בפשטות, הכוונה בכל מקום, שדבר פלוני מסוגל לעניין פלוני.
ולהבדיל, כאשר אומרים שאכילה בריאה מאריכה חיים, אף אחד לא יקשה על זה: והרי היה ידוע לי שאחד שאכל ירקות לרוב ומת בחצי ימיו.
וכן עישון מזיק ומקצר חיים. אבל לא מקשים על זה: שהינה ראינו אחד שעישן המון והאריך ימים.
אכילה בריאה מאריכה חיים, ועישון מקצר. אבל חוץ מזה יש עוד המון סיבות אחרות שהן גם כן משפיעות.
וכן כאשר חז"ל אומרים (מגילה י:) "כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן - מתמר." האם נכון יהיה לשאול: והרי רבנית פלונית הייתה נורא צנועה, ולא ראינו שיצאו ממנה מלכים וגם לא נביאים. לא. הכוונה שהדבר זה משפיע ומסוגל. אבל לא הייתה כוונת חז"ל שבהכרח יהיה דווקא כך. ולמרות שאמרו בלשון 'כל' כלה – אין למדים מן הכללות.
וראיתי פשוטה לזה. הרי הגמרא (במקרה הנ"ל, וכן במקרים דומים רבים) שואלת: מנלן. ומשיבה: מתמר. ואינו מובן כלל. אז כך היה בתמר. אבל, עדיין, מה המקור לכך שכך יהיה עם כל צנועה וצנועה? ואין דרך הש"ס לשאול שאלה כזו בשום מקום. למה? כי באמת לא התכוונו לתת פוליסת ביטוח.
זה מה שנראה בפשטות.
אלא שיש לעיין מכמה מקומות.
ברכות ט:
העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה - אינו נזוק כל היום כולו. אמר רבי זירא: איני? והא אנא סמכי ואיתזקי! אמר ליה: במאי איתזקת - דאמטיית אסא לבי מלכא; התם נמי מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא, דאמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.
מה הקשה רבי זירא? וכי הוא לא ידע מהפירוש שכתבתי לעיל? וכי הוא לא ידע מהפירוש שהובא בשם הגר"ח?
ואולי יש לחלק שכאן נאמרה השמועה בלשון 'העיד'. ודוחק.
שבת קה:
אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המתעצל בהספדו של חכם - אינו מאריך ימים, מדה כנגד מדה, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה. איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע! [לפני זה מבואר שלא הספידו את יהושע כראוי] - אמר לו: בבלאי, ימים - האריכו, שנים - לא האריכו.
מה הייתה קושייתו של רבי חייא בר אבא? ההתעצלות בהספדו של חכם – זה דבר שמסוגל לקיצור ימים. אבל יש אין ספור סיבות אחרות שעלולות לגבור על זה.
אבל אלו הן מקומות בודדים. וצריך ליישבם.
הסוגיא שלענ"ד עוסקת ממש בשאלה זו – זו הסוגיא של 'זכות תולה' בסוטה.