איש חסידות והלכה כתב:מה שבטוח (וזה נכון לגבי כל דבר בחיים הרוחניים) שגם אם ישנים אם בגדים זה צריך לבוא מתוך בעירה ואכפתיות של התמדה, ולא כדי להיות שייך לסיפור של אלו שמספרים עליהם שהם ישנים בבגדים, וחלילה לעודד בחורים לישון אם בגדים, צריך לעודד בחורים לקיים "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" ומי שמרגיש שאצלו זה יתקיים ע"י שיישן בבגדיו שיעשה כך ויהא לאילנא רברבא, לא הפיג'מה תקבע מי יהיה אדם גדול בטוחני שהיה גדולים וגם מהדורות הקודמים שישנו בפיג'מה נעימה ונוחה.
שלמה112 כתב:אם כי מבואר בדברי הב"י שהיו נוהגים כן, מ"מ נקיות הגוף הוא דבר הכרחי וסיוע לשלימות האדם, וכמו שכתב הראב"ד בספרו בעל הנפש, שכך הוא פירושו של הגמ' בע"ז נקיות מביא לידי טהרה, וכן כתב הארחות צדיקים שנקיות הוא דבר מצוה (ערך גאוה), וכן התפארת ישראל סוף מסכ' סוטה, והגה' היעב"ץ בע"ז שם וז"ל (בתוספת מקורות):זריזות מביאה לידי נקיות: נ"ל דכייל נמי נקיות הגוף ומלבושיו מלכלוך, כדתנן בפ"ט (מ"ו) דמקואות, של בנאים מצד אחד חוצץ (פי' בגד של בנאים שהם ת"ח ונראו בנאים מפני שהם עסוקים בבניינו של עולם, אם יש כתם עליו אפי' מצד א' ואפילו לצד פנים שאים אדם רואה רק הוא בעצמו. חוצצין, מפני שקפדי עלייהו. וכתב הרמב"ם וז"ל: ומחויב אצלינו לתלמידי חכמים שיהיו בתכיל מן הזכות ונקיות הבגדים, ישימו ההשתדלות בבגדים הנקיים. ובש"ס על זה ציווין רבים, ושם נאמר שכל ת"ח שנמצא וכו'. ומן החיוב הזה נהיה שת"ח יקפידו על לכלוך בגדיהם, ואפי' מצד א') ואמרינן (שבת קיד.) כל ת"ח שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה. שהחושש על נקיות נשמתו (והיינו טהרה) חושש גם על נקיות בגדיו שהם תכשיטיה (ולכן הם תלוים זה בזה, וה"ה בהיפוכם) - והוא דבר שכלי (והיינו דע"י נקיות החיצוני יועיל לנקיות הפנימי), לנהוג בנקיות אדם חכם שלא ידמה לבהמה עכ"ל.
וידוע שהקפדה על נקיות החיצוני משפיע להקפיד על נקיות הפנימי והיינו למנוע את עצמו מדברים המתועבים ושכן היתה מהותה של דרך "גדלות האדם" של סלבודקה. ולכן הבחור שחושב שעי"ז מבטל מתורה, תדע שזה גופא הוא דבר גדול ללימוד התורה וקיומה ויש לדקדק בה מאוד.
וכפי שכתב הגאון ר' שלמה איגר (הנהגות טובות וישרות לבנו, נדפס בחוט המשולש החדש עמו' רסט) בכתב ידו, וז"ל: שתהיה נזהר ללבוש תמיד כתונת לילה המיוחדים לך לשינה, להפשיטו בקומך בבוקר להחליפו על כתונת יום, למען תתפלל תמיד בבגד נקי, גם בלעדי התפלה ידוע שהנקיות הוא ענין גדול לגוף ולנשמה עכ"ל ודו"ק.
וכן בספר מנחת אהרן (מר' יעקב פארדו) כלל ב' סע' ב כתב וז"ל: וראוי לאדם שיתלמד עצמו להחליף כסותו בכל בקר כשניעור משנתו. ואהני ליה אם מפני זוהמת גופו, שמא בתוך השינה מזיע גופו, ואינו מן הראוי ללכת לשרת את בוראו בחלוק שהוא מלאה זיעה, ויש בה ריח רע, וגם מתבזה בין האנשים כיון שריח סרחון עולה מגופו, ויתרחקו בני אדם ממנו, וכו' ע"ש.
ואפילו גדול הדור כמו החתם סופר שנרדם בבגדיו החליפו, כמו שכתב תלמידו בספרו ש"ות לקוטי חבר בן חיים (ח"ג בהקדמה) וז"ל: ודרכו היה לישן מלובש בבגדיו, מלבד המעיל שהחליף במעיל העשוי לישן שקורין שלאפרא"ק, והמנעלים הסיר משום ברכת כל צרכי, והמטפחת שעל הצוואר, משום מלביש ערומים וכו' עכ"ל.
ועיין להרמ"א או"ח סימן נ"ג סעיף כ"ה וכתב הרב מג"א שם ס"ק ל שטוב להקפיד כל היום על נקיות בגדיו כשהולך בין הבריות. ופירש שם במחצית השקל טעם הקפידא גבי ת"ח כיון שהם משרתי וכהני ה', אין זה כבוד שמים לצאת בבגדים שאינם נקיים.
ועל מש"כ הב"י (לעיל) ורש"י בע"ז שת"ח אינם מכבסיו בגדיהם, ולכאורה סותר לכל המקומות שכתבו להקפיד על מלבושיהם. האריך בשו"ת וישב הים (מר' יעקב משה הלל) וכתב בטוטו"ד וז"ל: ליישב דברי רש"י שת"ח אינם מכבסים בגדיהם, והנה ראיתי בספר אורח משרים, והוא ש"ע למדות (פרק ל"ד סעיף כ"ט) שכתב וז"ל: ויקפיד [הת"ח] על מאכליו ומלבושיו שיהיו בדרך גדולה וכבוד ונקיות, עכ"ל. ובביאור שם הקשה מפירוש רש"י בע"ז (דף ט"ז ע"ב) על מ"ש שם פתיא אוכמא, וז"ל: דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם, ע"כ. וליישב סתירה זו חילק בספר הנ"ל בין חול לשבת עי"ש. ולענ"ד מעיקרא לא קשיא, דאדרבא משום שכן דרכן של ת"ח להזניח ענייני החומריות מחמת שקידתם, ועלולים לבוא לידי בזיון תורתם, וכמ"ש ברש"י הנ"ל, לכן הזהירום בשאר דוכתי בחומרת הדבר, ובהצורך להקפיד במלבושיהם, ועל כל פנים אין בכוונת רש"י בזה לתת היתר לדבר, אלא להודיע המציאות, ודלא כמו שהבין בכוונתו בספר אורח משרים הנ"ל, וזה פשוט. עוד כתב בביאור שם ליישב וז"ל: ואילולי פירוש רש"י היה נראה לפרש בע"ז שם שהיה לבוש שחורים כדי להתאבל על ירושלים, כדאשכחן לאליעזר זעירא וחכמים אחרים בבבא קמא (דף נ"ט ע"ב) וכו', עכ"ל. ולפי פירוש זה מעיקרא ליתא לקושיא הנ"ל. עכ"ל. (ובדומה לזה כתב המהרש"א עירובין נד. בד"ה ואם עושה, הובא לקמן ודו"ק)
וכן כתב המהרש"א בעירובין נד. וז"ל: ויעלת חן על לומדיה לפי שלפעמים הם טרודים בלמודן ואין מקפידין במאכלן ובמלבושן כמ"ש לעיל ואמר שאעפ"כ ע"י התורה מעלין חן וכיוצא בו אמרו לא כחל ולא פירכוס ויעלת חן. עכ"ל ומש"כ "כמ"ש לעיל" כונתו בד"ב ואם עושה כן וז"ל שם: ואם עושה כן הקב"ה עושה לו סעודה כו', מזה השכר. ונר' לפרש דורסת ואוכלת מסרחת ואוכלת כפשטיה כפי' הראשון בפרש"י, ומה שדחה פי' ההוא לפי שמצינו שדרך הת"ח להקפיד על מאכלן "ומלבושן" ע"ש. יש ליישב דודאי כן הוא דבמתכוין מקפידין ת"ח על מאכלן (וה"ה במלבושן) אבל הכא איירי דע"י דטרידי בתורתן שלא במתכוין אין מקפידין על מאכלן כחיה וכההיא דמייתי לקמן באהבתה תשגה תמיד שתעשה עצמך שוגה ופתי כו' כפי' רש"י ומייתי עלה עובדא דר"א דע"י טרדת לימודו שבק סדינו בשוק עליון של צפורי וק"ל. עכ"ל וד"ק.
ולכן אין להביא ראיה מאותן הגולים ואנשי מעלה, שהנהגתם בא מתוך להטתם אחר הלימוד, אבל מי שאינו בדרגה הנז' מחויב מטעם נקיות חכמים לדקדק במלבושו, וכמו שאמרנו שיש בזה גדר מצוה - ובכל דרכיך דעהו - .
יש אתי עוד הרבה מקורות אבל כמדומני שהקפנו הענין בביאור מספקת. ואשמח להארות והערות. ובלי נדר אשיב כפי השגת ידי.
לפי שמצינו בכל התלמוד שדרך תלמידי חכמים להקפיד על מאכלן דרך גדולה וכבוד, ועל מלבושיהן כדכתיב (משלי ח) ולמשנאי אהבו מות.
דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם.
דרופתקי דאורייתא כתב:ר' שלמה,
במקורות שהבאת, לא נתבאר כי אם ענין הנקיות.
ברור שאין המדובר כאן על מי שלא מחליף בגדיו ועי"ז בגדיו מלוכלכים וכו'.
הנידון שונה במקצת.
ובכל זאת, שני לשונות (סותרים) מרש"י:
עירובין נד סע"א:לפי שמצינו בכל התלמוד שדרך תלמידי חכמים להקפיד על מאכלן דרך גדולה וכבוד, ועל מלבושיהן כדכתיב (משלי ח) ולמשנאי אהבו מות.
ולאידך גיסא,
רש"י ע"ז טז:דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:הא לך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 285 אורחים