פורום אוצר החכמה

נשאלתי-
אדם שלא רוצה לענות ברכו כדי לא לקבל שבת
והציבור במנין המוקדם , זקוק לו כעשירי , מה יעשו?
האם זו התשובה?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף ח
סעיף ח
(ס') ח') * (לח) חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר, י] הן כפקחין ומצטרפים. אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר, יג'] הרי * הוא כשוטה וקטן.

מן הדרום כתב:נשאלתי-
אדם שלא רוצה לענות ברכו כדי לא לקבל שבת
והציבור במנין המוקדם , זקוק לו כעשירי , מה יעשו?
האם זו התשובה?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף ח
סעיף ח
(ס') ח') * (לח) חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר, י] הן כפקחין ומצטרפים. אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר, יג'] הרי * הוא כשוטה וקטן.

א. מי התיר לו לפרוש מן הציבור ולא לענות?! וכבר כתב אדמו"ר הזקן בדיני הפסק בתפילה שצריך להיזהר "שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה".
ב. מי שיכול לענות ואינו עונה - אולי גרע טפי מחרש.

'ברכו' אינו זוקק עניית עשרה, אלא ששה בלבד (ועשרה נוכחים).
ועצ"ע אכן ההיתר להמנע מלענות (ושמא הכוונה שאינו חפץ להכנס במקום המנין?!).

סוכה שאחת מדפנותיה הוכשרה לדופן כשרה ע"י דופן עקומה. האם בחלק הפסול לישיבה מותר להניח קערות ופסולת?

ארבעת מינים שבלו. ערבה שבלתה בחג הסוכות האם יש מניעה לזרוק לפח האשפה או שמא יש לעטוף כתשמישי מצוה הנזרקין אך לא בבזיון?

הכנת הארבעת מינים. האם יש עניין להשאיר טפח ריק בלולב למטה ולהתחיל לקשר את ההדס והערבה טפח אחד קדימה?

טלית קטן חדשה האם צריך לברך על מצות ציצית ושהחיינו?

מה הכללים של צירוף מספר דינים של הלכה למשה מסיני במקום אחד,
כגון גוד אסיק ולבוד או דופן עקומה ולבוד וכה"ג?

משנ"ב סי' תרלב ס"ק ב: ד"ה באמצע בד' טפחים - "היינו שהולך שיעור ד"ט ע"פ כל הסוכה (שיש לה ג' דפנות) בארכה ושיעור ד' טפחים הוא מקום חשוב להפליג ולחוץ בין הדפנות עד שאין הדפנות מועילות זו לזו ונראות כשתי סוכות ולכל אחת רק שתי דפנות".
מה ר"ל שאמר "על פני כל הסוכה" ואח"כ אומר שאין צריך על פני כל הסוכה אלא אף "שיעור ד' טפחים הוא מקום חשוב"?
לדברי התוס' כדי שיפסול צריך שיהיה ממש על פני כל הסוכה שרק אז נראה שחלוק לשתי סוכות.

בפסקי תשובות סי' תרמו (אות א) בפרי דיני הדס הביא: "ושיעור גודל העלה שיהיה פסול לדברי הבה"ג ודעימיה הוא אם גדול יותר מהפרק האמצעי של בוהן היד (אגודל), ויש שכתבו שלכתחילה לא יהיה גדול יותר מצפורן האגודל ואם הוא כשני צפרני אגודל פסול הוא לבה"ג".
האם ישנו גבול לגודל עלי הערבה (למעלה) שלא יהיו גדולים יותר מדאי (ואה"נ מה המינימום למטה)?

איתן נוי כתב:משנ"ב סי' תרלב ס"ק ב: ד"ה באמצע בד' טפחים - "היינו שהולך שיעור ד"ט ע"פ כל הסוכה (שיש לה ג' דפנות) בארכה ושיעור ד' טפחים הוא מקום חשוב להפליג ולחוץ בין הדפנות עד שאין הדפנות מועילות זו לזו ונראות כשתי סוכות ולכל אחת רק שתי דפנות".
מה ר"ל שאמר "על פני כל הסוכה" ואח"כ אומר שאין צריך על פני כל הסוכה אלא אף "שיעור ד' טפחים הוא מקום חשוב"?
לדברי התוס' כדי שיפסול צריך שיהיה ממש על פני כל הסוכה שרק אז נראה שחלוק לשתי סוכות.

כוונת המשנ"ב פשוט "היינו שהולך שיעור ד' טפחים [ברחבה] על פני כל הסוכה בארכה"

דהיינו לא על פני כל הסוכה אלא על פני ד' טפחים. אלא שיש בכוחם חשיבות כעל פני כל הסוכה?

איתן נוי כתב:דהיינו לא על פני כל הסוכה אלא על פני ד' טפחים. אלא שיש בכוחם חשיבות כעל פני כל הסוכה?

לא הבנתי מה קשה לכם, רוחב סכך הפסול לחלק הסוכה לשנים הוא שיעור ד' טפחים [וברוחב אויר השיעור ג' טפחים], אך אם אינו עובר על כל פני ארכו אלא מתחבר ומתמלא בחלק ממנו באמצע או בסופו אינו נפסק הסוכה לשנים דבמקום חיבורו הרי לא נפסק ונחשב הכל כסכך אחד. [וכיו"ב אם נחלק לרחבה על פני כולו בשיעור ד' טפחים לאורכו נחשב בארכה כב' סוכות נפרדות ונמצא דאין לה ג' דפנות, וגם שם אם נתמלא בסופה או באמצעה הרי זה שוב מחברה כאחת ונמצא דיש לה ג' דפנות].

מחפש מקור על בני ספרד, שנשים גם מברכות על 4 המינים.

עובדיה חן כתב:מחפש מקור על בני ספרד, שנשים גם מברכות על 4 המינים.

כה”ח תקפט, כג.

שמואל דוד כתב:

עובדיה חן כתב:מחפש מקור על בני ספרד, שנשים גם מברכות על 4 המינים.

כה”ח תקפט, כג.

צ"ע הרי זה מצוה שהזמן גרמא שנשים פטורות, ומ"ש מתפילין ועוד שלא מברכות, והאיך לא נחשב ברכה לבטלה?

אליהו חיים כתב:

איתן נוי כתב:דהיינו לא על פני כל הסוכה אלא על פני ד' טפחים. אלא שיש בכוחם חשיבות כעל פני כל הסוכה?

לא הבנתי מה קשה לכם, רוחב סכך הפסול לחלק הסוכה לשנים הוא שיעור ד' טפחים [וברוחב אויר השיעור ג' טפחים], אך אם אינו עובר על כל פני ארכו אלא מתחבר ומתמלא בחלק ממנו באמצע או בסופו אינו נפסק הסוכה לשנים דבמקום חיבורו הרי לא נפסק ונחשב הכל כסכך אחד. [וכיו"ב אם נחלק לרחבה על פני כולו בשיעור ד' טפחים לאורכו נחשב בארכה כב' סוכות נפרדות ונמצא דאין לה ג' דפנות, וגם שם אם נתמלא בסופה או באמצעה הרי זה שוב מחברה כאחת ונמצא דיש לה ג' דפנות].

אשמח להרחבת דבריך,
1. מניין לך לחלק בשיעור בין האורך לרוחב?
2. אם פוסל בד' טפחים, לא צריך שיחלק לאורך כל הסוכה. וא"כ גם אם מחובר, נחשב כאילו חלוק ונחשב כשני סככים.

הביא המשנ"ב סימן תקפד ס"ק ח: "עוד כתב במט"א ראוי לכל גבר ירא ד' להשתדל שיהיה לו עליה בימים נוראים ואף במקומות שמוכרין מצות יקנה אותו בדמים כפי יכולתו ואדרבה יש עילוי יותר במצוה שבאה אליו בדמים ממצוה שבאה לו בחנם אין כסף".
וכן ראיתי שהביא הגרע"י זצ"ל בחזון עובדיה ימים נוראים עמ' קיא': "ונכון מאד שכל אדם ירא ה' ישתדל שתהיה לו עליה לספר תורה באחד מן הימים הנוראים, ואף במקומות שנוהגים למכור המצות, יקנה בדמים יקרים עליה לס"ת...
הסתפקתי, האם עניין זה הוא דווקא בימים הנוראים עצמם כראש השנה ויוה"כ או שמא אף בימים שבין כסה לעשור או אף בסוכות ושמחת תורה. ש"ד אפשר לעלות לתורה.
שהרי המחירים של העליות לתורה בימים הנוראים גופא הם מאוד יקרים ולא כל בר נש יכול לעמוד בסכומים אלו?

איתן נוי כתב:טלית קטן חדשה האם צריך לברך על מצות ציצית ושהחיינו?

לעניין ברכת שהחיינו - אם הוא שמח בטלית החדשה אז צריך לברך שהחיינו. (דלא גרע משאר בגדים חדשים שמברך שהחיינו)
אך אם לא שמח בה כגון שהיא לא בגד חשוב אז לא מברך.
(עיין שו"ע סי' כ"ב ס"א ובספר בן איש חי ש"א פרשת בראשית הלכה ז'.)

עובדיה חן כתב:צ"ע הרי זה מצוה שהזמן גרמא שנשים פטורות, ומ"ש מתפילין ועוד שלא מברכות, והאיך לא נחשב ברכה לבטלה?

כדאי פשוט לעיין בדבריו...
[מאן יימר שאשה המנחת תפלין - באופן המותר - אינה מברכת?!].

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:טלית קטן חדשה האם צריך לברך על מצות ציצית ושהחיינו?

לעניין ברכת שהחיינו - אם הוא שמח בטלית החדשה אז צריך לברך שהחיינו. (דלא גרע משאר בגדים חדשים שמברך שהחיינו)
אך אם לא שמח בה כגון שהיא לא בגד חשוב אז לא מברך.
(עיין שו"ע סי' כ"ב ס"א ובספר בן איש חי ש"א פרשת בראשית הלכה ז'.)

1. בפסקי תשובות הביא כאן אות א: "ואף אלו שנוהגים לברך על טלית, כשם שנוהגים לברך על בגדים יקרים וחשובים, לא יברכו אלא על טלית גדול שאין קונים אותה לעיתים קרובות, ויש בקנייתה משום שמחה, אבל לא על טלית קטן שאע"פ שזוכה לקיים בו מצות ציצית כל היום, ואין ערך למתן שכרה של מצוה זו, מכל מקום ברכת שהחיינו הוא על הבגד החדש ולא על המצוה (דמצות לאו ליהנות ניתנו, וכדלהלן), וטלית קטן בזמנינו אינו בגד יקר ואין בקנייתו משום שמחה, ומחליפים אותו לעיתים קרובות ולכן אין לברך עליו שהחיינו". וציין (הערה 6) למקורות: בן איש חי בראשית אות ז', כה"ח סק"ה, שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פ' דלרוב בני אדם אינו בגד יקר וחשוב אלא לצורך מצותו, ובהליכות שלמה פ"ג סעי' י"ג שכן נהג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלא לברך שהחיינו על ט"ק חדש.
2. בבן איש חי הדגיש שעל טלית קטן לא יברך שהחיינו: "הלובש טלית חדש יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף" וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו"
בהליכות עולם לא ראיתי התייחסות לדין זה.

איתן נוי כתב:ארבעת מינים שבלו. ערבה שבלתה בחג הסוכות האם יש מניעה לזרוק לפח האשפה או שמא יש לעטוף כתשמישי מצוה הנזרקין אך לא בבזיון?

ראוי לעטוף כתשמישי קדושה.
(שמעתי ממורה הוראה)
ונוהגים לשומרם לשריפת חמץ.

איתן נוי כתב:

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:טלית קטן חדשה האם צריך לברך על מצות ציצית ושהחיינו?

לעניין ברכת שהחיינו - אם הוא שמח בטלית החדשה אז צריך לברך שהחיינו. (דלא גרע משאר בגדים חדשים שמברך שהחיינו)
אך אם לא שמח בה כגון שהיא לא בגד חשוב אז לא מברך.
(עיין שו"ע סי' כ"ב ס"א ובספר בן איש חי ש"א פרשת בראשית הלכה ז'.)

1. בפסקי תשובות הביא כאן אות א: "ואף אלו שנוהגים לברך על טלית, כשם שנוהגים לברך על בגדים יקרים וחשובים, לא יברכו אלא על טלית גדול שאין קונים אותה לעיתים קרובות, ויש בקנייתה משום שמחה, אבל לא על טלית קטן שאע"פ שזוכה לקיים בו מצות ציצית כל היום, ואין ערך למתן שכרה של מצוה זו, מכל מקום ברכת שהחיינו הוא על הבגד החדש ולא על המצוה (דמצות לאו ליהנות ניתנו, וכדלהלן), וטלית קטן בזמנינו אינו בגד יקר ואין בקנייתו משום שמחה, ומחליפים אותו לעיתים קרובות ולכן אין לברך עליו שהחיינו". וציין (הערה 6) למקורות: בן איש חי בראשית אות ז', כה"ח סק"ה, שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פ' דלרוב בני אדם אינו בגד יקר וחשוב אלא לצורך מצותו, ובהליכות שלמה פ"ג סעי' י"ג שכן נהג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלא לברך שהחיינו על ט"ק חדש.
ממילא נראה שמ"ש השו"ע שיברך היינו על טלית גדול דוואק, ולא על קטן.
2. בבן איש חי הדגיש שעל טלית קטן לא יברך שהחיינו: "הלובש טלית חדש יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף" וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו"
בהליכות עולם לא ראיתי התייחסות לדין זה.

נ"ל שזה מה שכתבתי...
נ.ב. למה כתבת את ההודעה פעמיים?

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:ארבעת מינים שבלו. ערבה שבלתה בחג הסוכות האם יש מניעה לזרוק לפח האשפה או שמא יש לעטוף כתשמישי מצוה הנזרקין אך לא בבזיון?

ראוי לעטוף כתשמישי קדושה.
(שמעתי ממורה הוראה)
ונוהגים לשומרם לשריפת חמץ.
*כדאי חלק כל תשובה להודעה נפרדת שלא בשביל הסדר.
מה יותר טובה ערבה שבלתה מציצית שבלתה שניתן לזורקן לאשפה רק לא דרך בזיון. תשמיש קדושה מהיכי תיתי ליה וכי זה תפילין או מזוזה? מקסימום תשמיש מצוה.

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:ארבעת מינים שבלו. ערבה שבלתה בחג הסוכות האם יש מניעה לזרוק לפח האשפה או שמא יש לעטוף כתשמישי מצוה הנזרקין אך לא בבזיון?

ראוי לעטוף כתשמישי קדושה.
(שמעתי ממורה הוראה)
ונוהגים לשומרם לשריפת חמץ.


*כדאי חלק כל תשובה להודעה נפרדת בשביל הסדר.
מה יותר טובה ערבה שבלתה מציצית שבלתה שניתן לזורקן לאשפה רק לא דרך בזיון. תשמיש קדושה מהיכי תיתי ליה וכי זה תפילין או מזוזה? מקסימום תשמיש מצוה.

איתן נוי כתב:

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:טלית קטן חדשה האם צריך לברך על מצות ציצית ושהחיינו?

לעניין ברכת שהחיינו - אם הוא שמח בטלית החדשה אז צריך לברך שהחיינו. (דלא גרע משאר בגדים חדשים שמברך שהחיינו)
אך אם לא שמח בה כגון שהיא לא בגד חשוב אז לא מברך.
(עיין שו"ע סי' כ"ב ס"א ובספר בן איש חי ש"א פרשת בראשית הלכה ז'.)

1. בפסקי תשובות הביא כאן אות א: "ואף אלו שנוהגים לברך על טלית, כשם שנוהגים לברך על בגדים יקרים וחשובים, לא יברכו אלא על טלית גדול שאין קונים אותה לעיתים קרובות, ויש בקנייתה משום שמחה, אבל לא על טלית קטן שאע"פ שזוכה לקיים בו מצות ציצית כל היום, ואין ערך למתן שכרה של מצוה זו, מכל מקום ברכת שהחיינו הוא על הבגד החדש ולא על המצוה (דמצות לאו ליהנות ניתנו, וכדלהלן), וטלית קטן בזמנינו אינו בגד יקר ואין בקנייתו משום שמחה, ומחליפים אותו לעיתים קרובות ולכן אין לברך עליו שהחיינו". וציין (הערה 6) למקורות: בן איש חי בראשית אות ז', כה"ח סק"ה, שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פ' דלרוב בני אדם אינו בגד יקר וחשוב אלא לצורך מצותו, ובהליכות שלמה פ"ג סעי' י"ג שכן נהג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלא לברך שהחיינו על ט"ק חדש.
ממילא נראה שמ"ש השו"ע שיברך היינו על טלית גדול דוואק, ולא על קטן.
2. בבן איש חי הדגיש שעל טלית קטן לא יברך שהחיינו: "הלובש טלית חדש יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף" וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו"
בהליכות עולם לא ראיתי התייחסות לדין זה.

נ"ל שזה מה שכתבתי...
נ.ב. למה כתבת את ההודעה פעמיים?[/quote]
*איזו הודעה כתבתי פעמיים לא רואה.
אתה כתבת שאם שמח צריך לברך שהחיינו , ולא חילקת בין טלית גדול לקטן והבאת ראיה מהשו"ע (כפשט השו"ע שלא חילק) הנ"ל והבן איש חי.
ציטטתי את הפוסקים שהביא בפסקי תשובות וכן את הבן איש חי מפורש שכתבו שכל דין זה הוא אך ורק לגבי טלית גדול ולא לגבי טלית קטן.
אגב, מה לגבי ברכת על מצות ציצית?

איתן נוי כתב:

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:טלית קטן חדשה האם צריך לברך על מצות ציצית ושהחיינו?

לעניין ברכת שהחיינו - אם הוא שמח בטלית החדשה אז צריך לברך שהחיינו. (דלא גרע משאר בגדים חדשים שמברך שהחיינו)
אך אם לא שמח בה כגון שהיא לא בגד חשוב אז לא מברך.
(עיין שו"ע סי' כ"ב ס"א ובספר בן איש חי ש"א פרשת בראשית הלכה ז'.)

1. בפסקי תשובות הביא כאן אות א: "ואף אלו שנוהגים לברך על טלית, כשם שנוהגים לברך על בגדים יקרים וחשובים, לא יברכו אלא על טלית גדול שאין קונים אותה לעיתים קרובות, ויש בקנייתה משום שמחה, אבל לא על טלית קטן שאע"פ שזוכה לקיים בו מצות ציצית כל היום, ואין ערך למתן שכרה של מצוה זו, מכל מקום ברכת שהחיינו הוא על הבגד החדש ולא על המצוה (דמצות לאו ליהנות ניתנו, וכדלהלן), וטלית קטן בזמנינו אינו בגד יקר ואין בקנייתו משום שמחה, ומחליפים אותו לעיתים קרובות ולכן אין לברך עליו שהחיינו". וציין (הערה 6) למקורות: בן איש חי בראשית אות ז', כה"ח סק"ה, שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פ' דלרוב בני אדם אינו בגד יקר וחשוב אלא לצורך מצותו, ובהליכות שלמה פ"ג סעי' י"ג שכן נהג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלא לברך שהחיינו על ט"ק חדש.
ממילא נראה שמ"ש השו"ע שיברך היינו על טלית גדול דוואק, ולא על קטן.
2. בבן איש חי הדגיש שעל טלית קטן לא יברך שהחיינו: "הלובש טלית חדש יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף" וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו"
בהליכות עולם לא ראיתי התייחסות לדין זה.

נ"ל שזה מה שכתבתי...
נ.ב. למה כתבת את ההודעה פעמיים?[/quote]
*איזו הודעה כתבתי פעמיים לא רואה.
אתה כתבת שאם שמח צריך לברך שהחיינו , ולא חילקת בין טלית גדול לקטן והבאת ראיה מהשו"ע (כפשט השו"ע שלא חילק) הנ"ל והבן איש חי.
ציטטתי את הפוסקים שהביא בפסקי תשובות וכן את הבן איש חי מפורש שכתבו שכל דין זה הוא אך ורק לגבי טלית גדול ולא לגבי טלית קטן.
אגב, מה לגבי ברכת על מצות ציצית?

איתן נוי כתב:

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:טלית קטן חדשה האם צריך לברך על מצות ציצית ושהחיינו?

לעניין ברכת שהחיינו - אם הוא שמח בטלית החדשה אז צריך לברך שהחיינו. (דלא גרע משאר בגדים חדשים שמברך שהחיינו)
אך אם לא שמח בה כגון שהיא לא בגד חשוב אז לא מברך.
(עיין שו"ע סי' כ"ב ס"א ובספר בן איש חי ש"א פרשת בראשית הלכה ז'.)

1. בפסקי תשובות הביא כאן אות א: "ואף אלו שנוהגים לברך על טלית, כשם שנוהגים לברך על בגדים יקרים וחשובים, לא יברכו אלא על טלית גדול שאין קונים אותה לעיתים קרובות, ויש בקנייתה משום שמחה, אבל לא על טלית קטן שאע"פ שזוכה לקיים בו מצות ציצית כל היום, ואין ערך למתן שכרה של מצוה זו, מכל מקום ברכת שהחיינו הוא על הבגד החדש ולא על המצוה (דמצות לאו ליהנות ניתנו, וכדלהלן), וטלית קטן בזמנינו אינו בגד יקר ואין בקנייתו משום שמחה, ומחליפים אותו לעיתים קרובות ולכן אין לברך עליו שהחיינו". וציין (הערה 6) למקורות: בן איש חי בראשית אות ז', כה"ח סק"ה, שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פ' דלרוב בני אדם אינו בגד יקר וחשוב אלא לצורך מצותו, ובהליכות שלמה פ"ג סעי' י"ג שכן נהג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלא לברך שהחיינו על ט"ק חדש.
ממילא נראה שמ"ש השו"ע שיברך היינו על טלית גדול דוואק, ולא על קטן.
2. בבן איש חי הדגיש שעל טלית קטן לא יברך שהחיינו: "הלובש טלית חדש יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף" וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו"
בהליכות עולם לא ראיתי התייחסות לדין זה.

נ"ל שזה מה שכתבתי...
נ.ב. למה כתבת את ההודעה פעמיים?[/quote]


*איזו הודעה כתבתי פעמיים לא רואה.
אתה כתבת שאם שמח צריך לברך שהחיינו , ולא חילקת בין טלית גדול לקטן והבאת ראיה מהשו"ע (כפשט השו"ע שלא חילק) הנ"ל והבן איש חי.
ציטטתי את הפוסקים שהביא בפסקי תשובות וכן את הבן איש חי מפורש שכתבו שכל דין זה הוא אך ורק לגבי טלית גדול ולא לגבי טלית קטן.
אגב, מה לגבי ברכת על מצות ציצית?

מי שיש לו אתרוג מהודר ביותר ויקר מאוד שקיבל במתנה או זכה מהפקר ומאידך יש לו את מה שקנה לעצמו בכסף מלא, האם יש עדיפות לברך על מה ששילם?

ברכת לישב בסוכה. בחזו"ע עובדיה סוכות (עמ' קעב סעי' כ"ח) כתב הגרע"י זצ"ל "בכל ימי חג הסוכות, בזמן שיש קידוש, יש לקדש מעומד, ולברך "לישב בסוכה" בסוף הקידוש, ואחר כך יושב וטועם, ובזמן שאין קידוש, כשנכנס לסוכה ועודנו על עמדו, יברך לישב בסוכה מעומד, ואז ישב ויברך המוציא על הפת. והמברכים ברכת המוציא ואחר כך לישב בסוכה יש להם על מה שיסמוכו". וכו'.
ונשאלתי מה הדין בכה"ג שעושים קידושא רבה בשבת חוה"מ בבוקר או בבוקר של יו"ט ראשון ולאחר מכן לא עושים סעודה מיד אלא יושבים ללמוד ואוכלים מזונות ומיני מתיקה. האם בכה"ג יברכו לישב בסוכה רק כשיבואו לסעוד עם לחם לאחר מכן, או שמא כבר בקידוש יברכו ברכת "לישב בסוכה"?
לכאורה נראה שמאחר ואנחנו נוהגים לברך ברכת לישב בסוכה רק כשסועדים על פת (וכל הסיבה שמברכים לישב בסוכה בקידוש היא משום שתכף ומיד יסעדו סעודה על פת ולא רק משום שהעיקר שיש כאן קידוש במקום סעודה ואף על מזונות ש"ד) ולא כמ"ד שמברכים על כל כניסה או על כל אכילה שהיא אפי' לא על אכילת "מזונות". כמו"כ מאידך נוהגים אנו ג"כ שלא לברך לישב בסוכה כשיושבים לשתות יין ואפי' לא כשקובעים את עצמם לשתות יין, א"כ אף כאן לכאורה יברכו לישב בסוכה רק כשיבואו לסעוד המוציא על פת ולא כשעושים הקידוש ואוכלים מזונות?

איתן נוי כתב:מי שיש לו אתרוג מהודר ביותר ויקר מאוד שקיבל במתנה או זכה מהפקר ומאידך יש לו את מה שקנה לעצמו בכסף מלא, האם יש עדיפות לברך על מה ששילם?

ראיתי שהביא בקונטרס הנחמד "בהלכה ובאגדה" (לר' דוד נקי הי"ו) בשם החוות יאיר והתורה לשמה שבכה"ג הנ"ל מוטב שיטול מה שקנה אף שפחות מהודר ממה שלא הוציא עליו ממון שמעלתו גדולה.
*אי"ה אביא המקורות בהקדם.

במשנה תמיד פ"א מ"ג
נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקו לשתי כתות אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום העמידו עושי חביתים לעשות חביתים:

ברמב"ם בית הבחירה פ"ח הי"א
נטל את המפתח ופתח את השער הקטן שבין בית המוקד ובין העזרה ונכנס מבית המוקד לעזרה ונכנסו אחריו הכהנים ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקו לשתי כתות, כת הולכת למזרח, וכת הולכת למערב והיו בודקין והולכין את כל העזרה עד שיגיעו שתי הכתות למקום בית עושי חביתין, הגיעו אלו ואלו אומרין שלום הכל שלום והעמידו עושי חביתין לעשות חביתין.


לפי התיאור של הרמב"ם בפירוש המשניות משמע שהייתה שם אכסדרה שהקיפה את המקדש (וכ"מ אף ברש"י בסוכה מב: ד"ה ע"ג האיצטבא), היכן הרמב"ם הזכירה ביד החזקה, ואם לא, מדוע?

בפ"א ה"ט מובא היתר בניית אכסדרה של אבן. וייתכן שלא הזכיר את בנייתה במפורש משום שאין בה צורך הלכתי אלא רק מעשי (להגנה מהגשם וכדומה).

איתן נוי כתב:מה יותר טובה ערבה שבלתה מציצית שבלתה שניתן לזורקן לאשפה רק לא דרך בזיון. תשמיש קדושה מהיכי תיתי ליה וכי זה תפילין או מזוזה? מקסימום תשמיש מצוה.

אתה צודק, מעיקר הדין אפשר לזרוק אותם כמו שאפשר לזרוק ציצית אבל כמו שבציצית ראוי לא לזרוק אלא לגנוז או לעטוף (והמדקדקים נוהגים לשים אותם בספרים) אז גם פה ראוי לא לזרוק בלי עטיפה.
ואכן התכוונתי לתשמיש מצווה ובטעות נכתב תשמיש קדושה

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:מה יותר טובה ערבה שבלתה מציצית שבלתה שניתן לזורקן לאשפה רק לא דרך בזיון. תשמיש קדושה מהיכי תיתי ליה וכי זה תפילין או מזוזה? מקסימום תשמיש מצוה.

אתה צודק, מעיקר הדין אפשר לזרוק אותם כמו שאפשר לזרוק ציצית אבל כמו שבציצית ראוי לא לזרוק אלא לגנוז או לעטוף (והמדקדקים נוהגים לשים אותם בספרים) אז גם פה ראוי לא לזרוק בלי עטיפה.
ואכן התכוונתי לתשמיש מצווה ובטעות נכתב תשמיש מצוה

אלא שלגבי סכך ירוק או קיינעס שבלו יניחם ע"י הפח ולא יזרקם בתוכו כך שיהיה כגרמא המותרת, כמו"כ בפירות/קליפות שביעית שיעטפם וכך יזרקם ויהיה ע"י גרמא.
מעשה המובא מהסטייפלר זיע"א שראה ילד דורך על ענפי סכך שהיו מונחים ע"י הפח וגער בו ע"כ שמבזה ברגליו תשמיש מצוה, וכשהגדיל ניגש לבקש ממנו מחילה ע"כ שאולי התבזה בכך שגער בו.
עכ"פ היה לילד שלא לדרוך משום ביזוי תשמישי מצוה.

ייש"כ!

איתן נוי כתב:מה הכללים של צירוף מספר דינים של הלכה למשה מסיני במקום אחד,
כגון גוד אסיק ולבוד או דופן עקומה ולבוד וכה"ג?

לקובץ זה כוונתי.

האם ניתן לומר לשם יחוד קודם תפילת מנחה גם עבור עברית שיתפללו סמוך לה, מאחר ואין פנאי משום שהש"ץ לא אומר או מאוד זריז?

איתן נוי כתב:

איתן נוי כתב:מי שיש לו אתרוג מהודר ביותר ויקר מאוד שקיבל במתנה או זכה מהפקר ומאידך יש לו את מה שקנה לעצמו בכסף מלא, האם יש עדיפות לברך על מה ששילם?

ראיתי שהביא בקונטרס הנחמד "בהלכה ובאגדה" (לר' דוד נקי הי"ו) בשם החוות יאיר והתורה לשמה שבכה"ג הנ"ל מוטב שיטול מה שקנה אף שפחות מהודר ממה שלא הוציא עליו ממון שמעלתו גדולה.
*אי"ה אביא המקורות בהקדם.

יש לך המקורות של החו"י והתול"ש?

איתן נוי כתב:האם ניתן לומר לשם יחוד קודם תפילת מנחה גם עבור עברית שיתפללו סמוך לה, מאחר ואין פנאי משום שהש"ץ לא אומר או מאוד זריז?

מסברא אולי יש לדמות אותן לשחרית ומוסף שמתפללים אותן ביחד, וכמדומני שאומרים "לשם יחוד" רק פעם אחת לפני שחרית.

שו"ת תורה לשמה סימן נ'.
שאלה מקום אחד מנהגם להעלות בשבת שחל בו המילה את אבי הבן שלישי ואחריו המוהל רביעי ואם נתן הסנדקות לאדם אחר יעלה הסנדק אחר המוהל כי אלו הם נקראים בעלי ברית ונהגו לכבדם בעליית ס"ת ביום שבת שחל בו המילה לכבוד המצוה שעושים ביום ההוא ואם יש ב' אבות הבנים אשר מילתם היום ההוא יקדימו בעליה ובמילה למי שנולד לו הבן בשעה הקודם ואפילו שזה הב' הוא חכם וזקן יותר ממנו אין הולכים בזה אחר החכמה והזקנה. ואם שניהם נולדו בשעה אחת באופן שא"א לברר מי נולד קודם אז ילכו אחר החכמה או הזקנה ומי שהוא חכם או זקן יותר או שהוא מכובד בין הבריות יותר יש לו דין קדימה בעליית ס"ת וגם במצות המילה למול בנו קודם. ועתה שואלין אם נזדמן בשבת אחד שני אבות הבנים שאין מבורר מי נולד לו בן קודם דאז הולכים בזה אחר הזקנה או החכמה של העולה, והנה עלו לס"ת ב' אבות הבנים שלישי ורביעי ואחריהם עלה המוהל חמישי כי הוא היה מוהל לשניהם אך היה עוד ב' סנדקים כי אלו אבות הבנים נתנו שניהם הסנדקות לאחרים ורק אחד מן הסנדקים קנה הסנדקות זו במעות מן אבי הבן שנתן לו מעות בעבור שיתן לו מצות הסנדקות והאחר לקח מצות הסנדקות בחינם כי אבי הבן היה קרובו וכבדו במצוה זו בחינם בשביל אהבה שיש ביניהם וזה הסנדק שלקח המצוה בחינם הוא גדול בשנים מן אותו הסנדק שקנה המצוה במעות כי זה זקן וזה עודנו בחור רך בשנים ויש כאן עליית שישי ושביעי ועל פי הזוהר עליית השישי היא יותר משובחת וגדולה וכל אחד מאלו רוצה לעלות שישי זה טוען שיש לו דין קדימה בזה בעבור שלקח המצוה בדמים וזה טוען שיש לו דין קדימה בעבור הזקנה. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה מצוות הסנדקות היא מצוה רבה והפליגו חכמים בשבחה דהוי כמקריב קטורת והנה בודאי הסברה מחייבת דיש דין קדימה לזה הסנדק שקנה המצוה במעות מאחר שעליות אלו ניתנו להם היום הזה בעבור המצות שעושים ביום ההוא ומאחר שיש מעלה למצוה זו שקנה במעות על מצוה שלקח זה בחנם לכן ממילא יש קדימה לזה על זה והכי איתא בזוהר פרשת תרומה דף קכ"ח ע"א וז"ל ויקחו לי תרומה האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה בקב"ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקנייא ובמגנא אלא אצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה והא אוקימנא מלה בכמה אתרי וכו' ואי תימא הא כתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב דהאי איהו במגנא ואשתדלותא בלא כסף ואיהו אשתדלותא דקב"ה אלא אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכי בה אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלה ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלים עכ"ל ע"ש.
נמצא המצוה שבאה לידי האדם בממון יש לה מעלה גדולה ונשגבה מאוד על המצוה שבאה לידי האדם בחינם ומאחר כי אלו הסנדקים זכו בעליית ס"ת היום הזה מחמת המצוה הא ודאי יש קדימה לבעל המצוה שבאה לידו בממון על אותו שבאה לידו בחינם ומה יש אם הוא גדול בשנים ממנו הלא אין העליות באו להם מן השנים אלא באו מן המצות ובתר מצות אזלינן והביטו בעיקר המנהג שנתייסד אצלכם שכל מי שנולד לו בן קודם הוא יזכה בעלייה ובמילה קודם ואף על פי שהב' הוא חכם וזקן יותר ממנו וכנז' בשאלה ומה טעם יש בזה אך באמת הטעם פשוט כי עליות אלו זכו בהם אבות הבנים מכח המצות ולכן מי שנולד בנו קודם נמצא מצותו קדמה לבא לעולם קודם הב' כי מעת הלידה של הזכר נתבררה המצוה של המילה וכאילו היא נולדה עמו יען כי חזקת ישראל למול את בניהם ומאותו הרגע שנולד הזכר הם מצפים לקיום המצוה בזמנה ומאחר שנולדה מצותו של זה קודם לכן מלין אותו קודם וממילא גם אבי הבן שזוכה בעלייה עבור המצוה הוא עולה קודם הרי המנהג נתייסד היטב ע"פ הצדק והיושר דאזלי בתר מצות וא"כ ה"ה הכא לענין סנדקות אזלינן בתר מצות דזו יתירה במעלה על הב'.
והלכתא אחריתי אגב אורחאי אמינא לכו כי ע"פ דברי זוה"ק הנז' שהפליג בשבח המצוה שאדם קונה בממון עד שאמר בדרך ההפלגה בזה"ל אבל אשתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא וכו' הנה מזה יש לנו ללמוד ענין אחר שאם האדם קנה אתרוג כשר קודם יום טוב כדי ליטול אותו ביום טוב ואח"ך שלחו לו במתנה חלוטה אתרוג אחר מעיר אחרת ונעשה אצלו שנים לא יברך הוא אלא על אתרוג שקנה בדמים ואף על פי שאתרוג הב' שבא לו במתנה הוא הדור יותר ומשובח מאד וארז"ל הדור מצוה עד שליש עכ"ז יתרון זה שיש באתרוג שקנה בדמים הוא עדיף טפי ויברך עליו אך מאחר שאתרוג הב' הוא הדור הרבה יטלנו אחריו ויעשה בו נענועים ועכ"ז הנענועים של ההלל והקפות יעשה באותו שקנה בדמים וכל זה לדידיה אבל לאחרים שרוצה ליתן להם במתנה ע"מ להחזיר ודאי אותו ההדור עדיף.
גם עוד מלתא אחריתי אמינא ע"פ זוה"ק הנז' והאי מלתא שכיחא אצל בני אדם והוא כי ידוע שברכת שהחיינו על פרי חדש היא ברכת שבח והודאה להקב"ה ויש בה מצוה רבה וגם בזה יזהר האדם לברך על פרי חדש שקנהו בדמים ואם נזדמן ששלחו לו אחרים פרי חדש במתנה או שהיה יושב אורח על שלחן אחרים והביאו על השלחן פרי חדש והוא עדיין לא בירך שהחיינו לא יברך על זה אלא יקנה במעות ויברך שהחיינו וכן ראיתי חסידים ואנשי מעשה מדקדקים בזה לברך שהחיינו על פירות שקנו בממונם משום חיבוב מצוה. והנה אנכי פתחתי לכם פתח בזה הענין ואתם תלמדו מזה לכמה דברים ואין צורך לפרטם. והיה זה שלום ואל
שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.
שו"ת חוות יאיר סימן רלב
ונראה פשוט דאם הוא באופן דלא הוי קפידא נכון להיזהר ליקח מממונו יין לקידוש ולד' כוסות בפסח וקמח למצה וכל כה"ג אף על פי דזה שנשלח לו לדורון עדיף וטוב יותר מ"מ טפי הידור ודקדוק מצוה הוי אם קונה הדבר מכיסו דלא הוי מסיטר' דחנם ואף דמסתברא מלתא יש לנו עוד ראיה מהזוהר. ולכן למנהג אשכנז שבלילי פסח שולחים יין לד' כוסות יזהר ליקח מכל יין כוס אחד מיהו גם מממונו כוס אחד ובקידוש יהיו כל היינות מוכנים לפניו שלא יצרך לברך הטוב. וכן בקצת ק"ק שולחים יחידי סגלה מעות בחורף לקנות בהם נירות ללמוד לאורם אל ידליקם לצורך תשמיש חול. נ"ל יאיר חיים בכרך