פורום אוצר החכמה

נשאלתי, אדם מורח על ידיו קרם לחות שומני, לצורך בריאות עורו הסדוק, ובבוקר ידיו עדיין שומניות מהקרם. האם ניתן ליטול עליהם כך כדי להעביר רוח רעה, או שצריך תחילה לשטוף ידיו בסבון להעביר השמנינות, ורק אח"כ יועיל לו הנטילה בשביל הרוח רעה.
הטם יש מקור לתשובה על שטלה ז?

הרי מאד יתכן שחציצה כלל לא פוסלת בנט"י שחרית
ובנוסף, הרי אם כל לנאותו אינו חוצץ - כיצד כל לרפאותו יחצוץ? הרי הוא בטל וטפל לידיו עוד יותר, ובפרט במשהו שומני שבד"כ דרכו להספג בעור.

ותיבעי לך לענין טבילה?

אציין סיפור על הבעלזער רב זכרונו לברכה. נראה לי מספר 'בקודש פנימה', או ממקום אחר (מסתמא יהיו מי שידעו את מקורו המדויק).
כידוע דרכו בקודש היתה להרבות הרבה בנטילות, עד שנתמלאה ידו סדקים. הביאו לו רופא שנתן קרם למרוח. המשמשים היו מרוצים שיבוא מרגוע למכאוביו, אבל אז הוא נמנע מלמרוח (איני זוכר אם ציוה למשמש 'למרוח בשליחותו' או שלא מרח בכלל...), כי הרופא אמר שזה נותן שכבת מגן על היד אז 'דאס א רעטיגע חציצה'.
איני יודע ניתן ללמוד מחומרותיו הלכה למעשה, אבל לציין ודאי שיש מקום.

שמעתי בשיעור מהגרי"ח סופר שליט"א שסיפר שלפני רבות בשנים שאל את רבו עמוד ההוראה הגאון האמיתי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שאלה זו מי שמרח ידיו במשחה (ולווטה) ורוצה מיד ליטול ידיו מהו, האם המשחה חציצה, ותוך כדי דיבור השיבו רבו הגאון הנ"ל והרי היא משנה ערוכה במסכת עדיות (פ"ד מ"ו) הסך בשמן טהור ונטמא, ירד וטבל, בית שמאי אומרים, אף על פי שהוא מנטף, טהור. ובית הלל אומרים, כדי סיכת אבר קטן.

ובתוספות יו"ט שם כתב בשם ראב"ד מירושלמי: "אע"פ שהוא מנטף טהור, דשמן הנוטף מבשרו אחר שטבל כבר נתבטל על הגוף", וכן בתפארת ישראל שם (אות ל"ג) כתב: כדי סיכת אבר, ר"ל אם לא נשאר מהשמן על בשרו רק כדי סיכת אצבע קטנה שביד, אז נתבטל על הגוף ונטהר עמו, אבל ביותר מזה לא בטל, ואם יש בשמן שעל ידו רביעית, מטמא גם להגוף בטומאת ידים, ככל נוגע במאכל טמא עד שיטבלן". כך בזכרוני ששמעתי ממנו ודפח"ח.

אז ממשנה זו למדנו שאינו נחשב חציצה, אלא שאם זה שמן שמקבל טומאה - הוא לא נטהר בטבילה, מה שאיננו רלוונטי לעניננו.

עזריאל ברגר כתב:אז ממשנה זו למדנו שאינו נחשב חציצה, אלא שאם זה שמן שמקבל טומאה - הוא לא נטהר בטבילה, מה שאיננו רלוונטי לעניננו.

ביקשוני להבהיר את סיומת דברי:
מה שאיננו רלוונטי - זה טומאת השמן, שהקרם איננו מז' משקין, ואיננו מטמא (עכ"פ לדעת הרמב"ם), ואף אם מטמא לטומאה וטהרה - איננו פוסל נט"י שבזמן הזה, דלא שנא ממי שנגע במשקה לפני נט"י וחזר ונגע בו באמצע הסעודה, שאיננו צריך ליטול שנית, כי אין "טומאת משקין" בזמן הזה אלא רק בדרך נטילה.

ישורון250 כתב:שמעתי בשיעור מהגרי"ח סופר שליט"א שסיפר שלפני רבות בשנים שאל את רבו עמוד ההוראה הגאון האמיתי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שאלה זו מי שמרח ידיו במשחה (ולווטה) ורוצה מיד ליטול ידיו מהו, האם המשחה חציצה, ותוך כדי דיבור השיבו רבו הגאון הנ"ל והרי היא משנה ערוכה במסכת עדיות (פ"ד מ"ו) הסך בשמן טהור ונטמא, ירד וטבל, בית שמאי אומרים, אף על פי שהוא מנטף, טהור. ובית הלל אומרים, כדי סיכת אבר קטן.

ובתוספות יו"ט שם כתב בשם ראב"ד מירושלמי: "אע"פ שהוא מנטף טהור, דשמן הנוטף מבשרו אחר שטבל כבר נתבטל על הגוף", וכן בתפארת ישראל שם (אות ל"ג) כתב: כדי סיכת אבר, ר"ל אם לא נשאר מהשמן על בשרו רק כדי סיכת אצבע קטנה שביד, אז נתבטל על הגוף ונטהר עמו, אבל ביותר מזה לא בטל, ואם יש בשמן שעל ידו רביעית, מטמא גם להגוף בטומאת ידים, ככל נוגע במאכל טמא עד שיטבלן". כך בזכרוני ששמעתי ממנו ודפח"ח.

ראה עוד במצו"ב

תור הזהב - הובא באשכול על הגרב"צ א"ש