ישנה חידה החביבה על מרן הגרח"ק, והוא נוהג לחוד אותה לנערי בר-מצוה המשחרים לפתחו,
"מי מניח תפילין בשבת"?
והתשובה היא שיש שיטה מחודשת שאם אדם אינו מהול (כגון מתו אחיו מחמת מילה), הרי הוא מחוסר 'אות' אחת, וומילא אף ששבת עצמה היא 'אות', מ"מ הרי בעי' שתי אותות, וכמש"כ הסמ"ג דהוי כשני עדים, וממילא דהאי ערל מניח תפילין בשבת. ומיד מוסיף הגרח"ק שזאת שיטה מחודשת ולא קי"ל כוותה.
ואמנם כמדומני שנפלה כאן טעות, ומעולם לא מצינו שיטה כזו. ורק מצאנו שהתרוה"ד כותב על כך שאין הדינים משתנים ע"פ טעמים שבאגדה.
ז"ל התרוה"ד "לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם".
ולהרחבת הענין ע"ע כאן.
כעת ראיתי שבספר "דעת נוטה" (הנחשב מוסמך יותר משא"ס) כבר נולד מזה דין חדש ותמוה.
כמדומה שבין החברים כאן ישנם הרגילים לצאת ולבוא בבית מרן, אם יוכל מישהו לברר פשר דבר.
שו"ר בספרו של ג"א שליט"א, שכתב כך: "ובבית הלל בשו"ע כ' ד"ח דבערל שמתו אחיו מחמת מילה יוכל להניח תפילין בשבת כיון דל"ל האות דמילה", וגם את זה לא מצאתי.