שאלני חכ"א מדוע אמרינן דאין שליח בגזילה משום דאין שליח לדבר עבירה ותיפוק ליה דלדעת הרבה מן הראשונים ס"ל דל"מ שליחות היכא דהוי חב לאחרים וא"כ למאי בעי לדינא דשליח לדבר עבירה והוא תמיהה גדולה
עמדו בזה ?
איש טלז כתב:שאלני חכ"א מדוע אמרינן דאין שליח בגזילה משום דאין שליח לדבר עבירה ותיפוק ליה דלדעת הרבה מן הראשונים ס"ל דל"מ שליחות היכא דהוי חב לאחרים וא"כ למאי בעי לדינא דשליח לדבר עבירה והוא תמיהה גדולה
עמדו בזה ?
איש טלז כתב:שאלני חכ"א מדוע אמרינן דאין שליח בגזילה משום דאין שליח לדבר עבירה ותיפוק ליה דלדעת הרבה מן הראשונים ס"ל דל"מ שליחות היכא דהוי חב לאחרים וא"כ למאי בעי לדינא דשליח לדבר עבירה והוא תמיהה גדולה
עמדו בזה ?
איש טלז כתב:שאלני חכ"א מדוע אמרינן דאין שליח בגזילה משום דאין שליח לדבר עבירה ותיפוק ליה דלדעת הרבה מן הראשונים ס"ל דל"מ שליחות היכא דהוי חב לאחרים וא"כ למאי בעי לדינא דשליח לדבר עבירה והוא תמיהה גדולה
עמדו בזה ?
איש טלז כתב:שאלני חכ"א מדוע אמרינן דאין שליח בגזילה משום דאין שליח לדבר עבירה ותיפוק ליה דלדעת הרבה מן הראשונים ס"ל דל"מ שליחות היכא דהוי חב לאחרים וא"כ למאי בעי לדינא דשליח לדבר עבירה והוא תמיהה גדולה
עמדו בזה ?
סגי נהור כתב:איש טלז כתב:שאלני חכ"א מדוע אמרינן דאין שליח בגזילה משום דאין שליח לדבר עבירה ותיפוק ליה דלדעת הרבה מן הראשונים ס"ל דל"מ שליחות היכא דהוי חב לאחרים וא"כ למאי בעי לדינא דשליח לדבר עבירה והוא תמיהה גדולה
עמדו בזה ?
איני מבין הדמיון בין המקרים. במקרה של זכיה (לשיטת זכיה מטעם שליחות) הרי הזוכה נעשה שליח כדי לזכות עבור המשלח, היינו כדי שהמשלח יזכה בחפץ הנקנה ויכנס לרשותו בדין, ובזה לא מהני היכא דחב לאחרים.
אבל במקרה של גזילה הרי אינו זוכה בחפץ, והשליחות היא רק לייחס את עוון הגזילה למשלח ולא לשליח, ומה ענין חב לאחרים לכאן?
אדרבה, ניתן לומר כך: המשלח את חבירו לזכות עבורו במקום שחב לאחרים לא מהני, ולכן אם עבר ונטל נעשה שלוחו לגזול אי לאו דאשלד"ע.
ישנו כתב:בגזילה יש גם זכייה שהרי קונה בקנייני גזילה ומוריש את הגזילה לבניו כמבואר ריש הגוזל ומאכיל.
סגי נהור כתב:איש טלז כתב:שאלני חכ"א מדוע אמרינן דאין שליח בגזילה משום דאין שליח לדבר עבירה ותיפוק ליה דלדעת הרבה מן הראשונים ס"ל דל"מ שליחות היכא דהוי חב לאחרים וא"כ למאי בעי לדינא דשליח לדבר עבירה והוא תמיהה גדולה
עמדו בזה ?
איני מבין הדמיון בין המקרים. במקרה של זכיה (לשיטת זכיה מטעם שליחות) הרי הזוכה נעשה שליח כדי לזכות עבור המשלח, היינו כדי שהמשלח יזכה בחפץ הנקנה ויכנס לרשותו בדין, ובזה לא מהני היכא דחב לאחרים.
אבל במקרה של גזילה הרי אינו זוכה בחפץ, והשליחות היא רק לייחס את עוון הגזילה למשלח ולא לשליח, ומה ענין חב לאחרים לכאן?
אדרבה, ניתן לומר כך: המשלח את חבירו לזכות עבורו במקום שחב לאחרים לא מהני, ולכן אם עבר ונטל נעשה שלוחו לגזול אי לאו דאשלד"ע.
איש טלז כתב: עוד תי' שם דבגזילה לא בעינן אלא שליחות על המעשה ובשליחות מעשה ליכא חסרון דדבר עבירה והיינו דעצם מצב הגזילה היא המקנה לו קניני הגזילה ואין צריך לתוכן מעשה קנין כקנינים דעלמא
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 204 אורחים