פורום אוצר החכמה

בהמשך לאשכול של הרב הטברייני שליט"א בענין אמירת אמת, אקדים ואומר כאן שמדובר ב-2 שאלות שהתעוררו לי למעשה בשבת זו ממש ועדיין לא עיינתי בספרים:

1) עמדתי ליד כלי מלא באפרסקים, ומשום מה הוצאתי אפרסק אחד מביניהם, לא למטרה מוגדרת. אולי סתם כדי להעסיק את הידים, אולי כדי לסדר יותר את המראה של הפירות, מכל מקום הרמתי אותו מתוך דעת להחזירו תוך כמה שניות. לפתע כשאני מחזיק אותו אני מגלה שבחציו התחתון (שאותו לא ראיתי כלל לפני שהרמתי) הוא רקוב לחלוטין. המחשבה הראשונה היתה כמובן לזרקו לפח האשפה, שלא ירקיב את שאר האפרסקים. מצד שני חשבתי, הרי זה 'בורר' פסולת מתוך אוכל. מצד שלישי, הרי זה כבר נברר על ידי עוד לפני שהעליתי בדעתי שהוא 'פסולת' וזה כבר נמצא ביד שלי, ומה יעזור עכשיו שאחזיר את זה בפנים? מצד רביעי, הרי בסך הכל הרמתי את זה מתוך מטרה להחזיר מיד, וידי היתה בסמיכות ממש להכלי, כך שבעצם זה עדיין לא 'נתברר' וזה עדיין 'מעורב'. כמובן שלמעשה מרוב לחץ החזרתי את זה בחזרה לכלי, ואשמח לראות דעת המעיינים שליט"א להלכה ולמעשה.

2) בהבגד השבתי (המכונה אצלנו 'סירטוק' ויש המכנים אותו בשם 'קפוטה' וכו') יש כפתורים מרופדים. למרות שאני עוטה בגד זה כבר כמה שנים טובות, לא קרה לי לעולם שה'ריפוד' יוסר מהכפתור והוא יתגלה 'ערום'. אך בפורים השתא קרה לי פעם ראשונה שלפתע אני מגלה שאחד הכפתורים 'ערום', ולאחר חיפוש מצאתי את הריפוד על הרצפה. ברגע הראשון הופתעתי מהדבר, אולם ניסיתי להרכיב את הריפוד בחזרה וראיתי שזה ממש 'מתברג' בקלות יתירה ללא כל מאמץ. אני מדגיש שזה היה הפתעה גדולה בשבילי, כי מעולם לא נתקלתי בתופעה זו של נפילת הריפוד מהכפתור ולא בהחזרתו. תכל'ס, בשבת זו אירע לי שוב שהריפוד נפל, ובלי לחשוב יותר מידי החזרתי אותו על הכפתור - וכאמור בקלות יתירה. אך לאחר מעשה חשבתי שאולי יש בכך בעיה הלכתית של 'תופר' או 'מתקן כלי' או משהו אחר.

1) פשוט שמותר לזרוק איני מבין למה עלה בדעתך אחרת.
2) אם אני מבין את המציאות שתיארת נראה לדמות לאהדורי מוכי לבי סדיא דשרי.

בענין הכפתורים אסביר יותר - כבר כמה שנים שיש לי כפתורים כאלה ומעולם לא העליתי בדעתי שיש מצב שהריפוד יוסר או יולבש. בכלל לא ידעתי שיש כאן שני דברים אלא זה היה כפתור אחד (על דרך משל, להבדיל, כמו שאדם מן השוק לא מעלה בדעתו שיש בתוך בתי התפילין פרשיות אלא רואה מציאות אחת וזהו). ולכן החזרת הריפוד היא ממש לא פעולה הנעשית בכל יום או לעתים (כמו הכנסת ספידה בתוך הנעל) אלא פעולה נדירה ביותר המיועדת להתקיים לזמן רב מאוד ועל כן אני חוקר האם זה לא בגדר יצירה חדשה.

גם באהדורי מוכי לא כתוב שזה פעולה שנעשית כל יום.

נכון, אבל לכאורה שם זה גלוי שמדובר בשני דברים שאינם נהיים דבר אחד ואילו כאן אני מרגיש כמו יצירת דבר חדש כיון שזה מתאחד לגמרי ולא נודע כי באו אל קרבנה.

בסיפור האפרסקים ממה נפשך אם אין בזה בורר לא היית צריך להחזיר ואם יש בזה משום בורר מה יעזור שתחזיר?

מבחינת ההרגשה שלי זה עדיין היה מעורב, כי החזקתי את היד קרוב מאוד לכלי ובמחשבתי היה להחזיר את האפרסק מיד

פשוט שאין זה בורר לקחת את הפרי העומד בראש הכלי ופשוט יותר שאחר הלקיחה אין שוב תערובת כלל.

אגב, חשבתי לעצמי השבת, האם מותר להזיז את הצינור מים של המזגן כדי שהמים יצאו ממנו ולא ישארו במזגן או שאסור כמתקן סתימה בכיור?

אש משמים כתב:פשוט שאין זה בורר לקחת את הפרי העומד בראש הכלי ופשוט יותר שאחר הלקיחה אין שוב תערובת כלל.

אגב, חשבתי לעצמי השבת, האם מותר להזיז את הצינור מים של המזגן כדי שהמים יצאו ממנו ולא ישארו במזגן או שאסור כמתקן סתימה בכיור?

האם אין הצינור הזה בסיס לדבר האסור?

א. לכאורה עברת על בל תשחית....

יורונו המורים איך לתקן פגם זה, ושכמ"ה.

הגמרא אומרת שב"ת דגופא עדיף וכ"ש ב"ת של הנשמה וכיוון שהדבר נעשה מחשש לחילול שבת (אף שלדברי רוב המגיבים פה החשש לא הי' מוצדק) וכיוון שכך אין בזה משום ב"ת וכשם שאנו מלמדים זכות למטה כך ילמדו זכות למעלה

חיימשה כתב:

אש משמים כתב:פשוט שאין זה בורר לקחת את הפרי העומד בראש הכלי ופשוט יותר שאחר הלקיחה אין שוב תערובת כלל.

אגב, חשבתי לעצמי השבת, האם מותר להזיז את הצינור מים של המזגן כדי שהמים יצאו ממנו ולא ישארו במזגן או שאסור כמתקן סתימה בכיור?

האם אין הצינור הזה בסיס לדבר האסור?

לאיזה 'דבר האסור'?

המים הנוצרים במזגנים אסורים משום נולד

אש משמים כתב:פשוט שאין זה בורר לקחת את הפרי העומד בראש הכלי ופשוט יותר שאחר הלקיחה אין שוב תערובת כלל.

אגב, חשבתי לעצמי השבת, האם מותר להזיז את הצינור מים של המזגן כדי שהמים יצאו ממנו ולא ישארו במזגן או שאסור כמתקן סתימה בכיור?

ומעין זה:

מזגן שנוטפים ממנו מים, האם בהנחת כלי מתחתיו לקליטת המים, יש לחשוש משום "ביטול כלי מהיכנו" (שהלא המים הללו לכאו' הינם "נולד" וגם הם פסולים בעינינו ומיועדים לזריקה, והכלי נעשה להם בסיס [ומה"ט לכאו' כתבו כאן שצינור המים הינו בסיס לדבר האסור, למים הנולדים, ויש להוסיף גם שהפעולה במזגן של הוצאת המים ע"י הקירור הינה פעולה שאסור לנו לעשות בעצמנו בשבת, א"כ הצינור יחד עם כל המזגן הינו כלי שמלאכתו לאיסור, וזאת מלבד עצם החשש שבהזזת הצינור משום תיקון מנא של המזגן] ) ?
לענ"ד, בכלי רגיל אין הכ"נ ואסור. אבל בדלי של ספונג'ה שהינו כלי המיועד לקליטת מים, הרי שזהו דרך שימושו ואין כאן משום ביטול כלי מהיכנו, וכמו שמותר להשתמש בטישו או במפית נייר או טואלט אע"פ שמתקלקלים מהיותם כלי ע"י השימוש. ואמנם דלי הספונג'ה הינו כלי שמלאכתו לאיסור אבל לצורך גופו ובאין אפשרות אחרת, שרי.
מה אומרים רבותיי?

נקודתית לגבי שימוש בנייר - לענ"ד אינו מבטלם מהיות כלי כי אינם כלי כבר לפני זה

דרומי כתב:בהמשך לאשכול של הרב הטברייני שליט"א בענין אמירת אמת, אקדים ואומר כאן שמדובר ב-2 שאלות שהתעוררו לי למעשה בשבת זו ממש ועדיין לא עיינתי בספרים:

1) עמדתי ליד כלי מלא באפרסקים, ומשום מה הוצאתי אפרסק אחד מביניהם, לא למטרה מוגדרת. אולי סתם כדי להעסיק את הידים, אולי כדי לסדר יותר את המראה של הפירות, מכל מקום הרמתי אותו מתוך דעת להחזירו תוך כמה שניות. לפתע כשאני מחזיק אותו אני מגלה שבחציו התחתון (שאותו לא ראיתי כלל לפני שהרמתי) הוא רקוב לחלוטין. המחשבה הראשונה היתה כמובן לזרקו לפח האשפה, שלא ירקיב את שאר האפרסקים. מצד שני חשבתי, הרי זה 'בורר' פסולת מתוך אוכל. מצד שלישי, הרי זה כבר נברר על ידי עוד לפני שהעליתי בדעתי שהוא 'פסולת' וזה כבר נמצא ביד שלי, ומה יעזור עכשיו שאחזיר את זה בפנים? מצד רביעי, הרי בסך הכל הרמתי את זה מתוך מטרה להחזיר מיד, וידי היתה בסמיכות ממש להכלי, כך שבעצם זה עדיין לא 'נתברר' וזה עדיין 'מעורב'. כמובן שלמעשה מרוב לחץ החזרתי את זה בחזרה לכלי, ואשמח לראות דעת המעיינים שליט"א להלכה ולמעשה.

שכחת צד חמישי, והוא: הרי ידוע לכל מי שקצת מבין ומכיר את המציאות שכמעט ולא יתכן ריקבון ללא שיש בפנים תולעת כלשהי (לפחות אחת), ואם כן נמצא שבטלטולך הנך מטלטל אגבו גם בעל חיים שזה שבות, ויש לדון מדין טלטול מן הצד כלאחר יד

לשאלה מס' 1, כמדומני שבמקרה כזה יתירו כל הפוס', אף אלו שדנו לאסור במקרים דומים. ראה למשל בס' ארחות שבת פרק ג סעיף קכד-קכה ובהערות. (ובכל ספר הלכתי על מלאכת בורר תמצא בודאי סעיף העוסק בנידון של 'ברירה בטעות').

ונסתפקתי במקרה שמונחים לפניו שני מיני דגים בתערובת, ובא לברור את החתיכות הגדולות מן הקטנות, וכבר פסק הרמ"א בשם תרוה"ד להתיר בזה, אמנם הוא רואה שבמקרה יצא שכל הדגים הגדולים הן ממין א' והקטנים ממין ב'.

דרומי כתב:1) עמדתי ליד כלי מלא באפרסקים, ומשום מה הוצאתי אפרסק אחד מביניהם, לא למטרה מוגדרת. אולי סתם כדי להעסיק את הידים, אולי כדי לסדר יותר את המראה של הפירות, מכל מקום הרמתי אותו מתוך דעת להחזירו תוך כמה שניות. לפתע כשאני מחזיק אותו אני מגלה שבחציו התחתון (שאותו לא ראיתי כלל לפני שהרמתי) הוא רקוב לחלוטין. המחשבה הראשונה היתה כמובן לזרקו לפח האשפה, שלא ירקיב את שאר האפרסקים. מצד שני חשבתי, הרי זה 'בורר' פסולת מתוך אוכל. מצד שלישי, הרי זה כבר נברר על ידי עוד לפני שהעליתי בדעתי שהוא 'פסולת' וזה כבר נמצא ביד שלי, ומה יעזור עכשיו שאחזיר את זה בפנים? מצד רביעי, הרי בסך הכל הרמתי את זה מתוך מטרה להחזיר מיד, וידי היתה בסמיכות ממש להכלי, כך שבעצם זה עדיין לא 'נתברר' וזה עדיין 'מעורב'. כמובן שלמעשה מרוב לחץ החזרתי את זה בחזרה לכלי, ואשמח לראות דעת המעיינים שליט"א להלכה ולמעשה.

לגבי הנקודה הזאת האם יש ענין להחזיר את הרקוב לכלי. אף שהסברא הפשוטה היא כנ"ל, ואם היתה נעשית כאן מלאכת שבת אזי אין שום ענין לבטל אותה מכאן ולהבא,

מ"מ מצינו ברשב"א בשבת דק"ז ובביאוה"ל סי' שטז ס"ו ענין דומה לכאו', שאם אדם צד חיה בשוגג, מוטל עליו לפתוח את המנעול ולשחרר את הבע"ח הניצוד. וצע"ג. וע"ע כאן - viewtopic.php?f=17&t=61307&p=785628&hilit#p785628