שיר השירים רבה (פרשה ז, א [ח]): זאת קומתך דמתה לתמר, ר' חוניא בשם ר' דוסא בר טבת שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, יצר עבודת כוכבים ויצר זנות, יצר עבודת כוכבים כבר נעקר, וכו'.
אימתי נעקר יצר עבודת כוכבים, רבי בנייה אמר אלו מרדכי ואסתר, ורבנן אמרי אלו חנניה מישאל ועזריה, וכו'.
כעת מאריך המדרש בעיקר בשבחם של חנניה משאל ועזריה.
וכתבו המפרשים שנמשלו ל"תמר", משום שעמדו זקופים כתמר, ולא השתחוו. וממילא י"ל כן גם על דרשת רבי בנייה, שמרדכי נקרא תמר ע"ש שעמד זקוף כתמר.
בהמשך המדרש: "אוחזה בסנסניו", בסנסנייה הדא תמרתא כד לא עבדה כלום לא פחיתא דהיא עבדה מן תלת אילנין אלבנין, אבון בר חסדי אמר באתרין צווחין לאלבנייה סנסנייה הה"ד (דניאל ג') באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון וכו'. וממשיך המדרש בענין חנניה מ"ו.
שאלתי היא, איך ממשיכה דרשת רבי בנייה, שהפסוק קאי על מרדכי. מה פשר "אוחזה בסנסיניו" לדידיה?
יש"כ לטורחים.