"הלכות שביתת העשור" אף שביתה מאכילה ושתיה בכלל, מקור לרמב"ם

[ההוא גברא]

הרמב"ם בספר זמנים קבע סתם "הלכות שבת" "הלכות יום טוב", אבל אין "הלכות יום הכיפורים" אלא "הלכות שביתת העשור".

וגם בתוך ההלכות מודגש שהעינוי מאכילה ושתיה הוא שביתה. וז"ל בפרק א':
ד מצות עשה אחרת יש ביום הכיפורים, והיא לשבות בו מאכילה ושתייה: שנאמר "תענו את נפשותיכם" (ויקרא טז,כט)--מפי השמועה למדו, עינוי שהוא לנפש זה הצום; וכל הצם בו, קיים מצות עשה. וכל האוכל ושותה בו, ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה, שנאמר "כי כל הנפש אשר לא תעונה . . . ונכרתה" (ויקרא כג,כט); מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה, למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה. וכל האוכל או השותה בו בשוגג, חייב קרבן חטאת קבועה.
ה וכן למדו מפי השמועה, שאסור לרחוץ בו או לסוך או לנעול את הסנדל או לבעול. ומצוה לשבות מכל אלו, כדרך ששובת מאכילה ושתייה: שנאמר "שבת שבתון" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב)--שבת לעניין מלאכה, ושבתון לעניינים אלו. ואין חייבין כרת או קרבן, אלא על אכילה ושתייה בלבד; אבל אם רחץ או סך או נעל או בעל, מכין אותו מכת מרדות.

והוא קשה, הרי בגמרא מצאנו רק ביומא עד ע"א ששאר עינויים בכלל שבתון, וז"ל: דתנו רבה ורב יוסף בשאר סיפרי דבי רב מניין ליוה"כ שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ת"ל (ויקרא טז, לא) שבתון שבות. ולמה הוסיף הרמב"ם שגם אכילה ושתייה בכלל שבת והדגיש כל כך עד שקרא לכל ההלכות הלכות שביתת עשור כשחציין איסור אכילה ושתיה.

מצאתי שכבר רב סעדיה גאון כתב כן, ולפי דבריו מובן למה הדגיש הרמב"ם ששביתה מאכילה ושתיה בככל שבת.
בקטע מפירוש רס"ג לתורה בראשית ב א שהדפיס משה צוקר, חלקו של ר' סעדיה גאון בפולמוס ממחרת השבת, Proceedings of the American Academy for Jewish Research, Vol. 20 (1951) חלק עברי עמודים כד-כה :
ומלת שביתה כוללת ח' ענינים אלה... בטול כל מעשה* ביום הכפורים - תשבתו שבתכם, ביחוד מפני היותו יום צום; בטול רוב המעשים ביום השבת – שבת שבתון קדש לה' מחר; בטול המלאכות הנעשות לשם רווח- וביום הראשון שבתון; בטול מלאכה אחת כגון עבודת האדמה בשנה השביעית – שבת שבתון יהיה לארץ... וארחיב את הדבור באלה העניינים באמצע הפירוש בעניין ממחרת השבת.

וביאור הדברים, שהוא בא בתוך דבריו לדחות שיטת הקראים. הם טענו שממחרת השבת אינו יום טוב. שלא מצאנו בתורה יום טוב שנקרא שבת אלא שבתון, ושבתון פחות משבת. "שבת" הוא שביתה גמורה כמו בשבת, ו"שבתון" שביתה חלקית, שיום טוב מותר במלאכת אוכל נפש. ולכן ממחרת השבת אינו יום טוב.
ועל זה השיב הרס"ג שני דברים.
הראשון, שאף שבת היא שביתה חלקית כמו יום טוב ובכל זאת נקראת "שבת". שביתה גמורה היא שביתה מכל המעשים ואף מאכילה ושתיה כמו ביום הכיפורים.
השני, ששמיטה היא פחותה מיום טוב ובכל אופן נקראת "שבת שבתון".

והרמב"ם בכמה וכמה מקומות בספרו כותב לדחות דברי הקראים, לגבי אליה ועין תחת עין ועוד. ולגבי ממחרת השבת דחה דבריהם בהלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה יא. ואף כאן בא לדחות דבריהם.

* . צוקר תרגם 'אעמאל' עבודה, ותיקנתי 'מעשה' לפי תרגומי רס"ג, והוא התרגום המתאים לענין.

[מדה]

בספר "מראי מקומות לספר משנה תורה" ציינו לתורת כהנים על ויקרא פרק טז פסוק כט (אבל באמת הוא דרשה על פסוק לא) וזה לשונו שם:

ומנין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה? ת"ל שבתון שבות. יכול תהיה שבת בראשית אסורה בכולם? ת"ל הוא הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם.

[ההוא גברא]

יישר כוח גדול. לא שמתי לב שהברייתא שבספרא מוסיפה על הבבלי גם אכילה ושתיה.
עדיין אינה ממש כדברי הרמב"ם. שהוא לומד אכילה ושתיה משבת.

[מדה]

עדיין אינה ממש כדברי הרמב"ם. שהוא לומד אכילה ושתיה משבת.

לא הבנתי. הרי למד מלאכה משבת ואכילה ושתייה משבתון?

[מדה]

עדיין אינה ממש כדברי הרמב"ם. שהוא לומד אכילה ושתיה משבת.

לא הבנתי. הרי למד מלאכה משבת ואכילה ושתייה משבתון?

כתבתי מה שכתבתי לפי הנוסח שהבאת, ועכשיו אני רואה בפנים שכתוב להיפך. ומצאתי כתוב במעשה רוקח:

שבת לענין אכילה וכו'. כן מצאתי להסמ"ג עשין ל"ב דגריס בדברי רבינו אמנם קשה דשבת שבתון נדרש למלאכה כמ"ש רבינו בריש פרקין ואיסור האכילה נפקא ליה מקרא דתענו ותרי קראי למה לי וראיתי בנוסח אחר בדפוס ובכ"י שכתוב שבת לענין מלאכה והכי מסתבר. ועיין להרב לח"מ ז"ל.

ועיין שם.

[חלמישצור]

ספר המצוות עשה קסד.png (35.21 KiB) נצפה 2714 פעמים