בשו"ע סי קעד' סעי' ח' כתב שבסעודה כ"א יברך לעצמו על היין ולא שאחד יברך לכולם ואף שברוב עם הדרת מלך בכ"ז מחשש שמא יקדים קנה לוושט כשעונה אמן
ויחנק אמרו שכ"א יברך לעצמו (וראה שם ברמ"א טע"א ובמשנ"ב הנפק"מ).
ולכאו' צ"ע ואף שכ"א מברך לעצמו וכי לא צריך לענות אמן??ואי"צ להאריך בחשיבות עניית אמן.
ורציתי לתרץ שיתכן שכולם רוצים לצאת ע"י שומע כעונה חיוב האמן הוא חובה בכדי לצאת יד"ח ואף כשיש אוכל בפיו חייב לענות ואזי יש חשש חנק ומשא"כ
בברכה שלא יוצא יד"ח אם יש אוכל בפיו אינו צריך לענות אמן (ואולי אף אסור מדין "ימלא פי תהילתך").
אלא שהמשנ"ב כתב וז"ל "ואף דקיי"ל בכ"מ שומע כעונה ועניית אמן אינו מעכב כלל לעניין לצאת בהברכה חיישינן שמא יקדים יענו אמן ויסתכן"
ומבואר איפוא מד' שאין חיוב לענות אמן בכדי לצאת יד"ח וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה.וצ"ע