האם לרמב"ם יוצאים י"ח ציצית רק בזמן שמכסים איתה את הראש?

[סליחות]

האם יוצאים י"ח ציצית רק בזמן שמכסים איתה את הראש (ולכן טלית קטן אפילו מצמר אינה מד"ת ויש אומרים אפילו לא מדרבנן)?
קראתי את הספר "הציצית בראי הרמב"ם" של עתניאל מנצור ושם הוא טוען שיוצאים י"ח ציצית מדאורייתא רק בכיסוי הראש בטלית והוא מתבסס על מה שכתוב בתשובות הרמב"ם (ח"ב, סימן רכ) "כללו של דבר, לא יצא בציצית [לרה"ר] לפי דעתם, אלא בצורה שיוצא בה ידי חובתו, והוא שיהיה עטוף בה, כשהיא מכסה ראשו ורובו".

האם אכן כך דעת הרמב"ם ולדעתו יש צורך לכיסוי הראש בטלית בחז"ל או שאלה גבובי דברים ללא יסוד?

[תם מה הוא אומר]

אם אין שינוי בלשון של הרמב"ם בכת"י/תרגום של התשובה הנ"ל [ואם אפשר להביא כל התשובה יהיה לתועלת], אז דבריו באמת נראים.
כידוע שכך דעת הגאונים כמבואר בב"י סי' ח'.
ומתאים שהרמב"ם יפסוק כהגאונים כדרכו.

הרמב"ם פ"ג מה' ציצית לא מזכיר שיש הבדל בין שעת עטיפה (כלומר, בברכה) לזמן העיטוף הרגיל. וע"ש הל' יא. ולכאורה מבואר באמת דעתו כמבואר בתשובתו הנ"ל.

[הוגה]

האם יוצאים י"ח ציצית רק בזמן שמכסים איתה את הראש (ולכן טלית קטן אפילו מצמר אינה מד"ת ויש אומרים אפילו לא מדרבנן)?
קראתי את הספר "הציצית בראי הרמב"ם" של עתניאל מנצור ושם הוא טוען שיוצאים י"ח ציצית מדאורייתא רק בכיסוי הראש בטלית והוא מתבסס על מה שכתוב בתשובות הרמב"ם (ח"ב, סימן רכ) "כללו של דבר, לא יצא בציצית [לרה"ר] לפי דעתם, אלא בצורה שיוצא בה ידי חובתו, והוא שיהיה עטוף בה, כשהיא מכסה ראשו ורובו".

האם אכן כך דעת הרמב"ם ולדעתו יש צורך לכיסוי הראש בטלית בחז"ל או שאלה גבובי דברים ללא יסוד?

וזו לשון תשובת הרמב"ם

שו"ת הרמב"ם סימן רכ
שאלה מה יאמר אדוננו בדבר היציאה ביום השבת ברשות הרבים בטלית מצוייצת כרוכה על המצנפת כצניף ושני קצותיה יורדים על חזהו, האם יש בזה איסור אם לאו?
התשובה זה אשר שאלתם עליו, הרבה נחלקים בו תלמידי החכמים החדשים ורבים מהם עומדים על דעתם לאסור זאת. ואבאר עיקר זאת השאלה, והוא, שרב יצחק בעל ההלכות ז"ל היה אוסר לצאת בציצית בליל השבת, לפי שאינו זמן חיוב. וראיתי לו תשובהא בזה (שבה) הוא מזכיר אופן הקשתו, והוא אומרםב שמי שיצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, חייב חטאת. וחשב ז"ל, שאינו מתחייב חטאת, אלא לפי שלא יצא ידי חובתו, הואיל ואינה מצוייצת כהלכתה, והסיק מכאן, שבליל שבתג שאינו חייב בו במצות ציצית, אסור לו לצאת בציצית. אח"כ באו אחריו תלמידי חכמים והסיקו מן זאת ההקדמה, אשר הניח, שאסור לכרוך המצנפת בציצית ולחגור בה, כללו של דבר לא יצא בציצית לפי דעתם אלא בצורה שיוצא בה ידי חובתו והוא שיהיה עטוף בה כשהוא מכסה ראשו ורובו.

וזה כולו טעות גמורה, שנפלה בהקש, ומותר לפי דעתי לצאת בציצית בלילה וכן לכרוך בה על המצנפת בשבת אם ירצה, או על צוארו או לחגור בה על מתניו או איך שירצה, אף על פי שלא קא עביד מצוה, לפי שלו היתה הציצית משא, כמו שסבר ז"ל, ולא הותרה אלא משום מצוה, לא היה מותר לצאת בה בשבת בשום פנים, אפילו יעטוף בה ביום, (דלא) אתי עשה דמצות ציצית ודחי שבת, דהיא לא תעשה, שיש בה סקילהה וזה (דבר) שאינו נעלם ממי שיודע דרך ההקש. ולכן ההתר לצאת בציצית המצוייצת כהלכתה אפילו עטוף, (הוא) ראיה, שאינה משוי, לא שנא עשה בה מצוה או לא עשה בה, ולכן מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה ובאיזה דרך מלבוש שירצה. אבל כאשר אינה מצוייצת כהלכתהו הרי היא אז משוי, לא לפי שלא יצא ידי חובתו, אלא לפי (שהציציות), כמו שאמרו, חשיבי ולא בטלי, ואין דינן כדין הבגד שחסר בו דבר, שמותר לשאתו, עד אשר יושלם (חסרונו) ויהיה בכלל בגד. אבל כאשר היא מצוייצת כהלכתה, הרי זה בכלל בגד ותכשיטו, אשר דינו כדין הרקמה התפורה על הבגדים וכיוצא בה. ולא שמענו מעולם קודם לו ז"ל, שיאסור איש לצאת בציצית בליל השבת. וכבר הורה התלמודז בדבר מי שקדש עליו היום והוא לבוש תפלין, ולא הזכירו זאת בציצית, אף כי הוא יותר מצוי בלא ספק, ולפי דעתו ז"ל מתחייב, כמו שזכרתי לכם, שיהיה אסור ללבוש ציצית בשבת. וכבר בארנו מקום הטעות, והוא שמי שיצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת, יהא חייב חטאת לא משום שלא יצא ידי חובת ציצית, ואין משגיחין בענין זה באדם, היצא ידי חובתו אם לא יצא, אלא משגיחין בעניין זה בטלית, לפי שאם היא מצוייצת כהלכתה, אין אותם החוטים משוי, אלא הם תכשיט לה, ואם היא בלתי מצוייצת כהלכתה, אינם תכשיט לה. ומכלל שייחד [טלית המצוייצת כהלכתה, ראיה שהיא] אינה משוי, בין יצא בה ידי חובתו, בין לא יצא, בין יצא בה אשה או קטן או איש בלילה, בין שיצא בה גדול ביום. וכך אנו עושים וכך הורינו תמיד. וזה לפי דעתי מבואר. וכתב משה.

הלשון ממנה רצו לדקדק 'כשהוא מכסה ראשו ורובו' נאמרה כבדרך אגב בדברי הדעה שהרמב"ם בא לחלוק, ומהיכי תיתי שכן דעת הרמב"ם לבסוף. ואולי גם על זה כיון הרמב"ם במה שכתב מיד בסמוך לאחר מכן "וזה כולו טעות גמורה".

בפרט שבהמשך כותב הרמב"ם בדעת עצמו "או על צוארו או לחגור בה על מתניו או איך שירצה, אף על פי שלא קא עביד מצוה" - ונדקדק מכאן שדווקא על צוארו או מתניו לא עביד מצוה, אבל על גופו אפילו בלי ראש עביד מצוה. וזה יסתור להנ"ל. לכן נראה שאין לדקדק בדבר זה שלא נחית בו הרמב"ם ולא בזה עוסק, ולצורך העניין אשר דן בו תפס את הדוגמאות הקיצוניות בכל צד.

גם בחיבורו לא כתב הרמב"ם שיש הלכה כזו לעטוף הראש, ובסוף הלכות ציצית כתב

(י) היאך חיוב מצות הציצית, כל אדם שחייב לעשות מצוה זו אם יתכסה בכסות הראוי לציצית, יטיל לה ציצית ואח"כ יתכסה בה, ואם נתכסה בה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה, אבל בגדים הראויים לציצית כל זמן שלא יתכסה בהן אדם אלא מקופלים ומונחים פטורין מן הציצית שאינה חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית:
(יא) אע"פ שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים:

הרי שיכול להיות באופן שמתכסה בה, כלשון המקרא אשר תכסה בה. או באופן שמתעטף, כלשון הברכה שתיקנו להתעטף בציצית. שכן היה דרך המלבוש הרגיל בזמן חז"ל ובזמן הרמב"ם על ידי עיטוף, ואת מה שנסתפק בדעת חז"ל אם יש הלכה כזו בדווקא של עיטוף ומה הדין באופן שלובש (כפי שנחלקו הראשונים באין הכרע), נוכל להסתפק גם בדעת הרמב"ם.

ויצויין למה שכתב הרשב"ץ (ויעוש"ב)

שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן מ
לפי שכל ציציותיהן דרך עטיפה היו מכסי' בהם כדמוכח בפ' לולב הגזול (מ"ב ע"א) קטן היודע להתעטף וכו' וכן בפרק במה מדליקין (כ"ה ע"ב) גבי ר' יהודה ותלמידיו וכמה ראיות יש בגמרא שמנהגן של רז"ל במלבושיהם הי' כמנהג ישמעאלים ולא כמנהג אדום.

[הוגה]

אם אין שינוי בלשון של הרמב"ם בכת"י/תרגום של התשובה הנ"ל [ואם אפשר להביא כל התשובה יהיה לתועלת], אז דבריו באמת נראים.
כידוע שכך דעת הגאונים כמבואר בב"י סי' ח'.
ומתאים שהרמב"ם יפסוק כהגאונים כדרכו.

הרמב"ם פ"ג מה' ציצית לא מזכיר שיש הבדל בין שעת עטיפה (כלומר, בברכה) לזמן העיטוף הרגיל. וע"ש הל' יא. ולכאורה מבואר באמת דעתו כמבואר בתשובתו הנ"ל.

לענ"ד הגאונים המובאים בטור ריש סימן ח שצריך עטיפת ישמעאלים אינם גאוני בבל שהרמב"ם קאי בעקבותיהם, אלא מקורו של הטור כפי שרמז בדבריו הוא מספר העיטור הל' ציצית שכתב כן בשם הגאונים, ונמצאים הדברים בספר לקח טוב הנקרא פסיקתא זוטרתי לרבינו טוביה בר' אליעזר פרשת שלח 'וכשיאיר היום מברך אקב"ו להתעטף בציצית ועטיפתו כעטיפת ישמעאלים'. (והעיטור הל' ציצית מביא הלכות נוספות בשם ספר לקח טוב ונמצא בו. לעומת זאת רס"ג שאמר להשליך הכנפות לאחריו לשמאלו כמובא בשו"ת הרדב"ז ואחרונים סי' ח לא אמר עיטוף ישמעאלים).

וגם לדעה זו שמצריכה עטיפת ישמעאלים כנראה זהו רק דין לכתחילה בקיום המצוה אך לא לעיכובא, שכן תיקנו חז"ל נוסח הברכה להתעטף וסבירא ליה שעיטוף כולל גם הראש (כמו שביאר ב"י ריש סימן ח). אבל לא נאמר כאן חידוש לפטור בגד ד' כנפות מקיום מצות ציצית רק משום שאיננו עטוף בו כעת כישמעאלים. (וכן מוכח בב"י סוף סימן י שגם לדעה זו אצ"ל שחייב בציצית, וא"כ וודאי שמקיים המצוה).

לסיכום, אם צריך לכתחילה לעטוף הראש או לא זו מחלוקת הגאונים (-לקח טוב) ובעל העיטור בטור סימן ח, אבל אם לא עטף הראש לכולי עלמא עדיין חייב להטיל ציצית לכל בגד ד' כנפות ומקיים המצווה. ובדברי הרמב"ם בהל' ציצית ובתשובה הנ"ל כנראה לא נאמר יותר ממה שנאמר בגמרא בזה וכנ"ל.

[חלמישצור]

ראשית, מקור הדיוק המדובר הוא אצל הרב יוסף קאפח בפירושו למשנ"ת (הל' ציצית ג, הע' י), וכן אצל הר"מ רצאבי בספרו עטיפת הציצית כהלכתה, עמ' לב.
שנית, הרב קאפח עצמו בדברים שבע"פ הביא דיוק נוסף מהל' אבל ה, יט, 'מנין לאבל שאסור בפריעת הראש ... מכלל ששאר האבלים חייבין בעטיפת הראש', ולדבריו מכאן עלה שהמונח עיטוף כולל ביסודו את הראש, אך לענ"ד הדברים אינם מוכרחים.
שלישית, בניגוד לדברי הרב הוגה, לענ"ד הדיוק עצמו בתשובת הרמב"ם נראה נכון וישר; האמירה כבד"א בחתימת מהות השאלה - אין בה כדי לשלול, אלא הרמב"ם מתאר בה 'לפי תומו' כיצד הוא סדר חובת העיטוף (והעניין של 'כולו' טעות לענ"ד אין לו קשר לעיטוף הראש כלל. אגב, את המילים 'שיוצא בה ידי חובתו ... ראשו ורובו' כתב הרמב"ם במקור בתשובה בלשון הקודש).
רביעית, בעיני העיקר הוא כדברי הרב הוגה שהרמב"ם לא כתב דבר זה במשנ"ת, אלא הגדר של ראשו ורובו (של קטן) הוא לעניין גודל הכסות החייבת, לא לסדר חובת העיטוף מן הדין. אם כך היה הדין, שחובת העיטוף היא כולל הראש, פשיטא שהיה צריך לכתוב כך בבירור.

[מה שנכון נכון]

ז"ל ר"א בן הרמב"ם בהמספיק (דנה) עמ' 269 "ודבריו אשר תכסה בה מורים... שיהא מכסה את הגוף או מרביתו ככסות, לא כמצנפת שהיא מכסה את הראש בלבד וכדו' או ככסות קטנה ששיעורה אינו מספיק לכיסוי הראש ומרבית הגוף".
ואולי צ"ל שכוונתו שקטן יכול להתכסות כך, אע"פ שלא פירש. (וראה ב"י י,י בשם העיטור).

את הדיוק מהתשובה הנ"ל לענ"ד קשה לדחות בגילא דחיטי.
הלשון ראשו ורובו של קטן נז' כבר בגמ', ואיך יפרשוהו הגאונים, הא מסתמא אין די בו לראשו ורובו של גדול.
לומר שהוא דין לכתחילה צריך טעם. דיוקם מהלשון להתעטף הוא ראיה שכך פירשו חז"ל את אשר תכסה, לא סיבה, ומי הכריחם לתקן בלשון זו.

[הוגה]

קודם שנשוב אל תשובת הרמב"ם לענ"ד לא מצינו דעה בראשונים שאם לא כיסה הראש לא יצא ידי חובה, וכדלהלן בס"ד.

א. כתב הטור אורח חיים סימן ח:

וסדר עטיפתו פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה. ובעל העיטור כתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועוסקין במלאכתן פעמים בכסוי הראש ופעמים בגלוי הראש, ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש, ומחזיר ב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו שיהא מסובב במצות ומכסה ראשו שלא יהא בגלוי הראש. (טור אורח חיים ויניציאה שי דף ו ע"ב).

ב. וזו לשון ספר עיטור סופרים שער ציצית (שער שני שער הטלת, חלק שלישי על עטיפתה):

בחזקת, טלת של תלמיד חכם צריך שיהא נראה חלוקו מתחתיו טפח. ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו כדי שיהא נראה ומוקף במצות. ויכסה בה ראשו שלא יעמד בגלוי הראש. ורבותי' הגאונים כתבו ועטיפתה כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה. ומסת' לן דעטיפת ישמעאל לא נזכרה אלא על גבי אבילות דאמ' שמואל...... גבי ציצית נמי אע"ג דמברכינן להתעטף לשון כסוי הוא כדכתי' אשר תכסה בה, כמנהג בני אדם המכסין כסותן והולכין ועוסקין בעסקיהן פעמים בכסוי פעמים בגלוי הראש. (עיטור סופרים כת"י וטיקן דף 316 ע"א)

עוד כתב בסוף הפרק:

והחכם ר' טוביה אמ' מנהג הוא מפני חבוב מצוה ולא נתחייבו ישראל בכך, אם כן בתפלין כשהקורא וקשרתם ובמזוזה וכתבתם ילך לביתו ויקרא. ואפשר שיש סמך באגדה. (עיטור סופרים כת"י וטיקן דף 316 ע"ג)

ג. כפי הנראה הגאון הראשון הוא רבינו טוביה בר' אליעזר בספרו לקח טוב על התורה פרשת שלח:

וכשיאיר היום מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, ועטיפתו כעטיפת ישמעאלים, ויש אומרים צריך לברך מעומד דכתיב... וכשמקבצין הציצית בשעת ק"ש ומעבירין על גבי עיניהם אע"פ שנראין הדברים שמשום חבובי מצוה מכל מקום לא נתחייבו ישראל בזה שאם כן היו ממשמשין גם בתפלין בשעה שקורא וקשרתם אלא מנהג בעלמ' הוא ואין בדבר איסור והתיר... וטלית של תלמידי חכמים צריך שיראה בגדו מתחתיו טפח... והלבישה רחבה לקומת האיש, ומחזיר שני הציצית לאחוריו והשנים לפניו כדי שיהא מוקף במצות... (פסיקתא זוטרתא ויניציאה שו דף כ ע"ד).

(ומבואר שלקח טוב כאן הוא יסודו של בעל העיטור בדינים אלו וכפי שהזכירו בשמו. ותיבות 'רחבה לקומת האיש' הובא בעיטור ומשם לטור הנ"ל, וכתב בית יוסף בשם מהר"י אבוהב "על צד היותר טוב, לא לעכב". וכן 'ומחזיר... מוקף במצות' הוא מקור העיטור ומשם לטור וש"ע סעיף ד. ופשוט שגם זה לא מעכב).

ד. הגאון השני הוא רבינו אברהם אב"ד בעל ספר האשכול גאון נרבונא, בתשובה שכתב לאביו של בעל העיטור, והביאו הרב בעל העיטור שם:

והרב קרובנו חלקו עם שבע כתות הצדיקים אמ' הרב בשם הרב ר' יצחק בן [מרון] לוי בכתב ששגר לאדני הרב אבא מרי ז"ל, שאלו המתכסים בטלתות תחת בגדיהם אין עושין מצות ציצית, מאשר תכסה בה, ומהא דמלאכא דא"ל ציצית מה תהא עליה, ואי ס"ד דאית בה מצוה ליכסי ביה תותי סרבלא. ולדעתי, נהי דלא עבד מצוה מן המובחר, והמקיים אותה צריך להתכסות על כל מלבושיו ועטיפתו כעטיפת ישמעאל שתהא עטיפה גמורה, אבל נפקא מינה לברכה דשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון וזכר לציצית הוא. ומסת' לן דאשר תכסה בה לדרשה אחריתי... (עיטור סופרים כת"י וטיקן דף 316 ע"ב)

וזהו כפי הלשון שהעתיק בעל העיטור בתחילת דבריו בשם רבותינו הגאונים, ומבואר שאליהם כיוון ועליהם נחלק. ובהוצאות החדשות של הטור יש להשלים המראה מקום בתיבת הגאונים [רבינו טוביה וראב"ד בעל האשכול]. (וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שמג ומחב"ר סי' ח אות ה ולהאמור בס"ד א"ש).

ה. נמצא לדעת רבינו טוביה והראב"ד צריך להתעטף כעטיפת ישמעאלים למצוה מן המובחר, ועל זה חלק בעל העיטור שגם למצוה מן המובחר אין צריך. (והראה מן חז"ל שלא נהגו באופן זה כיעו"ש. וכ"כ החו"י בספרו מקור חיים סימן ח אות ג: לגאונים בעי עטיפת ישמעאלים להידור מצוה). והטור ש"ע סעיף ב פסקו כדעת העיטור. ואין זה שייך למחלוקת הראשונים האחרת בסעיף ג גבי בגדים שדרכן בלבישה ואין בהם עיטוף כלל (כט"ק) אם פטורין מציצית או חייבין, ואם יכול לצאת בהם לכתחילה ידי חובת המצוה או לא. (רק לדעת הגאונים מובן שאין בהם מצוה מן המובחר).

ו. וז"ל הש"ע סעיף ב: וסדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועוסקים במלאכתם פעמים בכיסוי הראש פעמים בגלוי הראש ונכון שיכסה ראשו. כן הוא בארבעה דפו"ר של הש"ע קודם הדפסת הגהות רמ"א (ונראה מכוון עם האמור בבית יוסף שצידד בכוונת העיטור שלמצוה מן המובחר סגי שיכסה ראשו בסודר או טלית). ובדפוס ראשון עם הגהות רמ"א קראקא ש"ל תיקן: ונכון שיכסה ראשו בטלית. (ונראה מכוון עם האמור בד"מ שם בכוונת הטור). עכ"פ פסקו כדעת העיטור שגם למצוה מן המובחר א"צ עיטוף ישמעאלים וא"צ עיטוף ראש, רק למצוה מן המובחר סגי שיכסה. (וידוע המנהג להחמיר בשעת ברכה ע"פ מג"א בשם הכתבים).

[הוגה]

ז. במחלוקת הראשונים בסעיף ג גבי בגדים שעשויין בדרך לבישה ולא בדרך של עיטוף (כטלית קטן שלנו) אם פטורים מציצית או חייבים, מצינו לארבעה או חמישה רבותינו הראשונים שפטרוהו מציצית ולדעתם אין יוצא בו ידי חובה.
בפרובנס ר' יצחק הלוי גאון נרבונא המובא בתשובת בעל האשכול שהביא העיטור.
באשכנז אור זרוע בשם ראבי"ה הובא בתשובת מהר"ח אור זרוע סי' ד, וכן ס"ל למהר"ח או"ז שם סי' ח ובדרשות, הובא בתרומת הדשן סי' מה משם לב"י ריש סי' ח.
בספרד הרמ"ה בתשובה המובאת בקיצור בארחות חיים הל' ציצית וב"י שם (ותשובת הרמ"ה נדפסה בשלימותה ב'המאור' ת"א תרצ"ה).
בצרפת ר"י הזקן בעל התוספות רפיא בידיה והחמיר שלא לעשותה בין בציצית בין שלא בציצית כמ"ש במרדכי הל"ק סי' תתקמג.
אבל בעל העיטור האריך לדחות דעה זו ולדעתו יוצאים ידי קיום המצוה לכתחילה גם בדרך לבישה כט"ק. וכן האריך הריטב"א בפירושו לרי"ף הל' ציצית וסיים 'וכן פסק הרב בעל העיטור ז"ל ואין להרהר בזה' (הובא בנמוק"י הל' ציצית וב"י סי' ח). וכנראה כן דעת רבינו יונה והרא"ש ועוד ראשונים. וכן פסק טוש"ע סעיף ג, וכתב מג"א שם: לדעת רוב הפוסקים א"צ עיטוף דלא רמיזא באורייתא.

ח. ומבואר בדברי הפוטרים טעם סברתם מפני שבגד זה כט"ק שלנו דרכו בלבישה ואין בו עיטוף כלל, גם לא עיטוף הגוף. וזה למדו מן הברכה להתעטף שבגדים אלו פטורים מן הציצית. וסבירא להו שבבגד זה לא דיברה תורה כשחייבה ציצית. ומבואר כן ביותר בתשובת הרמ"ה יע"ש. והנה לא אמרו הטעם שפטור משום שכעת אין בו לכסות או לעטוף הראש.

ט. והנה גם ראבי"ה שדעתו ידועה בב"י סי' ח וסי' יב לפטור בגדי ט"ק מציצית, (בתרה"ד וב"י זה מובא בשם מהר"ח או"ז סי' ד, ושם כתב כן מכת"י האו"ז בשם ראבי"ה: "ורבינו אבא מארי כתב בקובץ שלו וז"ל הא דיש בני אדם... אומר מורי אבי העזרי דא"צ דכיון דדרך לבישה הוא לא מיחייב בציצית"), עם כל זה בספרו בראבי"ה הל' ציצית לא כתב שצריך לכתחילה לעטוף הראש או לכסות. ואם לדעתו זה מעכב, לא היה משמיט. וב"ה מצאתי ראיה בראבי"ה הל' שבת סי' רכ: והיוצא בטלית שאינה מצויצת כהילכתה בשבת חייב חטאת, דהוי כמשאוי. וחתנים שרגילים להניח [טליתם] תחת מקטורנן שרי, דדמי לתרי המייני דמפרשינן להיתר, כדפרישית לעיל. ואפילו לדברי המפרש לאיסור, כיון שמשונים זה מזה הוה ליה כמקטורן ועורה, ושרי. עכ"ל. ותחת המקטורן משמע שאינו מכסה ראשו.

י. נמצא שגם הדעות המחמירות ביותר מן הראשונים לא אמרו שכיסוי הראש מעכב. לכן לענ"ד קשה לומר שהרמב"ם החמיר בזה יותר מן הדעות המחמירות שבעצמן לא נפסקו להלכה. וזו הלכה הנוהגת בכל יום, ואם לדעתו זה מעכב היה לו לומר בהלכות ציצית.

יא. והנה תשובת הרמב"ם היא בדין יציאה לרה"ר בטלית שלא מתקיימת בה המצווה, כגון בלילה או כרוכה על המנצפת, לדעת הרי"ף בתשובה סי' רצט ור"י מיגאש סי' קפג אסור לצאת בה מפני שלא מתקיימת המצוה והוי כמו היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה שאמרו בגמרא שחייב חטאת, ועל זה חולק הרמב"ם בתשובה זו ובהל' שבת פי"ט הל' כ, שאין זה תלוי אם מתקיימת המצוה או לא, אלא שאם מצוייצת כהלכתה הוי החוטים כמו נויי בגד ובטלין לבגד, ואם לא, חשיבי ולא בטלי שדעתו לתקן והוי משוי. לא כן כרוכה על המנצפת, שעשוייה כתיקונה, הוי הציצית נוי הבגד לכן מותר לצאת בה לרה"ר. (וכן ביאר המ"מ שם בדעת הרמב"ם, וכיעו"ש נראה שראה תשובה זו. התשובה נדפסה לראשונה בפאר הדור סי' סב אמשטרדם תקכ"ה דף טו ע"ג וע"ד, והובא גם בשו"ת מהרש"ם ח"ח סימן מא).

תשובות הרמבם בלאו ב 391.JPG (219.21 KiB) נצפה 2494 פעמים

ולפי האמור נראה שלדעת הרי"ף ור"י מיגאש אין היתר לצאת בטלית לרה"ר אלא כשיתקיימו שני תנאים, א' שתתקיים כעת מצוות ציצית. ב' שיהא דרך מלבוש הנהוג לצאת כך. (וכן בתשובת ר"י מיגאש שם תלה זאת אם מנהג בני אדם לצאת כך או לא). והיות שמנהג לבוש הטלית בזמנם היה כבזמן חז"ל שעטוף בה ומכסה ראשו ורובו (כפי שתלו מידת הבגד במכסה ראשו ורובו של קטן או לא, וכן ברמב"ם פי"ט הל' יט: וכל סודר שאינו חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו) - לכן כתב הרמב"ם שלדעתם לא יהיה היתר לצאת לרה"ר אלא באופן זה, שמונח כבדרך מלבושו הרגיל שמכסה ראשו ורובו, וממילא גם תתקיים המצוה, לכן יוכל לצאת כך. לאפוקי כרוך על המנצפת שלא מתקיימת כעת המצוה ולכן לא יוכל לצאת כך.
סוף דבר כנראה לא מצאנו בתשובת הרמב"ם ז"ל אלא ראיה שכך היה מנהג לבישת הטלית בזמנם כשמכסה ראשו ורובו, (כבזמן חז"ל), ונפק"מ לענין לצאת בו בשבת לרה"ר. אבל לא אמר שיש הלכה כזו מצד הלכות ציצית שכך צריך להיות. כנלענ"ד.

דברי ר' אברהם בן הרמב"ם אולי מן הספרי בפסוק אשר תכסה בה: בה - פרט למעפורת שאינה מכסה ראשו ורובו. וארצה"ח סי' טז במאיר לארץ ס"ק מב האריך והביא רמב"ם בפיהמ"ש שפירש מעפורת כסות הגוף. וקושיא מראשו ורובו של קטן על הפוטרים ט"ק כתובה בנמוק"י הל' ציצית בשם הריטב"א, ולדעת הפוטרים צ"ל שבריוח מכסה ראשו ורובו של קטן, ובצמצום ראשו ורובו של גדול, ולכן יוצא בה עראי. בפרט אם גדול הוא בן י"ג, וקטן כבן ט', לכאו' אין מרחק רב.