◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[יעקל]

מי שמתעסק בעבודות מלוכלכות וחושש לכבוד התפילין - מסתמא לא מניחם.
אבל מי שמקטיר קטורת ומנחה ונסכים וכדו' - מסתמא מניח.
עכ"פ זה לא דין בהלכות בית המקדש ואפילו לא דין גמור בהלכות הנחת תפילין, אלא פרטי הזהירות בכבוד התפילין.

מנ"מ בין דין גמור לפרטי זהירות בנד"ד ? הלכה זה הלכה...

[יוסף חיים אוהב ציון]

האם כהן צריך לברך על לבישת בגדיו ? ומתי אחרי או לפני הלבישה ?

https://tora-forum.co.il/threads/%D7%94 ... st-1135825

[עובדיה חן]

התפלל במניין פועלים[או תרח] לפני הנץ,האם יש עניין בר"ח להתפלל תפילת המוסף מיד בנץ החמה.

[יעקל]

למאי דמבואר בר"מ בריש פ' י"ג מהל' שחיטה - עכ"פ לפי הבנתי נראה שהרמב"ם אוחז דבלאו הניתק לעשה, כל זמן שבידיו לקיים את העשה , אפי' אם כבר עבר בלאו אינו לוקה.

לפיכך למשל, אם לא שילח את האם על הבנים אלא לקחה ומתה בידיה - לוקה

אשמח לדעת אם היבנתי טוב את דברי רבינו וגם לדעת אם רוב ראשונים קיימא להו כוותי' או לא אלא ברגע שעברתי בלאו מספיק לחייבני מלקות 40.

[עזריאל ברגר]

למאי דמבואר בר"מ בריש פ' י"ג מהל' שחיטה - עכ"פ לפי הבנתי נראה שהרמב"ם אוחז דבלאו הניתק לעשה, כל זמן שבידיו לקיים את העשה , אפי' אם כבר עבר בלאו אינו לוקה.

לפיכך למשל, אם לא שילח את האם על הבנים אלא לקחה ומתה בידיה - לוקה

אשמח לדעת אם היבנתי טוב את דברי רבינו וגם לדעת אם רוב ראשונים קיימא להו כוותי' או לא אלא ברגע שעברתי בלאו מספיק לחייבני מלקות 40.

דברי הרמב"ם - אכן כך הם. ונתבארו במקומות נוספים (אונס ומוציא שם רע, מי שמשכן אלמנה, מי שמשכן כלים שעושים בהם אוכל נפש).
לפי גירסתנו בגמרא יש בזה מחלוקת אמוראים, אבל לרי"ף יש גירסא אחרת, וראה מה שכתב בפורטל הדף היומי: https://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=2588

[עובדיה חן]

קטן שהגדיל ביום י"ד אדר כמו השנה,האם צריך לצום תענית אסתר ביום חמישי,ומה הדין שהגדיל ביום י"ג האם יצום ביום י"ב.

[יוסף חיים אוהב ציון]

קטן שהגדיל ביום י"ד אדר כמו השנה,האם צריך לצום תענית אסתר ביום חמישי,ומה הדין שהגדיל ביום י"ג האם יצום ביום י"ב.

https://din.org.il/2014/03/04/%D7%A0%D7 ... %95%D7%9D/

[איתן נוי]

פירורי לחם קטנטנים שנשארו בצלחת לאחר גמר האכילה האם גם בהם יש לדקדק שלא לזרוק לפח האשפה מצד ביזוי אוכלין, רק ע"י עטיפה בשקית?

[יוסף חיים אוהב ציון]

במנחה של שב"ק זו, אחד אמר אחר קדיש יהא שלמא ברכו את ה'. היה צריך לענות?

[כדכד]

למה לא?
לכאורה אם עונים מקימים מה שביקש שיברכו את ה'ואם לא אז נמצאו דבריו לבטלה

[כדכד]

פירורי לחם קטנטנים שנשארו בצלחת לאחר גמר האכילה האם גם בהם יש לדקדק שלא לזרוק לפח האשפה מצד ביזוי אוכלין, רק ע"י עטיפה בשקית?

מדינא לא
פירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד
אבל יתכן שיש מידת חסידות להחמיר

[איתן נוי]

פירורי לחם קטנטנים שנשארו בצלחת לאחר גמר האכילה האם גם בהם יש לדקדק שלא לזרוק לפח האשפה מצד ביזוי אוכלין, רק ע"י עטיפה בשקית?

מדינא לא
פירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד
אבל יתכן שיש מידת חסידות להחמיר

1. שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפ ס"ד: "אף על פי שמותר לאבד פרורין שאין בהם כזית, מכל מקום קשה לעניות".
2. משנה ברורה סימן קפ ס"ק י: "קשה לעניות - ודוקא לדרוס עליהם דהוא בזוי גדול אבל כשמשליכן למים אפילו כשנאבדין עי"ז אין חשש כיון שהוא פחות מכזית ויש מחמירין כשיש הרבה פירורין ויצטרפו לכזית".
3. פסקי תשובות אורח חיים סימן קפ אות ד: "ובגמ' בכמה מקומות וכן בזוה"ק מפליגים מאד בחומרת המאבד פירורי לחם דרך בזיון וכותבים דברים נוראים אשר גורמים לעצמם המזלזלים בזה, וכתבו הפוסקים שלכן יש לטאטא את מקום האכילה וכן מוכרי לחם יטאטאו את הפירורים שנתפזרו על הרצפה.
וכאמור במשנ"ב (סק"י) בשם המג"א ושאר אחרונים דדווקא לדרוס עליהם או לאבדן דרך בזיון גדול הוא דאסור, אבל להשליך למים אין חשש בפירורים שאין בהם כזית, ובפמ"ג (א"א סק"ג) מסיק שמ"מ יש להחמיר שלא ליטול ידים עליהם דיש בזה משום בזיון. ולהשליכם לאשפה כשהם עטופים בשקית חתומה היטב אין לאסור".
4. אני חושב שלאור האמור גם לפח האשפה זה בזיון גדול באותה מידה שהפרשת חלה ופירות שמיטה התירו לזרוק רק ע"י עטיפה, כך שהבזין לא יהיה מכח הזורק, רק לאחר מכן.
אז אמנם אין איסור, אך לא קל מכך העניות.

[כדכד]

פירות שמיטה אסור לזרוק לפח כי זה הפסד ואסור להפסידם.
פירות של תרו"מ אין להשליכם ללא עטיפה כי יש בהם קדושה
זה לא קרוב בכלל לפירורי לחם שאין בהם כזית

[עזריאל ברגר]

מי שמתעסק בעבודות מלוכלכות וחושש לכבוד התפילין - מסתמא לא מניחם.
אבל מי שמקטיר קטורת ומנחה ונסכים וכדו' - מסתמא מניח.
עכ"פ זה לא דין בהלכות בית המקדש ואפילו לא דין גמור בהלכות הנחת תפילין, אלא פרטי הזהירות בכבוד התפילין.

מנ"מ בין דין גמור לפרטי זהירות בנד"ד ? הלכה זה הלכה...

בדין גמור - "יקוב הדין את ההר" אפילו אם נראה לנו שבמקרה מסוים ראוי לנהוג אחרת.
בדברים שזה זהירות בלבד - יש הרבה יותר מקום לשיקול הדעת האישי.

[איתן נוי]

האם בזמן הקידוש צריך שיהיו מונחים על שולחן דווקא לחם משנה או העיקר שיהיה לחם כלשהוא?

[אש משמים]

האם בזמן הקידוש צריך שיהיו מונחים על שולחן דווקא לחם משנה או העיקר שיהיה לחם כלשהוא?

viewtopic.php?t=40691

[איתן נוי]

פירות שמיטה אסור לזרוק לפח כי זה הפסד ואסור להפסידם.
פירות של תרו"מ אין להשליכם ללא עטיפה כי יש בהם קדושה
זשה לא קרוב בכלל לפירורי לחם שאין בהם כזית

הרעיון הוא בדיוק אותו הדבר. לא להשחית בידיים.
בכ"א אני עדיין שואל, מה יעשה עם פירורים שבצלחת,האם דקדקו גם בזה להוציא בפינצטה?

[יעקל]

בסוף אסתר כתיב

(ט,י"ז) ביום י"ג לחודש וגו' ונוח בי"ד בו ועשה אותו יום משתה ושמחה
(ט,י"ח) והיהודים אשר וגו' נקהלו וגו' ונוח בט"ו בו ועשה וגו'
(ט,י"ט) ע"כ היהודים הפרזים וגו' עושים את יום י"ד לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב וגו'
(ט,כ) לקיים וגו' את יום י"ד לחודש וגו' ואת יום ט"ו בו בכל שנה ושנה

מבואר מהפסוקים האלה שאת חג הפורים הן דפרזים והן דמוקפין אנחנו חוגגים ביום ולזכר המנוחה והשמחה שנחו אבותינו ביום שנחו ושמחו אותה בימים ההם, ופחות ביום ולזכר הניצחון על אויביהם

האם זה אותו דבר בחנוכה : בכ"ה בכסלו, אנחנו חוגגים את זכר המנוחה או את זכר הניצחון או זכר נס פך השמן ?

נ.ב. : עוד מועד ישראל חשוב שאנחנו מקיימים זכר למנוחה : ש"ק...

עוד שאילה : למה בפסוקים י"ז, י"ח כתוב משתה ושמחה ובפסוק י"ט הפוך שמחה ומשתה ... ?
ולמה בפסוק ט"ז כתוב לאמר ושאר היהודים וגו' ועמוד על נפשם ונוח וגו' והרוג בשונאיהם, לכאו' היה צריך קודם לכתוב הרוג בשונאיהם - ואח"כ התוצאה היא ש - נוח מאויביהם ... ?

[איתן נוי]

האם יש עניין (אולי בזוהר) ללות את ספר התורה לאחר סיום הקריאה, עד ארון הקודש?

[כדכד]

פירות שמיטה אסור לזרוק לפח כי זה הפסד ואסור להפסידם.
פירות של תרו"מ אין להשליכם ללא עטיפה כי יש בהם קדושה
זשה לא קרוב בכלל לפירורי לחם שאין בהם כזית

הרעיון הוא בדיוק אותו הדבר. לא להשחית בידיים.
בכ"א אני עדיין שואל, מה יעשה עם פירורים שבצלחת, האם דקדקו גם בזה להוציא בפינצטה?

זה לא בדיוק אותו דבר
אלו מצוות דאורייתא (לא להפסיד פירות שמיטה ולשמור על קדושת תרומה) וכאן זו זהירות בעלמא לכתחילה בכבוד הפת
ברור שלא צריך לבדוק בפינצטה.
לכל היותר להעביר את הפירורים מהצלחת לשקית נפרדת

[כדכד]

האם יש עניין (אולי בזוהר) ללות את ספר התורה לאחר סיום הקריאה, עד ארון הקודש?

יש ענין
עד כמה שזכור לי מקורו בנגלה, משום כבודו של הס"ת.
איני זוכר כעת מקור מדוייק.

[יבנה]

האם יש עניין (אולי בזוהר) ללות את ספר התורה לאחר סיום הקריאה, עד ארון הקודש?

רמ״א סי׳ קמ״ט סעיף א׳:
הגה: ובמקומות שמצניעין אותו בהיכל שהוא הארון בבית הכנסת מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה עד לפני הארון שמכניסין אותה שם (דברי עצמו ומהרי"ל), וכן הגולל ילך אחר הספר תורה עד לפני הארון ועומד שם עד שיחזירו הספר תורה למקומה (הגהות מיימוני פרק י"ב מהלכות תפלה), וכן נוהגין במגביה הספר תורה כי הוא עיקר הגולל, וכמו שנתבאר(סימן קמ"ז סעיף ד'))

[אש משמים]

האם יש עניין (אולי בזוהר) ללות את ספר התורה לאחר סיום הקריאה, עד ארון הקודש?

כשמחזירים הספר תורה לארון הקודש, מצוה על כל מי שהספר תורה עובר לפניו, שילווהו עד לפני הארון הקודש (אמנם המגביה והגולל צריכים לעמוד שם גם עד שיחזירוהו למקומו) (שו"ע א"ח קמ"ט א', משנה ברורה קמ"ט ח', שערי אפרים י' מ"ב), וכן כשמוציאים הספר תורה מהארון הקודש, מצוה על כל מי שהספר תורה עובר לפניו, שילווהו עד הבימה (משנה ברורה קמ"ט ז') [וע"ע ערוך השלחן קמ"ט ג', הליכות שלמה ח"א פרק י"ב ס"ק י"ז, פסק"ת קמ"ט א'].

[איתן נוי]

האם יש עניין (אולי בזוהר) ללות את ספר התורה לאחר סיום הקריאה, עד ארון הקודש?

רמ״א סי׳ קמ״ט סעיף א׳:
הגה: ובמקומות שמצניעין אותו בהיכל שהוא הארון בבית הכנסת מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה עד לפני הארון שמכניסין אותה שם (דברי עצמו ומהרי"ל), וכן הגולל ילך אחר הספר תורה עד לפני הארון ועומד שם עד שיחזירו הספר תורה למקומה (הגהות מיימוני פרק י"ב מהלכות תפלה), וכן נוהגין במגביה הספר תורה כי הוא עיקר הגולל, וכמו שנתבאר(סימן קמ"ז סעיף ד'))

האם יש עניין (אולי בזוהר) ללות את ספר התורה לאחר סיום הקריאה, עד ארון הקודש?

כשמחזירים הספר תורה לארון הקודש, מצוה על כל מי שהספר תורה עובר לפניו, שילווהו עד לפני הארון הקודש (אמנם המגביה והגולל צריכים לעמוד שם גם עד שיחזירוהו למקומו) (שו"ע א"ח קמ"ט א', משנה ברורה קמ"ט ח', שערי אפרים י' מ"ב), וכן כשמוציאים הספר תורה מהארון הקודש, מצוה על כל מי שהספר תורה עובר לפניו, שילווהו עד הבימה (משנה ברורה קמ"ט ז') [וע"ע ערוך השלחן קמ"ט ג', הליכות שלמה ח"א פרק י"ב ס"ק י"ז, פסק"ת קמ"ט א'].

יפה.
שמעתי שיש זוה"ק בעניין.

[עושה חדשות]

דילג תיבת 'הגדול' בברכה ראשונה של שמו"ע, האם צריך לחזור?
ומה הדין כשהש"ץ דילג תיבה זו בברכת מעין שבע בליל שבת?

[יבנה]

דילג תיבת 'הגדול' בברכה ראשונה של שמו"ע, האם צריך לחזור?
ומה הדין כשהש"ץ דילג תיבה זו בברכת מעין שבע בליל שבת?

ברכות לג:
״אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו״
משמע שהוא תקנה ומטבע הברכה.

[איתן נוי]

מה זה עונה?
לא כל שינוי ממטבע הברכה, מעכב.
לדוגמא: בברכת הגומל המשנ"ב כתב (סי' ריט סק"ד): "הגומל לחייבים טובות - פי' אפילו לאותם שהם חייבים עכ"ז גומל להם טובות וגם אני אף על פי שאיני הגון עכ"ז גמלני בכל טוב ונוסח זה אינו מעכב כל שאמר ענין הברכה וכדלקמיה בס"ד".

[יבנה]

ברכות מ:
״ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו״.
חז״ל תיקנו ענייני הברכות והם מעכבים וזהו מטבע שטבעו חכמים. אין שום קפידא במילות הברכות, ובזמן חז״ל היו מחברים את נוסח הברכה כל פעם מחדש. ועי׳ ברשב״א ברכות יא. ד״ה א׳ ארוכה שהאריך בזה.

[עזריאל ברגר]

ידוע הדיון לגבי מי שאכל סעודה שלישית בשבת ער"ח ונמשכה סעודתו אל תוך הלילה, שיש בזה ג' דעות (כתבתי על כל אחת את אחד מן הספרים שכתב כן, אבל יש מקורות נוספים ולאו כי רוכלא ניתני וניזיל):
א. יאמר רק רצה (בא"ח).
ב. יאמר רק יעלה ויבוא (משנ"ב בדעה הראשונה שהביאה בסתמא).
ג. יאמר את שניהם (ט"ז).
וכמובן שלא באתי להכריע בין ההרים הגבוהים, וכל אחד יעשה כמנהג קהילתו וכהוראת רבותיו.

אלא השאלה הנשאלת היא: מה יהיה דינו של מי ששכח ולא הזכיר את מה שעליו להזכיר - למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
והנה זה פשוט שאם התחיל ברכה רביעית - לא יחזור, שהרי על רצה לא חוזרים בסעודה שלישית, ועל יעלה ויבוא דר"ח לא חוזרים אף פעם.
אלא הדיון הוא אם נזכר בין ברכה שלישית לרביעית - האם יאמר ברכת "אשר נתן" וכו'?
לפי שתי הדעות הראשונות - ברור שלא יאמרנה, כי איך יברך "אשר נתן שבתות ... מקדש השבת" כאשר יש את הדעה (הב') שאין מזכירים שבת כלל? וכן איך יברך "אשר נתן ראשי חדשים" כאשר יש את הדעה (הא') שאין מזכירים ר"ח כלל? הלא סב"ל!
וכן לפי הדעה השלישית, אם הזכיר אחד מהם ולא הזכיר את השני - ברור שלא יברך מספק את הברכה המתאימה.
אלא נשאלת השאלה, לנו (חב"ד) הנוהגים כדעה השלישית, אם שכח את שניהם ונזכר בין הברכות, האם נאמר שמכיוון שלכל דעה ודעה צריך לברך ברכת "אשר נתן" יכול לברך גם את הברכה הכוללת את שני הימים, או שנאמר שאמנם אנו לא חוששים לתרתי דסתרי בשתי הוספות שונות, אך לא עד כדי לומר בבת אחת "ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל וראשי חודשים"?

ועד"ז יש לדון ביו"ט שחל בע"ש והמשיך סעודתו ע"י פריסת מפה וקידוש, שגם בזה יש את המחלוקת מה יאמר בברכת המזון, ושם השאלה חמורה יותר, כי יעלה ויבוא דיו"ט הוא חובה וגם רצה הוא חובה, ואם שכח ולא הזכיר את שניהם והתחיל בברכה רביעית - לכאורה לכו"ע יהיה חייב לחזור לראש. ואז נשאלת השאלה אם נזכר בין הברכות כיצד ינהג, והסברות יותר מסובכות...

אז בקיצור: בזמנים כאלו צריכים להיזהר שבעתיים שלא לשכוח את ההזכרות הנכונות!

[בברכה המשולשת]

הרב הגאון עזריאל שיחי',
חידשתם לי הרבה.
אני הייתי סבור עד רגע זה שההוראה הברורה והרווחת היא (לאשכנזים!) להזהיר לא לאכול כזית פת אחרי השקיעה בכה"ג של אתמול, כדי לא להיכנס לספקות (מלבד מיעוט (לי היה ידוע רק על פוסק אחד בדורינו), שכבודן במקומן מונח, שברי להם מה מזכירים ואז אין חשש)

ולגבי המקרה השני, ההוראה הברורה עוד יותר הידועה לי (וחשבתי שכאן זה אפילו עוד יותר ברור ורווח) שאין לפרוס מפה ולקדש בכל מקרה וק"ו במקרה כזה (כמדומני שעל הבעיה בפריסת מפה ומקדש יש דיון באחד מהאשכולות על פורים שחל ביום ששי)

[איתן נוי]

דילג תיבת 'הגדול' בברכה ראשונה של שמו"ע, האם צריך לחזור?
ומה הדין כשהש"ץ דילג תיבה זו בברכת מעין שבע בליל שבת?

ברכות לג:
״אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו״
משמע שהוא תקנה ומטבע הברכה.

מה זה עונה?
לא כל שינוי ממטבע הברכה, מעכב.
לדוגמא: בברכת הגומל המשנ"ב כתב (סי' ריט סק"ד): "הגומל לחייבים טובות - פי' אפילו לאותם שהם חייבים עכ"ז גומל להם טובות וגם אני אף על פי שאיני הגון עכ"ז גמלני בכל טוב ונוסח זה אינו מעכב כל שאמר ענין הברכה וכדלקמיה בס"ד".

ברכות מ:
״ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו״.
חז״ל תיקנו ענייני הברכות והם מעכבים וזהו מטבע שטבעו חכמים. אין שום קפידא במילות הברכות, ובזמן חז״ל היו מחברים את נוסח הברכה כל פעם מחדש. ועי׳ ברשב״א ברכות יא. ד״ה א׳ ארוכה שהאריך בזה.

מה תענה על המשנ"ב הנ"ל? ומה צענה על מי שבתפילת שבת רק הזכיר את של שבת אבל דילג את כל הנוסח?
אתה רואה שלא דקדקו מילה מילה אחד על אחד ממש.

[במסתרים]

הרב עזריאל

נשמט מדבריך העיקר: שיאמר מקדש השבת וישראל ור"ח.

[את"ל שיברך ממנ"פ, חתימה עכ"פ לא יאמר, כי בר"ח אין חותמין ולגבי שבת חזר דין סב"ל.]

לכאורה יש להביא ראיה ממ"ש הפוסקים שאין לכרוך ספק הזכרה (מחיה / גפן / פירות) במעין ג'.

[במסתרים]

ויל"ע בשוכח יעלה ויבוא ביהשמ"ש שבין ב' י"ט של גלויות, די"ל שיברך ממנ"פ, או י"ל דשתי קדושות הם וכיון שצריך לצירוף שניהם כדי לברך (מפני המחלוקת הנ"ל) ה"ז תרתי דסתרי ולא עדיף משבת אף שאנחנו אומרים יעלה ויבוא בכל אחד לעצמו

[יבנה]

דילג תיבת 'הגדול' בברכה ראשונה של שמו"ע, האם צריך לחזור?
ומה הדין כשהש"ץ דילג תיבה זו בברכת מעין שבע בליל שבת?

ברכות לג:
״אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו״
משמע שהוא תקנה ומטבע הברכה.

מה זה עונה?
לא כל שינוי ממטבע הברכה, מעכב.
לדוגמא: בברכת הגומל המשנ"ב כתב (סי' ריט סק"ד): "הגומל לחייבים טובות - פי' אפילו לאותם שהם חייבים עכ"ז גומל להם טובות וגם אני אף על פי שאיני הגון עכ"ז גמלני בכל טוב ונוסח זה אינו מעכב כל שאמר ענין הברכה וכדלקמיה בס"ד".

ברכות מ:
״ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו״.
חז״ל תיקנו ענייני הברכות והם מעכבים וזהו מטבע שטבעו חכמים. אין שום קפידא במילות הברכות, ובזמן חז״ל היו מחברים את נוסח הברכה כל פעם מחדש. ועי׳ ברשב״א ברכות יא. ד״ה א׳ ארוכה שהאריך בזה.

מה תענה על המשנ"ב הנ"ל? ומה צענה על מי שבתפילת שבת רק הזכיר את של שבת אבל דילג את כל הנוסח?
אתה רואה שלא דקדקו מילה מילה אחד על אחד ממש.

שנינו מסכימים שהמילים אינם מעכבים והעניינים שתקנו חז״ל מעכבים. אתה קורא לנוסח המילים מטבע ברכות, ואני קורא לענייני הברכה מטבע ברכות.

[יוצא פוניבז']

ויל"ע בשוכח יעלה ויבוא ביהשמ"ש שבין ב' י"ט של גלויות, די"ל שיברך ממנ"פ, או י"ל דשתי קדושות הם וכיון שצריך לצירוף שניהם כדי לברך (מפני המחלוקת הנ"ל) ה"ז תרתי דסתרי ולא עדיף משבת אף שאנחנו אומרים יעלה ויבוא בכל אחד לעצמו

וכי שבות בין השמשות מותר?

[במסתרים]

וכי שבות בין השמשות מותר?

וכי שבות ברכה הוא, וממנ"פ אסור
שאני הכא שאף שהוא יו"ט נכנסנו לספק חדש שהוא המחלוקת בבהמ"ז אי אזלינן בתר אכילה או בתר ברכה

[איתן נוי]

דילג תיבת 'הגדול' בברכה ראשונה של שמו"ע, האם צריך לחזור?
ומה הדין כשהש"ץ דילג תיבה זו בברכת מעין שבע בליל שבת?

ברכות לג:
״אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו״
משמע שהוא תקנה ומטבע הברכה.

מה זה עונה?
לא כל שינוי ממטבע הברכה, מעכב.
לדוגמא: בברכת הגומל המשנ"ב כתב (סי' ריט סק"ד): "הגומל לחייבים טובות - פי' אפילו לאותם שהם חייבים עכ"ז גומל להם טובות וגם אני אף על פי שאיני הגון עכ"ז גמלני בכל טוב ונוסח זה אינו מעכב כל שאמר ענין הברכה וכדלקמיה בס"ד".

ברכות מ:
״ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו״.
חז״ל תיקנו ענייני הברכות והם מעכבים וזהו מטבע שטבעו חכמים. אין שום קפידא במילות הברכות, ובזמן חז״ל היו מחברים את נוסח הברכה כל פעם מחדש. ועי׳ ברשב״א ברכות יא. ד״ה א׳ ארוכה שהאריך בזה.

מה תענה על המשנ"ב הנ"ל? ומה צענה על מי שבתפילת שבת רק הזכיר את של שבת אבל דילג את כל הנוסח?
אתה רואה שלא דקדקו מילה מילה אחד על אחד ממש.

שנינו מסכימים שהמילים אינם מעכבים והעניינים שתקנו חז״ל מעכבים. אתה קורא לנוסח המילים מטבע ברכות, ואני קורא לענייני הברכה מטבע ברכות.

שמת לב מה כתבת?

[עזריאל ברגר]

הרב הגאון עזריאל שיחי',
חידשתם לי הרבה.
אני הייתי סבור עד רגע זה שההוראה הברורה והרווחת היא (לאשכנזים!) להזהיר לא לאכול כזית פת אחרי השקיעה בכה"ג של אתמול, כדי לא להיכנס לספקות (מלבד מיעוט (לי היה ידוע רק על פוסק אחד בדורינו), שכבודן במקומן מונח, שברי להם מה מזכירים ואז אין חשש)

ולגבי המקרה השני, ההוראה הברורה עוד יותר הידועה לי (וחשבתי שכאן זה אפילו עוד יותר ברור ורווח) שאין לפרוס מפה ולקדש בכל מקרה וק"ו במקרה כזה (כמדומני שעל הבעיה בפריסת מפה ומקדש יש דיון באחד מהאשכולות על פורים שחל ביום ששי)

א. אינני יודע מה ההוראה "הברורה והרווחת". אבל ראיתי כו"כ רבנים שהמליצו שלא לעשות כן. ועדיין יש לברר מה הדין למי שמפני הצורך עשה זאת.
ראוי לציין שאצלנו בחב"ד יש הוראה ברורה לנהוג כהט"ז ולהזכיר את שניהם, ולכן אין לנו צורך להימנע ממשיכת הסעודה למוצ"ש.
ב. לגבי פורס מפה ומקדש - אכן עסקו בזה רבות בפורים שחל בעש"ק, ובחב"ד היה מנהג לפרוס מפה ביו"ט של ר"ה ושמח"ת (בחו"ל) שחל בעש"ק (מלבד הרבי בעצמו שלא קידש עם הציבור), והיו כולם אומרים רצה ואח"כ יעלה ויבוא. עד שפעם אחת אצל הרבי היו אי-סדרים בענינים אלו, ומאז הרבי ביטל את ההתוועדות בשעת סיום החג כשחל בעש"ק והעביר אותה לסיום השבת.

אגב, פעם אחת אצל מו"ח (הרב גד ונקרט) כשחל פורים או שביעי של פסח בעש"ק, מישהו רצה שנעשה "פורס מפה ומקדש", אז מו"ח פנה אליו בשאלה: האם אתה אחראי שכולם יעשו זאת כראוי לפי כל הפרטים בהלכה?

[עזריאל ברגר]

הרב עזריאל

נשמט מדבריך העיקר: שיאמר מקדש השבת וישראל ור"ח.

[את"ל שיברך ממנ"פ, חתימה עכ"פ לא יאמר, כי בר"ח אין חותמין ולגבי שבת חזר דין סב"ל.]

לכאורה יש להביא ראיה ממ"ש הפוסקים שאין לכרוך ספק הזכרה (מחיה / גפן / פירות) במעין ג'.

א. צודק. תוקן.
ב. זאת מחלוקת בפוסקים, למיטב זכרוני.

[בברכה המשולשת]

הרב הגאון עזריאל שיחי',
חידשתם לי הרבה.
אני הייתי סבור עד רגע זה שההוראה הברורה והרווחת היא (לאשכנזים!) להזהיר לא לאכול כזית פת אחרי השקיעה בכה"ג של אתמול, כדי לא להיכנס לספקות (מלבד מיעוט (לי היה ידוע רק על פוסק אחד בדורינו), שכבודן במקומן מונח, שברי להם מה מזכירים ואז אין חשש)

ולגבי המקרה השני, ההוראה הברורה עוד יותר הידועה לי (וחשבתי שכאן זה אפילו עוד יותר ברור ורווח) שאין לפרוס מפה ולקדש בכל מקרה וק"ו במקרה כזה (כמדומני שעל הבעיה בפריסת מפה ומקדש יש דיון באחד מהאשכולות על פורים שחל ביום ששי)

א. אינני יודע מה ההוראה "הברורה והרווחת". אבל ראיתי כו"כ רבנים שהמליצו שלא לעשות כן. ועדיין יש לברר מה הדין למי שמפני הצורך עשה זאת.
ראוי לציין שאצלנו בחב"ד יש הוראה ברורה לנהוג כהט"ז ולהזכיר את שניהם, ולכן אין לנו צורך להימנע ממשיכת הסעודה למוצ"ש.
ב. לגבי פורס מפה ומקדש - אכן עסקו בזה רבות בפורים שחל בעש"ק, ובחב"ד היה מנהג לפרוס מפה ביו"ט של ר"ה ושמח"ת (בחו"ל) שחל בעש"ק (מלבד הרבי בעצמו שלא קידש עם הציבור), והיו כולם אומרים רצה ואח"כ יעלה ויבוא. עד שפעם אחת אצל הרבי היו אי-סדרים בענינים אלו, ומאז הרבי ביטל את ההתוועדות בשעת סיום החג כשחל בעש"ק והעביר אותה לסיום השבת.

אגב, פעם אחת אצל מו"ח (הרב גד ונקרט) כשחל פורים או שביעי של פסח בעש"ק, מישהו רצה שנעשה "פורס מפה ומקדש", אז מו"ח פנה אליו בשאלה: האם אתה אחראי שכולם יעשו זאת כראוי לפי כל הפרטים בהלכה?

א. אני לא דיברתי על מי שברי לו (כפי שכתבתי במפורש). ייש"כ שחידשתם לי עכשיו שגם אצלכם פוסקים כאחד הצדדים, ואז אין לכם ספק.
ב. לגבי פורס מפה ומקדש, בצעירותי לא שמעתי על מי שיעשה כן בפועל, ובמהלך השנים התחלתי לשמוע שאכן יש העושים כן. באשכולות הנוגעים בעניין הבהרתי מדוע לענ"ד יש להורות לא לנהוג כן.