עושה חדשות כתב:תודה לכולם. אולי דבריכם מתבארים ע"פ הדין שאין מעילה במחובר, ולפיכך כה"ג הוי כמתעסק.
לענ"ד אינו נראה שזו הכוונה.
א. מי שנהנה מדבר מסוים (ולא ידע שזה הקדש) וחשב שזה מחובר, והתברר שזה תלוש. זה נקרא מתעסק?
בשלמא בשבת, מי שרצה לחתוך תלוש וחתך מחובר - זה מתעסק, כי הוא לא רצה כלל לקצור. נמצא שלא התכוון לעשות את מה שעשה. אבל במעילה - האם הנאה ממחובר זה מעשה אחר? לכאורה זה אותו מעשה, אלא שיש תנאי שכאשר נהנה מהקדש מחובר אין דין מעילה.
ב. האם במעילה יש פטור מתעסק? בפסחים לג. כתוב שאין. "תאמר במעילה, שאם הושיט ידו לכלי ליטול חפץ, וסך ידו בשמן של קודש - שמעל." ולא עיינתי כעת.
כוונת הר"ש לכאורה היא כך.
הוא סובר שללכת על גבי קרקע עולם זה בכלל לא נקרא ליהנות מקרקע עולם (וכמו שאומרים בנדרים, שדריסת הרגל אסורה רק לפי השיטה שויתור אסור. אלא שבאמת שם מסבירים שהוא דין מיוחד במודר הנאה מאדם, ומשום שלא התכוון לאסור דבר כזה. אבל בהקדש יהיה אסור. ואולי הר"ש לא סבר כן).
אבל אם יש בור ויש עליו כיסוי - זה ודאי הנאה מכיסוי. כי אחרת היה נופל בבור.
יוצא שללכת על קרקע עולם - אינו הנאה. ללכת על כיסוי - כן הנאה.
אחד שהלך ולא ידע שיש שם בור. נמצא שלא חשב שהוא נהנה, ובאמת הוא כן נהנה. ועל זה אומרת התוספתא שהוא פטור.
אלא שיש לעיין מהגמרא בפסחים שהבאתי. מה זה שונה מהתכוון לקחת חפץ ונמצא סך ידו בשמן.
ולכאורה יש לחלק. דמה שאמרו שאין פטור מתעסק בסך ידו - היינו משום שהנאה נחשבת כמעשה (כמו בחלבים ועריות). ונמצא שאין זה מתעסק בעצם. וזה דווקא בהנאת הגוף. אבל ללכת על כיסוי הבור - זה 'תועלת' (ולא הנאת הגוף). ובזה כן שייך מתעסק. אלא שברש"י בפסחים מבואר לא כך.
ולא עיינתי