בתורה שבכתב יש הרבה אזהרות והבטחות סביב הענין הזה, שירידת הגשמים תלויה בדביקות והליכה בדרכי השם, לטוב ולמוטב.
העירני חד, דלעומת כן בספרי הנביאים מצינו אמנם בהרבה מקומות, שבעקבות שסרו מן הדרך באו עליהם אויבים, אבל לא מצינו כ"כ הרבה את ענין עצירת הגשמים כעונש על החטאים, (מלבד מעשה דאליהו, ואולי עוד מקום אחד או שניים).
מה אפשר לבאר בטעם הדבר?
שמא י"ל דאם מתחילה היו כובשים את כל הארץ ולא משאירים את העמים שישבו שם בכלל, כך היה סדר ההנהגה שהגשמים היו תלויים במעשים לטוב ולמוטב. אבל מאחר שנשארו שם והיו לצנינים וכו', אז נקבע סדר הנהגה אחר של צרות מהאויבים. מה גם שאם גרים בארץ ישראל עמים נוספים, אזי הגשם שיורד או לא, אינו בא במסויים דוקא לעם ישראל.