מקובל לחשוב שבפסוק כי האדם עץ השדה ישנה הקבלה בין האדם לעץ השדה.
לכאורה פשט הפסוק אינו כך. אולי הפוך:
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן - כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:
רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא - אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ: (דברים פרק כ, פס' יט-כ)
כך פירשו רבינו בחיי והספורנו: וכי עץ השדה הוא אדם שצריך לבוא לפניך במצור ולמה לך להשחיתו?
רמב"ן אבן עזרא ועוד פירשו שהאדם מזונו וחיותו על עץ השדה ולכן אין להשחיתו.
רשב"ם פירש שרק עץ כזה שגורם לאדם (האויב) לבוא מפניך במצור (להסתר בו ולהלחם בך) מותר לך להשחיתו.
והבוחר יבחר
אבל אין שום צד או שעץ הוא אדם בטח לא שהאדם הוא עץ. האם יש מקור חז"לי לשימוש המקובל?
