכמ"ל.
...
3. חסיד חב"ד ודאי לא היה אומר זאת על רבו, הלא כמה מספרי חב"ד מלמדים כיצד הרבי צפה למרחוק בכל פעולותיו, ומבוססים על זה סיפורי מופתים רבים. ואכמ"ל. מבין שורותיך קצת ניכר שדעתך היא שהרבי טעה בהתייחסות אליו, ואילו הוא היה יודע שהוא דרדעי הוא לא היה מתייחס אליו כפי שהוא התייחס אליו. אם זוהי דעתך אז תוכל להגיד זה מבלי סחור סחור.

1. לא מישהו, משהו.
3. הבלים. לא כל חסידי חב"ד (וגם לא רוב) ניזונים ומתהלכים רק לאור סיפורי מופתים (שמשמעותם המופרכת היא שהרב המסופר הוא יודע כל לעולם ועד, וחסין מטעויות, ואם לא, אז הוא לא רבי, ע"ע Infallibilitas. הגישה הזו היא תוצאה עקומה של השלכה של גישות שאנו דוחים על אנשים שאנו רוצים לנגח, בתוספת תיבול של טיעונים מעגליים וילדותיים, ולא במקרה עיקר הטיעונים בכגון דא מגיעים מאנשים שלא מכירים את משנת מי שמדברים עליו לעומקה ודוגלים בקרעים ממנה, או מאנשים שמחפשים...).
לרוחב בינתו של האדמו"ר מליובאוויטש היו עוד רבדים, בשיקול דעתו הציבורית וכו', מעבר לסיפורי מופתים נוסח ערבות אוקראינה וגליציה. ייתכן שתואיל להסכים איתה וייתכן שלא. לא הכל הוא עניין לסיפורי רוח הקודש ונביאות.

[size=85]
1. הקדמת הרמב"ם מהדו' 'חזק' נכתבה במגמתיות יחסית לשבח את ר"י קאפח, ואכמ"ל.

כלומר השנאה למהדורת פרנקל על חטאם כי רבה שלא ציינו לספרי האדמו"ר?

נו נו. לפחות במהד' הראשונה (ובוודאי בראשיתה) כמדומני שבקושי היו ספרים לציין להם. מה גם שזה די מופרך מעיקרא לציין לספרי חסידות, כל חסידות, על הרמב"ם (מבלי לגרוע כמובן מעומק סברותיו ודיוקיו של כ"ק אדמו"ר זיע"א). אי-הציון, הוא פועל יוצא של גישה מסויימת וד"ל. ותו לא מידי. אין טעם להיכנס לזה. הרי באותה מדה יכלו לתעדף ולשבח הוצאות אחרות של רמב"ם (כגון 'רמב"ם לעם' של מוה"ק, שבה הרבי בעצמו למד, ובכל זאת לא עשו כן. כל כך קשה לקרוא את ההקדמה שם כמקשה אחת?! ולהבין בקלות למה זה נכתב כך??)

[סגי נהור]

כל כך קשה לקרוא את ההקדמה שם כמקשה אחת?! ולהבין בקלות למה זה נכתב כך??

אכן די קשה לקרוא אותה כמקשה אחת... ומקובלנו מהכותב שי', שביקש לכתוב מבוא ולבסוף כתב מבוך.

[לבי במערב]

הרב 'תא חזי', ייש"כ. לא יכלתי לנסח זאת טוב יותר...
על סעיף 2 בדלעיל (שלא התייחס אליו כת"ר): התארים לשז"ר אכן מתאימים לו, איש שלא הי' 'תורני' יתר על המדה; אך אם נרצה לערוך מד־תארים כעין שהציע הרב 'yankev' - הרי תאריו עולים כמה פעמים ככה על מה שנכתב לגדולי חסידי חב"ד. והטעם ידוע, ואכמ"ל.

[דרומי]

איני מכיר את שיטתו של הרב קאפח, אולם את כתבי הרבי מליובאוויטש אני מכיר, וברור שהרבי לא הוציא את הרב קאפח 'מחוץ למחנה' אלא ראה בו מחבר דגול.

ואין לכך כל קשר עם זה שהרבי קיבל אנשים רשעים או כופרים וכו', כי אצל הרבי היתה הבחנה ברורה בין יחסו האישי לאנשים ולנושאים לבין היבול התורני שיצא מתחת ידו:

ביחסו האישי נקט הרבי כידוע בדרך של אהבה וחיבה גם לתינוקות שנשבו ואפילו למי שאינו בדיוק בגדר זה, והדברים ידועים. אולם בעניני תורה שהתעסק בהם היתה אצל הרבי זהירות רבה שלא לציין או לצטט ספרים בעייתיים, ובוודאי לא לתת להם גושפנקא, ובמדה מסויימת היתה זו אף זהירות שלפעמים נראתה מוגזמת. ויש על כך דוגמאות למכביר ולא עת האסף כאן.

הרעיון כאילו לא הכיר הרבי את שיטתו של הרב קאפח נראה לי תמוה, אם כי אל תהי מפליג לכל דבר.

אבל מה שנכון הוא שהרבי לא פסל חיבורים ומחברים בגלל טעויות 'השקפתיות' שלהם, כל עוד מדובר בטעות נקודתית. לדוגמא, היה לרבי טענה גדולה כנגד הגרמ"מ כשר ז"ל בעניני אתחלתא דגאולה והמסתעף, ובכל זאת התייחס אליו אישית ולחיבוריו בכבוד גדול. לעומת זאת מחברים אחרים נמנע הרבי מלהזכירם, משום שלדעתו היתה שיטתם הכללית מוטעית ולא רק איזה פרט נקודתי.

[ייתכן עוד, וזה בדרך השערה רחוקה מאוד, שגם אם ראה הרבי פגם חמור בשיטתו הכללית של הרב קאפח, אולי לא חשש שיימשכו אחריו, כי שיטתו בלאו הכי אינה כה קורצת ומושכת לרבים... ולכן לא נזהר מלתת לו גושפנקא. ואם שגיתי את"מ והוא רחום יכפר וגו'].

[בן ראובן]

פשוט וברור לכל מי שהכיר ולו במקצת את הליכותיו של הרבי זי"ע שאין להעלות על הדעת שהיה דן אדם לכף חובה אם אין הדבר מפורש יוצא מפיו או מפי כתביו באופן שאין מקום ללימוד זכות. בהנחה שר"י קאפח שמר על עמימות מכוונת בנושא זה (וזה יפרש בכה וזה יפרש בכה), פשיטא שהרבי דן אותו לכף זכות ולא להיפך.

[הים הגדול]

מאי קאמר?

שעינינו הרואות כי הכחשת פירושי' המקובלים מביא ומביא להרס יסודי הדת.

א"ז הבנתי , אני שואל איפה "עינינו הרואות" ?

[לבי במערב]

הרב 'בן ראובן', ייש"כ. היינו דאמרית לעיל.
הרב 'דרומי', מכהנ"ל יוצאת מסקנא אחת - אין להוכיח מאומה מאזכורי ר"י קאפח בכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, לא לכאן ולא לכאן. והן־הן הדברים.

א"ז הבנתי, אני שואל איפה "עינינו הרואות"?

ג"א הבנתי כי מר איננו רואה זאת. צר לי, אך אין בידי להשיג משקפיים שבהן יבחין בכך...

[פלוריש]

4. כיום, ממה שאני רואה - הדמות והמורשת של הר"י קאפח נעשתה 'אלאסטית' מאוד בזכרונם של תלמידיו השונים. תלמידיו התומכים ברבנות הראשית מדגישים את הפן שהיה דיין וכו', תלמידיו שונאי החרדים מדגישים את הפן שהיה אוהב את המלאכה ושנא את לימוד התורה בשכר, תלמידיו הציונים מדגישים את יחסו החיובי למדינה (שהיה אכן כזה, אך ממש לא תמיד), תלמידיו השאמיים ושאינם-תימנים מדגישים את רב גוניותו ובקיאותו במנהגי העדות (על מנת לסותרן), תלמידיו האקדמאים מדגישים את הפן שהיה נוח לאנשי מדע וקידמה, ותלמידיו הדרדעים מדגישים את בבואתו של סבו שהשתקפה בו במדת מה (ולא חוסכים שבט מקלדתם מלעלוב בו בצורה מחפירה ומזעזעת כאשר נדמה להם שטעה, כדרכם של כת הנ"ל שחרצובות לשונם הותרו בלא כל רסן, כאילו בעבורם התורה והשחץ ירדו כרוכים ח"ו מהר סיני), וכעזה"ד.

ההנחלה העיקרית של מורשת הרב קאפח נעשית היום ע"י משפחתו, ע"י הרב רצון ערוסי וע"י מי שקשור לדרכו ולמפעליו, ונדמה שאין שם אלסטיות אלא הצגה הן של הדיינות והן של תורה עם מלאכה, הן של רבגוניותו ובקיאותו במנהגיו (לצד נחרצות בדעתו) וכו'.
ואת הדרדעיות אינם מזכירים כלל (חלקם אף אומרים במפורש אחרת). בדבריך על מי שפוער חרצובות מקלדתו בוודאי כוונתם לאד"ה, אולם כבר הרב רצון ערוסי והרב אליקים צדוק והרב יוסף שבח ועוד הרחיקוהו מעליהם בסלידה. כך שאין הוא מלמד על הכלל אלא יוצא ממנו