פורום אוצר החכמה

...ולפי הנ"ל י"ל בהיפוך מהמובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל הי' ברכה מצוי' בכל מאכל שלהם והיו אוכלים ושבעים בפחות מכזית, והשתא א"נ נימא בכל המצות דכתיב בהו אכילה אפשר לומר דמ"מ בעי כזית דוקא מ"מ לענין שיעור בהמ"ז קרוב לודאי דאי שבע ליה בפחות מהכי סגי, דהתורה תלי ליה בשביעה, ואפ"ה ישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר לאו דלא תשא שהוא מיראת השם כמבואר תמורה ד' ע"א ע"כ דקדקו על עצמם לאכול עד כזית אפילו שהיה קשה להם שהרי כבר שבעו בפחות אפ"ה משום שלא לכנס בספק לא תשא בבהמ"ז, והא"ש דהא גבי לא תשא כתיב לא ינקה ה' עיין ר"פ שבועת הדיינים [ל"ט ע"א] וס"פ יה"כ [פ"ו ע"א], א"כ הנזהר בזה טפי ראוי שישא לו ה' פנים היפך מן לא ינקה כי מדה טובה מרובה.

החושב כתב:כמדומה המנחת חינוך מאריך בזה שבברכת המזון יש דין "אכילה" (ולא רק שביעה). פחות מכזית אינו נחשב אכילה (אולי זה כתוב במנחת חינוך מפורש)

אורי ויל כתב:תמהני שתפסת הדברים בפשיטות כל כך, כי המעיין על נכונה יראה שיש הסוברים דבשבע פחות מכזית חייב מדאורייתא, כמו שמצדד החתם סופר או"ח סי' מט.

דרך אגב, זה משליך גם על אכילה גסה אם צריך לברך אחריה בהמ"ז, אם יש תנאי של "אכילה" או שזה רק היכי תמצי לבוא לידי שביעה.

מה שנכון נכון כתב:נ"מ גם כששבע ולא אכל כזית באכ"פ. ויעוי' מ"ב סי' רי סק"א ובשעה"צ סק"י.

קאצ'קלה כתב:בשו"ת חת"ס או"ח סי' מט:

...ולפי הנ"ל י"ל בהיפוך מהמובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל הי' ברכה מצוי' בכל מאכל שלהם והיו אוכלים ושבעים בפחות מכזית, והשתא א"נ נימא בכל המצות דכתיב בהו אכילה אפשר לומר דמ"מ בעי כזית דוקא מ"מ לענין שיעור בהמ"ז קרוב לודאי דאי שבע ליה בפחות מהכי סגי, דהתורה תלי ליה בשביעה, ואפ"ה ישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר לאו דלא תשא שהוא מיראת השם כמבואר תמורה ד' ע"א ע"כ דקדקו על עצמם לאכול עד כזית אפילו שהיה קשה להם שהרי כבר שבעו בפחות אפ"ה משום שלא לכנס בספק לא תשא בבהמ"ז, והא"ש דהא גבי לא תשא כתיב לא ינקה ה' עיין ר"פ שבועת הדיינים [ל"ט ע"א] וס"פ יה"כ [פ"ו ע"א], א"כ הנזהר בזה טפי ראוי שישא לו ה' פנים היפך מן לא ינקה כי מדה טובה מרובה.

וראה עוד קונטרס זכרון יוסף, חרך, פרשת עקב עמ' קכה-קכו.

כדכד כתב:כנראה כוונתו שעכשיו התחייב מדרבנן אך אחרי שיברך וישתה נמצא שרק אחרי השתיה חל עליו החיוב לברך מדאורייתא ואז לא יוכל לברך כי כבר בירך