אדם הנושא אשה מעירו או מעיר אחרת - בחינות שונות?!

[דרופתקי דאורייתא]

ראיתי בחוברת "תפארת אבות" (חלק שישי, י"ל בחתונת נכד האור לציון אמש), בה הובאו דברים חדשים מתורתו של שר התורה ועמוד ההוראה מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, וראיתי שם (עמוד יב) דבר מחודש, [מתוך דרשה],

שמעתי פעם מרב אחד מקובל, שהיה אומר שלפי הקבלה יש שתי בחינות של מציאת הזיווג, יש בחינה שאדם הולך אצל אשתו, ויש בחינה שאשה באה לאיש, ומתגלה הדבר בין אם עשה שידוך מבת עירו או מעיר אחרת. ובכל אופן על שניהם כתוב אומר "מה' אשה לאיש"

בהמשך דבריו הוא מסביר שמי שבאה לו האשה מעירו, יש חסר בגילוי שהזיווג מן השמים בלבד, שאולי חיפש בעירו ומצא, אבל כאשר אשתו מעיר אחרת, זה יותר נגלה שכל הזיווג מן השמים. עכת"ד.

הדברים מחודשים לי, וצריכים ביאור.
אם יש היודע בה דבר, אנא יחכימנו בו.

[משה דוויק]

זכורני שיש מדרש אשרי מי שאשתו מעירו ובית מדרשו בעירו וכו'.כעת מצאתי מדרש משלי[בובר]
יהי מקורך ברוך" - מכאן אמרו: אשרי אדם שאשתו מעירו, תורתו מעירו, פרנסתו מעירו, ועליו הכתוב אומר "יהי מקורך ברוך, ושמח מאשת נעוריך".ולכאורה לפי הנ"ל מה אשרי?

[דרופתקי דאורייתא]

שוב נזכרתי במה שראיתי במדרש פעם, (וכעת לא בדקתי), שמצינו אצל האבות הק' שאצל יצחק הזיווג בא אצלו, ואצל יעקב הוא בא אל הזיווג שלו. וכנראה שיש קשר לדברים האמורים.

[ההוא דאמר]

ב"ר [סח, ג]:

"יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק זיווגו בא אצלו וירא והנה גמלים באים יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב ויצא יעקב".

וכן הוא בב"ר [שם, פיסקא ד'].

[דרופתקי דאורייתא]

תודה רבה, לזה כיוונתי.

[ההוא דאמר]

זכורני שיש מדרש אשרי מי שאשתו מעירו ובית מדרשו בעירו וכו'.כעת מצאתי מדרש משלי[בובר]
יהי מקורך ברוך" - מכאן אמרו: אשרי אדם שאשתו מעירו, תורתו מעירו, פרנסתו מעירו, ועליו הכתוב אומר "יהי מקורך ברוך, ושמח מאשת נעוריך".ולכאורה לפי הנ"ל מה אשרי?

להפנייה יותר מדוייקת המדרש הוא במשלי פר' ה'.

אולם מהו הביאור "אשרי אדם שאשתו מעירו"?

[משה דוויק]

פשוטו כמשמעו.

[ההוא דאמר]

לא הבנת הנקרא היתה כאן,
אלא מדוע אשריו אם נשא את אשתו מעירו, או שלקחה מעיר אחר והביאה אחר כבוד לעירו. האם שינוי טבעים שנו כאן? האם יש יותר השגחה פרטית כאשר מצא את זיווגו מעירו ולא הוצרך להטלטל למחוזות רחוקים.

[דרופתקי דאורייתא]

בדרך אפשר,

רש"י דברי הימים א (יא יז)

מי ישקני מים מבור בית לחם - זה היה מקומו של דוד, דכתיב ודוד בן ישי מבית הלחמי (שמואל א' יז), ולפי שהיה דוד תדיר מלומד ורגיל באותן מים, נתאוה להם, וכל מים וכל אויר שאדם רגיל בהם יפין לו, ושאין רגיל בהם ניזוק, ודוגמא בריש יוסיפון, מלכה אחת שחלתה על שנישאת חוצה מארץ מולדתה, ואמרו הרופאים אין לה רפואה עד שתרחץ ותהנה ממימי מקומה, וכן עשו לה

[וע"ע להגריח"ס שליט"א בס' יגדיל תורה סי' מא, וי"ל, ואכ"מ].

ועיין יוסף את אחיו למהר"י פאלאג'י מע' א אות ג.
והנה אצל א"א ע"ה שלח אליעזר, וציוה שלא יסכים שיצחק ילך אצל רבקה מפני חשש השפעת המקום, ומשמע שבלא"ה ילך אצל מקום האשה, וי"ל, וראיתי בשם ספר אהל משה שדן בזה בענין הנז'.