תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א,
על הזיקין, ועל הזועות, ועל הרעמים, ועל הרוחות, ועל הברקים אומר: ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם.
ובגמרא שם מסופר על רב קטינא,
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד א
ועל הזועות. מאי זועות? אמר רב קטינא: גוהא. (רעידת הארץ. רש"י).
רב קטינא הוה קאזיל באורחא, כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא (בעל אוב. רש"י), גנח גוהא (נזדעזע הארץ). אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו? רמא ליה קלא: קטינא קטינא, אמאי לא ידענא? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויין בצער בין אומות העולם, מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא.
אמר רב קטינא: אובא טמיא כדיב הוא, ומיליה כדיבין. אי הכי - גוהא גוהא מיבעי ליה! - ולא היא, גוהא גוהא עביד, והאי דלא אודי ליה - כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה.
ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו, שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי.
רבי נתן אומר: אנחה מתאנח, שנאמר והניחותי חמתי בם והנחמתי.
ורבנן אמרי: בועט ברקיע, שנאמר הידד כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ.
רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד, שנאמר: כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי.
נמצא כאן חמש דעות אמוראים - ובעל אוב אחד - לסיבת הרעידת אדמה, ומבואר שכל האמוראים בסוגיא הסכימו לנאמר במעשה דרב קטינא שהרעידת אדמה מפני "בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויין בצער" וכו', רק נחלקו מה הקב"ה עושה באותה שעה, אם מוריד דמעות או סופק כפיו וכו' (שזה כמובן משל, כמבואר בחידושי אגדות לרשב"א בברכות שם).
ומעניין שהגמרא הסכימה להודות לבסוף לדברי אותו אדם בעל-אוב ("ולא היא, גוהא גוהא עביד"), אף על פי שרב קטינא הכריז עליו: אובא טמיא כדיב הוא, ומיליה כדיבין. כי כנאמר בגמרא לבסוף הבעל אוב צדק בויכוח ולא רב קטינא, וגדולה האמת.
ובירושלמי,
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט
אליהו זכור לטוב שאל לר' נהוריי, מפני מה באין זועות לעולם ?
אמר ליה בעון תרומה ומעשרות, כתוב אחד אומר (דברים יא יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד (תהילים קד לב) המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו ? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן - תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן - המביט לארץ ותרעד.
אמר ליה, בני, חייך כך היא סברא דמילתא, אבל כך עיקרו של דבר, אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו, הה"ד (ירמיה כה ל) שאוג ישאג על נוהו - בשביל נויהו.
אמר ר' אחא בעון משכב זכר, אמר הקדוש ברוך הוא אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש.
ורבנן אמרו מפני המחלוקת, ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל (זכריה יד ה).
אמר רבי שמואל אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר (ירמיה נא כט) ותרעש הארץ ותחל, מפני מה, כי קמה על בבל מחשבות ה'.
גם כאן נחלקו אמוראים - ארבע דעות - ואליהו הנביא, אך משמע שכל האמוראים הסכימו לדברי אליהו שאמר "כך עיקרו של דבר - בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו", וכי שייך כאן "מחלוקת" על אליהו הנביא המשמש במרום ומעיד ואומר "כך עיקרו של דבר" ?
אלא וודאי האמוראים בהו רק להוסיף, שבני אדם עלולים להיענש בזה חלילה, מפני עון תרומות ומעשרות (ר' נהוראי) או מפני עון משכב זכר (ר' אחא) או מפני המחלוקת (רבנן), ולר' שמואל בר נחמני זהו סימן להפסק מלכות (כמ"ש פני משה שם).
עכ"פ נמצא משני התלמודים בבלי וירושלמי, שעיקר הטעם לרעידת אדמה היינו כי הקב"ה נזכר בבניו ובבית המקדש החרב, וכאמור כל התנאים והאמוראים שבסוגיא בבבלי הסכימו לזה: רבי נתן, רב קטינא, רבנן, רב אחא בר יעקב (סה"כ לפחות 4 חכמים) - כולל בעל אוב אחד - וכן גם אמוראי ארץ ישראל שבסוגיא בירושלמי קיבלו את דברי אליהו שאמר כן, ר' נהוראי ר' אחא ר' שמואל בר נחמני ורבנן. נמצא סה"כ לפחות 8 חכמי התלמוד בשני התלמודים, וגם אליהו הנביא, ולהבדיל גם אותו בעל אוב, שכולם הודו בזה שכך האמת.
זה הבבלי והירושלמי, ובפרוייקט השו"ת יש עוד מזה במדרשים. בסיכומו של דבר יוצא שעיקר מה שחז"ל דיברו ברעידת אדמה זהו על הטעם והסיבה. אך להעיר שיש עוד שתי הלכות הנוגעות לזה שבכל אחת מהן אפשר לדון ולעיין כדרכה של תורה, הברכה (משנה ברכות פ"ט ובבלי דף נט וש"ע סי' רכז) והתענית (בש"ע הל' תענית סי' תקעו ס"ד).