ביאור התרגום "יהון מודן ומברכין"

[אהרון 37]

כתוב בפסוק בפרשת השבוע, פרשת ויחי "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר"
ומתרגם התרגום אונקלוס "נפתלי בארע טבא יתרמי עדביה ואחסנתיה תהי מעבדא פירין יהון מודן ומברכין".
וידוע מה שתמהו ע"כ שהרי חיוב ברכת הנהדין דרבנן, והביאור הפשוט, שאף שלא היה חובה לברך, אבל בוודאי שהיה מציאות כזו של הודאה לה' על טובו וחסדיו, והפסוק מתאר שזאת תהיה המציאות באלו שיאכלו מפרותיו של נפתלי.

בשו"ת ארץ צבי[ח"א סי' כז] מתרץ ע"כ "ובזה יש לבאר דברי ת"א ויחי נפתלי אילה וגו', תהא עבדא פירין יהון מודין ומברכין עליהון וק' הא ברה"נ דרבנן. ותו מה רבותא דנפתלי הרי כל הפירות מברכין עליהם, ולהנ"ל י"ל דקו' חדא מתורצת בחברתה, דבכל דוכתא ברה"נ דרבנן אך מירון מקומו של רשב"י ז"ל בעל זה"ק והזה"ק ס"ל ברה"נ מה"ת כנ"ל. וידוע כי במקומו הלכה כיחיד במקום רבים כדאיתא שבת ק"ל במקומו של ר"א הי' כורתין עצים וכו' וכמ"ש הר"ן פ' מקום שנהגו. ומירון הוא חלק נפתלי כידוע וע"כ שפיר כ' התרגום על נפתלי דאחסנתי' תהא עבדא פירין דמודין ומברכין עליהון. זה חידשתי בעזה"י במירון בל"ג בעומר תרצ"ה לפ"ק."

ומה שכותב לשאול עוד וכי רק על הפירות שגדלו בחלקו של נפתלי ברכו, מיושב לפי ההסבר הפשוט, שאין כוונת התרגום על חובת ברכה, שבזה באמת אין חילוק בין חלקו של נפתלי לחלקים אחרים, אלא שמדובר כאן על מציאות של הודיה לה', ובזה אין גדרים של חיוב, רק דרך האדם המאמין כשמרגיש טובה גדולה ומיוחדת מודה הוא להי"ת, וע"כ בפירות שיגדלו בחלק נפתלי, הם יהיו כל כך משובחים שבאופן טבעי האדם יתפעל מטובם ויודה לה'.

ויש לשאול על דבריו, האם כוונתו שרשב"י היה במירון בחייו, או כוונתו לזה שהוא קבור שם, שזה שהוא קבור שם בוודאי זה לא נקרא באתרי' דמר.

ומעניין לציין את דברי הריטב"א בברכות[מד' א'], שלפ"ד מיושב מה שכתב לשאול וכי דווקא בחלקו של נפתלי גדלו פירות שברכו עליהם. "באוכלי פירות גינוסר שנו. פירוש משום דפירות גינוסר הם שמנים ומתוקים הרבה ואינן נאכלין אלא עם מלח הרבה ולהחליש חריפותו של מלח אוכל הפת ונמצא שהפת טפילה לפירות לפיכך מברך על הפירות ופוטר את הפת וים כנרת בחלקו של נפתלי היתה וזהו שתרגם אונקלוס ואחסנתיה תהא עבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון מפני דלעולם הן עיקר ומברכין עליהם ופוטר השאר."

בהיות ואי"ה אדבר ע"כ בשיעור שאמסור, הייתי רוצה לומר כמה מילים על האזכור של בעל שו"ת ארץ צבי, שחידוש זה התחדש לו במירון ל"ג בעומר תרצ"ה.

המחבר הגאון המפורסם רבי אריה צבי פרומר זצוק"ל הי"ד היה מראשי ישיבת חכמי לובלין, אני מניח שבספרו של הרב אהרון סורסקי "מרביצי תורה מעולם החסידות" יש את תולדות חייו. אם למישהו יש גישה לספר זה, ויכול לראות אם כתוב שם כמה מילים על ביקורו בארץ ישראל, אודה לו מאוד על כך.

[בקרו טלה]

המחבר הגאון המפורסם רבי אריה צבי פרומר זצוק"ל הי"ד היה מראשי ישיבת חכמי לובלין, אני מניח שבספרו של הרב אהרון סורסקי "מרביצי תורה מעולם החסידות" יש את תולדות חייו. אם למישהו יש גישה לספר זה, ויכול לראות אם כתוב שם כמה מילים על ביקורו בארץ ישראל, אודה לו מאוד על כך.

[גרשיים]

עוד על תרגום זה, ראה בקובץ המובא כאן.

[אוהב עמו]

ייש"כ על הביאור הנפלא.

הסתפקתי בספק מחודש לסוברים שחיוב ברכה ראשונה על פת ההוא מן התורה מק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש. האם בכה"ג שאוכל פת כטפילה יש חיוב ברכה מה"ת?

[גרשיים]

ומעניין לציין את דברי הריטב"א בברכות[מד' א'], שלפ"ד מיושב מה שכתב לשאול וכי דווקא בחלקו של נפתלי גדלו פירות שברכו עליהם. "באוכלי פירות גינוסר שנו. פירוש משום דפירות גינוסר הם שמנים ומתוקים הרבה ואינן נאכלין אלא עם מלח הרבה ולהחליש חריפותו של מלח אוכל הפת ונמצא שהפת טפילה לפירות לפיכך מברך על הפירות ופוטר את הפת וים כנרת בחלקו של נפתלי היתה וזהו שתרגם אונקלוס ואחסנתיה תהא עבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון מפני דלעולם הן עיקר ומברכין עליהם ופוטר השאר."

דברי הריטב"א נדפסו גם בשיטה מקובצת על ברכות (שאינו לרבי בצלאל אשכנזי, אלא קטעים מתוך חידושי הריטב"א, כמו שכתבו במבוא לחידושי הריטב"א על ברכות מהדורת מוסד הר"ק).
ומקור דברי הריטב"א הוא בחידושי רבו הרא"ה על ברכות, בשם מורו רבנו יצחק הלוי ב"ר שמואל.

[אהרון 37]

אוהב עמו

לא הבנתי באיזה מקרה אתה מסתפק, כשהפת טפלה לא מברכים על הפת, אז למה שאם זה מדאורייתא כן יברכו.
והרי גם לא מברכים בכה"ג שהפת טפלה ברכת המזון ואין ק"ו לחייב לפניה.

[אהרון 37]

לבקרו טלה וגרשיים תודה רבה על הבאת המקורות.

ההקשר למשנה בברכות מד' א', מובא גם בתורה תמימה. ובספר ושלל לא יחסר עה"ת מביא כן מכת"י של הגרצ"פ פרנאק זצ"ל.

[נוטר הכרמים]

על דבר הקושיא שברכת הנהנין מדרבנן, יעויין באור שמח הלכות ברכות (פ"ה ה"ג) שהביא דברי התרגום ועמד בזה וכתב דמיירי בברכה מעין שלש לאחריה שהיא דבר תורה.

----

אעתיק עוד מהרשום עמדי בענין זה.

וסימוכין לפירוש זה דמיירי בפירות גינוסר מצינו בתרגום המיוחס ליונתן עה"פ בפרשת וזאת הברכה (לג, כג), וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת ד' יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה, ותרגם יוב"ע, מְלֵי בִּרְכָאָן מִן פֵּירֵי דְבִקְעַת גִינוּסַר דְאִתְיְהִיבוּ לֵיהּ מִן קֳדָם ד'.

והנה בבראשית רבה כאן איתא, נפתלי אילה שלוחה, מדבר בארצו שכולה בית השלחין, הה"ד מכנרת ועד ים הערבה,

ובספר הכתב והקבלה כתב וז"ל,

ויראה כי מה שאמרו כאן במדרש מארץ נפתלי שכולה בית השלחין, אין פירש כבית השלחין דעלמא שצריכים להשקותה, כי גם גנות המשלחין פירות בכל שנה נקראו בית השלחין, כב"ב (ס"ח) מאי שלחין גינונייתא שנאמר שלחיך פרדס רימונים, ולזה אמר כאן במדרש, למה הוא קורא גנוסר גני שרים, ר"ל גנות ראויות לשרים לחשיבותם. כנ"ל פירושא דהך קרא לדעת בעלי המדרש.

אולם ע"פ פשוטו נראה דנקראת ארץ נפתלי בית השלחין משום שהיא ארץ ים, ועל נהר יונקותיה, וכלשון רש"י בעירובין (ל, א), גינוסר - ארץ ים כינרת, ופירותיה מתוקין, ולכן פירותיה משובחים (עי' פסחים ח, ב; מגילה ו, א).

[ועי' בשו"ת המבי"ט סי' רסו שבטבריה יש לכתוב, דיתבא על כיף ימא גינוסר, ולא יכתוב על כיף ים כנרת, משום דכנרת הוא לשון הקדש וגינוסר הוא לשון תרגום, ובשו"ת בית יוסף גיטין סי' א שנחלק עליו, ובכנסת הגדולה אה"ע סי' קכח].