כדכד כתב:איתן נוי כתב:פירורי לחם קטנטנים שנשארו בצלחת לאחר גמר האכילה האם גם בהם יש לדקדק שלא לזרוק לפח האשפה מצד ביזוי אוכלין, רק ע"י עטיפה בשקית?
מדינא לא
פירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד
אבל יתכן שיש מידת חסידות להחמיר
1. שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפ ס"ד: "אף על פי שמותר לאבד פרורין שאין בהם כזית, מכל מקום קשה לעניות".
2. משנה ברורה סימן קפ ס"ק י: "קשה לעניות - ודוקא לדרוס עליהם דהוא בזוי גדול אבל
כשמשליכן למים אפילו כשנאבדין עי"ז אין חשש כיון שהוא פחות מכזית ויש מחמירין כשיש הרבה פירורין ויצטרפו לכזית".
3. פסקי תשובות אורח חיים סימן קפ אות ד: "ובגמ' בכמה מקומות וכן בזוה"ק מפליגים מאד בחומרת המאבד פירורי לחם דרך בזיון וכותבים דברים נוראים אשר גורמים לעצמם המזלזלים בזה, וכתבו הפוסקים שלכן יש לטאטא את מקום האכילה וכן מוכרי לחם יטאטאו את הפירורים שנתפזרו על הרצפה.
וכאמור במשנ"ב (סק"י) בשם המג"א ושאר אחרונים דדווקא לדרוס עליהם או לאבדן
דרך בזיון גדול הוא דאסור, אבל להשליך למים אין חשש בפירורים שאין בהם כזית, ובפמ"ג (א"א סק"ג) מסיק שמ"מ יש להחמיר שלא ליטול ידים עליהם דיש בזה משום בזיון. ולהשליכם לאשפה כשהם עטופים בשקית חתומה היטב אין לאסור".
4. אני חושב שלאור האמור גם לפח האשפה זה בזיון גדול באותה מידה שהפרשת חלה ופירות שמיטה התירו לזרוק רק ע"י עטיפה, כך שהבזין לא יהיה מכח הזורק, רק לאחר מכן.
אז אמנם אין איסור, אך לא קל מכך העניות.