מהלך על ההקדש, כסבור שהוא קרקע עולם

[עושה חדשות]

מהלך על הבור וסבור קרקע עולם.png (38.93 KiB) נצפה 2557 פעמים

לא הבנתי, במה זה שונה מכל מעילה בשוגג?

[ביקורת תהיה]

הא למה זה דומה? לנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דלכולי עלמא לאו שוגג הוא.

[ההוא דאמר]

הא למה זה דומה? לנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דלכולי עלמא לאו שוגג הוא.

במילים יותר ברורות, שונה מתעסק משוגג.

[מתון]

מהלך על הבור וסבור קרקע עולם.png

לא הבנתי, במה זה שונה מכל מעילה בשוגג?

שאר מעילות איירי באופן שידע בדיוק מהות החפץ ודרך תשמישו - ואכן נהנה ממנו לפי דרכו, אלא ששגה בבעלותו של החפץ, אבל בנידון דידן איירי ששגה במהות החפצא של הדבר, והייתי אומר שמא לא נקרא שוגג, לכן הוצרך לאשמעינן שהוא בכלל שוגג.

[עושה חדשות]

תודה לכולם. אולי דבריכם מתבארים ע"פ הדין שאין מעילה במחובר, ולפיכך כה"ג הוי כמתעסק.

[ביקורת תהיה]

דבריכם מתבארים ע"פ הדין שאין מעילה במחובר, ולפיכך כה"ג הוי כמתעסק.

אפשר לדונו כמתעסק מטעם אחר, והוא: צעידה על גבי קרקע ודריכה על גבי טבלא – שני שמות הן, נמצא כי הדורך על גבי טבלא וסבור קרקע עולם היא נתכוין לעשות מעשה זה ועלה בידו מעשה אחר, ואם כן אף אם היה דין מעילה בקרקע היה נחשב מתעסק.

[החושב]

תודה לכולם. אולי דבריכם מתבארים ע"פ הדין שאין מעילה במחובר, ולפיכך כה"ג הוי כמתעסק.

לענ"ד אינו נראה שזו הכוונה.
א. מי שנהנה מדבר מסוים (ולא ידע שזה הקדש) וחשב שזה מחובר, והתברר שזה תלוש. זה נקרא מתעסק?
בשלמא בשבת, מי שרצה לחתוך תלוש וחתך מחובר - זה מתעסק, כי הוא לא רצה כלל לקצור. נמצא שלא התכוון לעשות את מה שעשה. אבל במעילה - האם הנאה ממחובר זה מעשה אחר? לכאורה זה אותו מעשה, אלא שיש תנאי שכאשר נהנה מהקדש מחובר אין דין מעילה.
ב. האם במעילה יש פטור מתעסק? בפסחים לג. כתוב שאין. "תאמר במעילה, שאם הושיט ידו לכלי ליטול חפץ, וסך ידו בשמן של קודש - שמעל." ולא עיינתי כעת.

כוונת הר"ש לכאורה היא כך.
הוא סובר שללכת על גבי קרקע עולם זה בכלל לא נקרא ליהנות מקרקע עולם (וכמו שאומרים בנדרים, שדריסת הרגל אסורה רק לפי השיטה שויתור אסור. אלא שבאמת שם מסבירים שהוא דין מיוחד במודר הנאה מאדם, ומשום שלא התכוון לאסור דבר כזה. אבל בהקדש יהיה אסור. ואולי הר"ש לא סבר כן).
אבל אם יש בור ויש עליו כיסוי - זה ודאי הנאה מכיסוי. כי אחרת היה נופל בבור.
יוצא שללכת על קרקע עולם - אינו הנאה. ללכת על כיסוי - כן הנאה.
אחד שהלך ולא ידע שיש שם בור. נמצא שלא חשב שהוא נהנה, ובאמת הוא כן נהנה. ועל זה אומרת התוספתא שהוא פטור.

אלא שיש לעיין מהגמרא בפסחים שהבאתי. מה זה שונה מהתכוון לקחת חפץ ונמצא סך ידו בשמן.
ולכאורה יש לחלק. דמה שאמרו שאין פטור מתעסק בסך ידו - היינו משום שהנאה נחשבת כמעשה (כמו בחלבים ועריות). ונמצא שאין זה מתעסק בעצם. וזה דווקא בהנאת הגוף. אבל ללכת על כיסוי הבור - זה 'תועלת' (ולא הנאת הגוף). ובזה כן שייך מתעסק. אלא שברש"י בפסחים מבואר לא כך.
ולא עיינתי

[ביקורת תהיה]

הר"ש מפרש בבירור את דברי התוספתא 'עד שיהנה ויתכוין ליהנות' לאפוקי מתעסק, ודלא כסוגית הגמרא בכל שעה.
גם הרמב"ם בהלכות מעילה ריש פ"ו פסק כהא תוספתא. והרבה קולמוסים נשתברו על כך.

[החושב]

והרבה קולמוסים נשתברו על כך.

ולא אומרים את התירוץ שכתבתי?

[ביקורת תהיה]

הרמב"ם מתעלם מהא דאמרו 'הושיט ידו לכלי ליטול חפץ וסך ידו בשמן של קודש מעל', וכותב סתמא כלשון התוספתא 'עד שיתכון להנות'.