עד אחד המעיד על כשרות המקווה

[עושה חדשות]

מונח אצלי מכבר כדבר פשוט,
שאם יש לפנינו מקווה, ואין ידוע האם נעשה כראוי מתחילה והוא כשר או שהוא שאוב וכד' והוא פסול, ובאו טמאים וטבלו בו, ואח"כ בא עד אחד והעיד שאכן המקווה כשר מתחילתו, אזי להסוברים שעדות עד אחד לא מועילה כנגד חזקה-איתחזק, יהיה הדין שמכאן ולהבא המקווה כשר, ויטהרו הטובלים בו מעתה, אבל כלפי אלו שטבלו בו קודם עדות העד, לא תועיל עדותו לטהרם כנגד חזקתם בטומאה.

כעת אני מחפש האם זה נכון מסברא, או שאפילו כתוב כך בפירוש, או אולי יש מקום לפקפק בזה לגמרי, דהיינו לטהר גם למפרע או לטמא גם מכאן ולהבא. אודה לעוזרים.

[רון]

הנה מה דפשיטא ליה לידידי שליט"א דמכאן ולהבא ודאי שנאמן, אף שע"י עדותו אנו מוציאין הטמא מחזקתו, וע"כ דהוא על דרך שכתב הר"מ דהאיסור בעד אחד יוחזק, ועל מה שנאמן הוא נאמן לחלוטין וממילא מה שאח"כ מלקים על סמך דבריו הוא ממילא ולא חשיב שהעד מעיד על זה להדיא ויש בזה דברים באבי עזרי כדאי מאד לעיין שם.
ואשר לזה בכה"ג שעדותו היא להדיא לטהר חשיבא שעדותו היא להוציא ממוחזקות ולא ממילא.
והנה ידוע מה שהנחת כת"ר נסתרת היא מקושיית הגמ' בריש גיטין וכבר עמד על הדברים התו"ג שם כמדומה והגרש"ש והדברים עתיקים.

אך כמדומה שמטו בי מדרשא שתוס' בחולין צו' פליג על שיטת הר"מ בההיא דהאיסור בע"א יוחזק ויש לדון אם פליג גם על הציור של המקוה הנ"ל או שמא יש לחלק בין הדברים

[ישנו]

רעק"א והתו"ג כת' בפשטות שכלפי מי שטבל בוודאי ל"מ ודנו האם מועיל לגבי מכאן ולהבא (וכן דנו בעדות על סכין שהיא כשרה לשחיטה) והגרש"ש כת' שמועיל גם על למפרע.

[עושה חדשות]

עזרתם לי מאד!

ראיתי בתש' רעק"א (קמא-ז) דס"ל בפשיטות שאפילו אם העדות מוקדמת (להנחת התפילין דאיירי שם) חשיב נגד איתחזק.
והונח לי בדבריכם.

[עושה חדשות]

רמ"א, יו"ד רא,ד
...אם הישראל לפנינו ואומר שבהכשר מילא אותה דנאמן (מהרי"ק שורש קט"ו ודלא כרשב"ץ) מאחר שבידו לתקנה וכהאי גוונא עד אחד נאמן באיסורין.

ומשמע שנאמן רק מצד 'בידו'.

[עושה חדשות]

לאידך גיסא, האם ע"א נאמן לפסול את המקוה, בקידושין סו: מובא שמקוה פסולו ביחיד, עי' פירש"י שם, אבל בתוס' הרא"ש העיר (על פי שיטת ר"ת) דאין עד אחד נאמן לאסור. (ואף הב"י בסי' קכז הביא קושיא כעין זו. ויש כאן נקודת חידוש שזה נחשב בעיניהם 'לאסור'. ואכמ"ל). ובלא"ה נמי יש להעיר דהוי נגד חזקת כשרות דהמקוה. (כי אם הנידון היה על המקוה מתחילת ברייתו, הרי גם בלי עדותו יהיה הדין שהטובל שם לא עלתה לו טבילה ונשאר בחזקת טומאתו).

[עושה חדשות]

מענין לענין שלא באותו ענין,

עד אחד נאמן להתיר, להעיד שזה שומן ולא חלב.
האם זה גם לחומרא? דהיינו האם הוא חייב לסמוך עליו?
או אולי כמו שעד אחד לא נאמן לאסור, (להסוברים כן), גם אינו נאמן להתיר להחמיר.

נפק"מ כשזה בעריו"כ, ואם לא יאכל את אשר לפניו, לא יוכל לצום.

[עזריאל ברגר]

מענין לענין שלא באותו ענין,

עד אחד נאמן להתיר, להעיד שזה שומן ולא חלב.
האם זה גם לחומרא? דהיינו האם הוא חייב לסמוך עליו?
או אולי כמו שעד אחד לא נאמן לאסור, (להסוברים כן), גם אינו נאמן להתיר להחמיר.

נפק"מ כשזה בעריו"כ, ואם לא יאכל את אשר לפניו, לא יוכל לצום.

מהיכי תיתי שלא?!

[ביליצר]

מענין לענין שלא באותו ענין,

עד אחד נאמן להתיר, להעיד שזה שומן ולא חלב.
האם זה גם לחומרא? דהיינו האם הוא חייב לסמוך עליו?
או אולי כמו שעד אחד לא נאמן לאסור, (להסוברים כן), גם אינו נאמן להתיר להחמיר.

נפק"מ כשזה בעריו"כ, ואם לא יאכל את אשר לפניו, לא יוכל לצום.

עיין ברכת אברהם גיטין סימן ד מבאר ברשי דעד אחד אינו נאמן מכח עדות רק דיש כאן טענת ברי ,ויש מסבירים דאין בכח העד נאמנות ודאית אלא לגרום לנו לא לחשוש שיש כאן ספק כפי שאין חוששים בספק ספיקא ,

לפי הדברים לכאורה עדיין יש מקום לומר שויא אנפשיה ,