שמעתי מבנו של רב חשוב מב"ב את הסיפור דלהלן:
מעשה שהיה לאחר השואה נישאה בחורה לבחור וכשכתבו את הכתובה ושאלוה מה שם אביה ענתה לדוגמא יעקב, כשנולד להם בן קראו את שמו יעקב על שם אביה, לאחר שנים הגיע אחיה של אותה אשה לארץ, ובעלה סיפר לו על בנו הקרוי על שם אביו יעקב, הגיב האח שם אבי לא היה יעקב כי אם –לדוגמא- אברהם, שאל הבעל את אשתו לפשר הדבר והיא ענתה כי אכן לא זכרה את שם אביה, ומחוסר נעימות ענתה שם, התעורר ספק בדין הכתובה כשסיפרו את הסיפור לר' חצ'קל אברמסקי אמר שצריך לעשות שוב חופה עם השם האמיתי, בצר לו (שגרו שנים והולידו ילדים ללא חופה וקידושין) פנה הבעל לרב אחד (שמבנו שמעתי את המעשה) והוא אמר לו בא נלך לחזון אי"ש שמע החזון אי"ש את הסיפור פנה לאותו רב ולעוד אחד מבני הבית ואמר אנו יחד בי"ד ואנו קובעים ששמו של האב יהיה יעקב ולא אברהם וכשם שמכריזין בבי"ד של מטה כך מכריזין בבי"ד של מעלה, הכול בסדר לכו לבריאות ולשלום, לימים כשנישא אותו ילד ששמו יעקב על שם סביו, מספר בנו של אותו רב, מגיע אל אביו מאן דהוא ומזמינו לחתונה הרב שואלו זה הבחור ההוא? הוא עונה כן, אבוא בע"ה, הלך אותו רב לחופה, לשם הוזמן לסדר חופה האדמו"ר השפע חיים מקלויזנבורג זצ"ל, לפני החופה נותר זמן מה והתפתחה שיחה בין האדמו"ר לאותו רב והוא סיפר לאדמו"ר את כל המעשה דלעיל, האדמו"ר החל לנוע באי נוחות הלוך ושוב ואז נכנס לחדר שם שהה זמן רב והחופה התעכבה עד שיצא לסדר חופה, הוא אמר לאותו רב כיוון שלא הייתי ברור באותו דין ממילא כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין וכו' השתהיתי עד שבררתי דין זה. אותו רב חזר מהחתונה באי נוחות ואמר לבנו מפטפוט מיותר שלי עכבתי את החופה ויצרתי אי נעימות לבעלי השמחה וסיפר לו את כל הסיפור.
לימים נמצא בשו"ת דברי יציב התשובה דלהלן העוסקת בסיפור זה, האדמו"ר מביא את דעתם של ר' חצ'קל והחזון אי"ש ללא שמם, וחולק עליהם והרי תשובתו לפניכם.
יבואו הלומדים וידונו בדבר.
שו"ת דברי יציב חלק אבן העזר סימן צא
ב"ה, קרית צאנז, ערב יוהכ"פ תשכ"ז
נשאלתי ע"ד אשה אחת שנישאת בחו"ל אחר המלחמה, ומחמת שלא ידעה שם אביה רק השם שהגויים היו קוראין אותו, אמרה שם בדוי מלבה, וכתבו כך בכתובה, ואח"כ כשבאו לארה"ק הודתה האשה שאין זה שם אביה. ושאלו לח"א ואמר שאולי צריך להכניסה לחופה עוד הפעם. וח"א אמר שיש לו כח של ב"ד דלמטה ומכריז וקובע ששם אביה הוא כך וממילא כשרה הכתובה. ובקשוני לעיין בדבר.
והנה מ"ש שצריך חופה מחדש, לא ידעתי כלל מאי קאמר וכי מה ענין פסול הכתובה וטעותה לחופה. אך מ"ש הח"א שהכתובה כשרה ושם אביה כך הוא מהיום, בזה יש לעיין.
א) והנה בשו"ע אהע"ז סי' קכ"ט ס"י, לענין גט יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל דפסול, ויש מי שאומר שאם נשאת לא תצא, וברמ"א ודוקא אם הוחזק בשם השני אבל בלאו הכי תצא. ובפת"ש ס"ק כ"ז הביא מהגט פשוט ס"ק מ"ט שכתב, אי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפילו מהריב"ל לא קאמר דתצא אלא בשינוי שם אבי המגרש, משום דדמי לשינה מקום דירתו, יען אדם נקרא על שם אביו פלוני בן פלוני וכו', אבל האשה בעודה בבית אביה קטנה או נערה אינה חותמת שום שטר ומשנשאת אינה נקראת על שם אביה וכו', וכיון שכן דמיא לשינוי שם הלידה דכשרה וכו', אבל מה אעשה דבתשובות הרא"ם והרח"ש לא חילקו כה"ג עיין שם.
ובגט פשוט שם בס"ק נ"ד מביא ממ"ש בס"ק מ"ג מבעל העיטור שאם שינה שם אביו הגט כשר כיון דאין צריך לכתוב שם האב וכו', ויראה דעת האחרונים שלא לסמוך בזה על העיטור משום דהרא"ש והטור דבתראי נינהו ס"ל דהך כללא דמידי דאין צריך לכתוב אין השינוי פוסל בו היינו דוקא במידי דליכא לעז בשינוי וכו', אבל במידי דאיכא לעז וכו' ס"ל דהגט פסול ותצא עיין שם. ועיין לאא"ז בשו"ת דברי חיים ח"א אהע"ז סי' נ"ח [בד"ה היוצא] שהקיל בכה"ג דנעלם שם הבעל, דכו"ע מודים דכשר בשם דאתחזק בו לאביו וכו' ואין צריך להתחזק בחיזוק המבואר בגט פשוט, רק כיון שכמה שנים היה במקום אחד וכסבר שכן שמו ושם אביו, וכל אימת דקרי' ליה בשם אביו הכי קרי' שפיר מיקרי איתחזיק עיין שם.
ב) אך כל זה רק בכה"ג שנודעו הגירושין וחשש השינוי רק לתיקון חכמים שחששו ללעז, וכמ"ש אא"ז בעצמו בח"ב סי' קל"ה בנוגע לעצם השינוי דשם אביו וזל"ק, ואני תמה מדוע אחזו לספק בשינוי בשם אביה דהוא רק דרבנן כידוע בכל הפוסקים זולת הב"ח והש"ג, הלא יש כאן ספק דאורייתא וחזקת אשת איש דבמה ידענו שנתגרשה מחומר אשת איש, הא בכתב היתר כתב על אחרת שנתגרשה וכו' ומאין ידענו שהיא נתגרשה מעולם, ועיין בנו"ב מהדו"ת (אהע"ז סי' ק"ז) החמיר גבי שליח ומכ"ש גבי אשה שאינה נאמנת לומר נתגרשתי ובכתב היתר מבואר איפכא דאשה אחרת נתגרשה, ולכן ברור לדעתי שאסורה אשה זו מדאורייתא לגבר עד שידעו בבירור שהיא נתגרשה עיין שם. הרי לך להדיא שכל הנ"ל רק בגט בשינוי השם שמשום לעז, וכמ"ש בתשובת הרא"ש כלל י"ז סי' י"ב הנ"ל, אך בנוגע להך הלכתא שבחו"מ סי' מ"ט ס"ב צריך שיכירו העדים ששם הלוה פלוני בר פלוני עיין שם ובסמ"ע סק"ב, וכ"ז לענין הכרת העדים, שזה ודאי שמוכרח לכתוב פלוני בר פלוני.
ושם בסעיף ו', מי שהוחזק בשם כינוי בעיר וכתבו עליו שטר באותו כינוי ואח"כ נודע שהיה לו כינוי אחר, או שטעה בשם הלוה או המלוה וכתבו ראובן במקום שמעון וכו', יכתבו שטר אחר וכו', ויש מי שאומר שאפילו לא כתבו אחר אם יתברר הדבר שהוא טעות סופר כשר. ובנתיבות בביאורים סק"ה מהתומים, שזה תלוי בפלוגתא שהביא הש"ך בס"ק י"א, דלמאן דס"ל התם שאפילו עדי השטר בעצמם אומרים שזהו יוסף בן שמעון דאפ"ה אין לו רק דין מלוה על פה וכו' מכ"ש בטעות גמור, והוסיף הנתיבות דנראה דאפי' חד דעה דס"ל התם שיכולים לשלש ולכתוב אפילו מזמן ראשון, מ"מ בטעות גמור שכתבו ראובן במקום שמעון אין יכולים לכתוב אחר בשטר שאין בו קנין רק מזמן ב', דהא האי שטר חספא בעלמא ולקנין שעבוד בעינן שטר ולא מהני מה שהעדים הוציאו הקול עיין שם. ובישועות ישראל בעין משפט סק"ה, דבטעות גמור שכתבו במקום ראובן שמעון השטר פסול לגמרי, ואם כתבו שטר אחר אין שעבוד השטר אלא מעת כתיבת זמן האחרון עיין שם, וגם בחוקת המשפט שם סק"ד דהו"ל חספא בעלמא.
ולפי זה בנ"ד ודאי שהכתובה נכתבה בפסול, וחספא בעלמא הוא ואינה יכולה לגבות בכתובה זו.
ג) אמנם יש לדון דאולי כשר כיון דכעת כבר הוחזקה דשם אביה הוא כך, והאם נאמר דמועיל הוחזק לאחר מיתה.
ולכאורה הדבר תלוי בהך דינא דחו"מ סי' מ"ה סי"ד, דכשמילאוהו בפסולים או קרובים כשר דכבר אינו יכול להזדייף. אך שם בסט"ו דדוקא שמילאוהו ביום שנכתב ונחתם אבל אם מילאוהו למחר וליומא אוחרא אפילו במצות הלוה פסול עיין שם, וכאן הוחזקה ליומא אוחרא. וגם בהא דסי"ד מבואר דאם נראה השטר בב"ד קודם שמילאוהו אין לו תקנה עיין שם, וכאן הראו הכתובה לחכם קודם שהוחזקה, ורק הוא רצה להחזיק שם הזה.
ושם בתומים ס"ק י"ז, דהרא"ש חולק על הך דינא דמילאוהו ליומא אוחרא עיין שם. ובשער המשפט סק"ז מהטו"ז, דהכא לכו"ע פסול דהלקוחות יאמרו בשעה שקנינו מהלוה את הנכסים אז היה השטר פסול שעדיין לא נתמלא והוי כלא נכתב לגמרי עיין שם. ובערך ש"י אהע"ז סי' קכ"ט סעיף י' לענין גט, דרק משום לעז אין צריך להיות שיחול למפרע עיין שם.
אך באמת אין דומה כלל נידון דידן בשינוי שם וטעות גמור להך דמילאוהו, דהכא בשעת כתיבה ודאי לא הוחזקה בשם הנכתב בכתובה ואז ודאי לא נקראה כך, ובטל השטר לגמרי. ומי יאמר שהיא בעלת הכתובה אולי מצאה הכתובה בשוק, וכל אדם יכול למצוא שטר שנכתב על שם אחר ויחזיק עצמו בשם זה הנכתב ויבא לגבות בו, וע"כ שצריכים לידע כיצד היה נקרא אז. ואפילו דלא חיישינן לזה, אבל בנודע שכך היה פשוט דאינו כלום.
וגם דהתם במילאוהו היה הפסול רק משום דיכול להזדייף, ואינו פסול בעצם, ולכן אפשר דכשנסתלק החשש ע"י שמילאוהו כשר, אבל בנכתב שם אחר הוה כאילו נכתב שטר ולאחר שנים נכתב שם הלוה, שפשוט בכמ"ק שהשטר פסול, ואפילו בנפרע וחזר ולוה. ועיין בשו"ת מבי"ט ח"א סי' נ"ג, בשטר שכתוב בו אברהם דודו והוא בן דודו, ודחק מאד להכשיר השטר ורק משום דכל מה דאפשר לפרש לישנא דשטרא כי היכי דלא ליבטל כולא שטרא עבדינן הכי ומכשרינן, וכיון שהוא ידוע שלא נפטר אברהם דודו אלא זה בן דודו שהזכיר גם שהוא קראו דודו אין לחוש עיין שם. אבל בנ"ד שטעות גמור הוא, ולא ידעינן כלל שהכוונה לאשה זאת, ואולי מצאה הכתובה, ודאי שהכתובה פסולה.
ד) ולכן ודאי שצריך לכתוב כתובה אחרת ככתובה דאתרמי בה טעותא. ויכתבו שם אביה הידוע בכינוי שלו שזה לשון המדינה שיודעים שנקרא כך, וכמו דכתבינן בגיטין כשאין יודעין שם האב, ויותר טוב לכתוב כן מלכתוב שם הבדוי ושהוחזק כעת. ואפשר שיכולים לכתוב שם הכינוי בלשון דמתקרי, שנדע שהיה לו גם כן שם אחר, וכעין זה בדברי חיים אהע"ז ח"ב [עיין שם בסי' ק"כ בד"ה והאמת]. ויותר טוב שתבטל בעצמה שם הבדוי שבדתה, ותתרגל בשם מדינה בלשון הידוע לכל דבר, ותהא הכתובה כשרה בלי פקפוק אליבא דכו"ע. ומאוד מחוייבין להחמיר בכתובה, שיש לחשוש שתוכל לבא ח"ו לקלקול בגט כמ"ש הפוסקים [עיין נחלת שבעה משפטי הכתובה סי' י"ב ס"ק ט"ז ובית שמואל בשמות נשים אות פ'], וכן ראיתי אצל צדיקים שהחמירו בכתובה, ומכח האי טעמא ודו"ק.