פורום אוצר החכמה

במקום ש'שומר' מועיל להציל מאיסור יחוד,
האם מותר והאם מועיל לומר למתייחדים שיש שומר למרות שבאמת אין?

דין גערה לתספורת לאחר ל' יום כשלא נראה צריך להסתפר האם מותר או שמא לאו דווקא?

מחזור ויטרי - "והיא מדברת על לבה רק שפתיה נעות (שמואל א' א). מיכאן לה[מ]תפלל שתהא תפלתו בלחש. וממי למדה לעשות כן מן הקדוש ברוך הוא (ויקרא ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. מפני כבוד הבריות. שהעולה באה בנדבה. והחטאת באה על חטא. ואם היה מקום מיוחד לשחוט את החטאת ידעו הכל שבחטאת היא זו וילבינו פניו שלזה. אבל כשנשחט החטאת במקום העולה. כסבורין שהיא עולה. ולא ידעו בחטאו של זה. אמרה חנה כיון שהקב"ה חס על כבוד הבריות אף אני צריכה לחוש ולהתפלל. שמונה עשרה בלחש שבהן אדם מתודה על חטאיו ולא ישמע חבירו. אבל שאר תפילות שאינן של ווידוי כגון ברכות שלפני קרית שמע ושל אחריה אין צריך לומר בלחש".

לכאו' רק ברכת 'סלח לנו' היא וידוי על חטאים, ולמה כל תפילת שמו"ע צריכה להיות בלחש?

לפו"ר, כיון שהברכות מעכבות זא"ז, והכל כ'יחידה' אחת.

אם ראיית דם בלי הרגשה איננה מטמאה מדאורייתא, מה שייך לחייב בדיקה בשבעה נקיים, והרי היא יודעת שלא הרגישה. ואמנם אם היא תבדוק ותמצא דם אפשר לתלות שבשעת הבדיקה 'ארגשה ולאו אדעתה', אבל מהיכ"ת לחייב כזאת בדיקה.

(זה ודאי ענין 'ארוך' ואעפ"כ רשמתיו בשאלות קצרות, כי מסתמא כבר עמדו ע"ז באריכות, וסגי לן במ"מ והפניות קצרות).

מי שהיה באמצע דין תורה בבי"ד שיש בו רק שלשה דיינים, והאב"ד נפטר ורוצים להביא דיין אחר למלאות מקומו של האב"ד. האם המתדיין יכול לומר שלא הסכים להתדיין אצל הממלא מקום ולדרוש שהד"ת יועבר לבי"ד אחר?

לכ' נראה שהמתדיין אינו יכול לדרוש העברה לבי"ד אחר, וכמו שראיתי עכשיו בס' לבושי החושן (אסחייק) י"ח:ד. כתוב שם בשו"ע ש"שלשה שישבו לדין וסלק אחד מהם את עצמו אין השנים יכולים לגמור הדין". וכתב בס' הנ"ל (ב"שיקול הדעת") "ולכ' יהיה הדין כמו בסעיף א' דיוסיפו הדיינים ויגמרו הדין [וכן משמע בהדיא בהגהות אשר"י בסנהדרין פ"א סימן ו' שהוא מקור הדין כמבואר בבית יוסף]".

וכן כתב הערוך השולחן בחו"מ י"ח:ג: "ואף אם נסתלק בגמר הדין ועד הגמר היה עמהם בדיעה אחת וסילוקו אינו מפני שאין רצונו לישב בדין אלא מפני ענין אחר שנטרד באיזה ענין שלו ואין לו פנאי לישב בגמר הדין מ"מ יוסיפו דיינים והטעם דחיישינן דשמא אם היה בגמר הדין היה רואה טעם לסתור הדין הקודם והם אפשר שהיו מודים לו ולכן אסור לגמור הדין בפחות מכפי שישבו בתחלת דין [או"ת ונה"מ] וכל זה שלא ברצון הבע"ד אבל ברצונם רשאים לגמור אף בפחות מהקודם [נ"ל]".

בס"ד.

שלום

ישנה שמועה בשם החתם סופר שהמציע שידוך מקיים פריה ורביה. בחיפושים שערכתי לא העליתי תוצאה מתאימה. אשמח לכל עזרה בענין. בתודה מראש.

נסתפקתי האם אחד שגורם לחבירו לעבור בלפני עוור האם הוא עצמו עובר בלפ"ע?
כגון המושיט לחבירו דבר איסור האם הנוטל עובר גם בלפנ"ע ?וכן כהן ששלח ישראל לקדש גרושה וכתבו הראשונים שהמשלח עובר בלפ"ע, האם גם השליח עובר בלפ"ע שהכשיל המשלח בלפ"ע?

לפי פשוטו כתב:נסתפקתי האם אחד שגורם לחבירו לעבור בלפני עוור האם הוא עצמו עובר בלפ"ע?
כגון המושיט לחבירו דבר איסור האם הנוטל עובר גם בלפנ"ע ?וכן כהן ששלח ישראל לקדש גרושה וכתבו הראשונים שהמשלח עובר בלפ"ע, האם גם השליח עובר בלפ"ע שהכשיל המשלח בלפ"ע?

מנחת חינוך מצוה רלב סק"ב.

נשאלתי על ידי גר,האם יכול לסמוך על אמו הגויה שמכינה סלט שצריכה בדיקת תולעים אבל היא כל חייה נגעלת מאד מחרקים תולעים וכדו' וכל דבר שאוכלת עושה כמה וכמה בדיקות קודם בצורה קפדנית ביותר עד שבטוחה שאין חשש לחרקים,האם אפשר לסמוך עליה?
(כמובן שזה לא מה שהיא מספרת לו הוא יודע מאז שהוא קטן שכך היא עושה בקשר לאוכל)

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:לא
צער בע"ח הוא רק כשזה לא לצורך האדם
אין אדם חייב להוציא כסף בשביל שהעכבר יצטער פחות

מדוע לא, הלוא צעב"ח דאורייתא ולמה לא נומר שיש להדר במצוה זו כדי לצער כמה שפחות?

מפורש בשו"ע הגר"ז (הל' צעב"ח ס"ג) דאין צריך אדם להוציא ממון כדי למנוע צעב"ח, וכ"ה באשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סי' שה ס"כ), וכן דעת מרנא הגרשז"א זצללה"ה בשולחן שלמה (הל' שבת סי' שה אות טז), וכ"כ מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'מלכים אומניך' (עמ' רס) דא"צ לבזבז כסף בשביל צעב"ח.

עובדיה חן כתב:השבוע נכנסתי לאיזה בית כנסת חדש וראיתי שהנוחיות[בי"כ] נמצא בצד מזרח, סמוך ונראה לארון הקודש ,היה לי מוזר,האם יש בעיה הלכתית עם העניין?

ראה ספר חסידים (סי' תתיד) שכתב: 'ולא יעשה אדם בית הכסא מכוון כנגד ביהכנ"ס או כנגד בהמ"ד כשיתגלה לעשות צרכיו שלא יהא פי טבעת מגולה כנגד ביהכנ"ס או כנגד בהמ"ד'. ויש לעיין בהבנת דבריו, ועכ"פ לכאו' אדרבה אם בית הכסא במזרח, נמצא שבשעה שמגלה צרכיו אין פי הטבעת מגולה כנגד ביהכ"נ, כך שאין חשש. וראה עוד בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' כב), ובדברי הפמ"ג בספרו 'ראש יוסף' (מגילה כז, ב) שכתבו שלא יבנה ביהכ"ס צמוד לביהכ"נ - מצד שלא ישתמש בקיר של בית הכנסת לבית הכסא, יעו"ש. נמצא א"כ שלבנות בית הכסא במזרח ביהכנ"ס - לכאורה לא שמענו שיהיה בזה חשש.

אשרי יושבי ביתך כתב:

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:לא
צער בע"ח הוא רק כשזה לא לצורך האדם
אין אדם חייב להוציא כסף בשביל שהעכבר יצטער פחות

מדוע לא, הלוא צעב"ח דאורייתא ולמה לא נומר שיש להדר במצוה זו כדי לצער כמה שפחות?

מפורש בשו"ע הגר"ז (הל' צעב"ח ס"ג) דאין צריך אדם להוציא ממון כדי למנוע צעב"ח, וכ"ה באשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סי' שה ס"כ), וכן דעת מרנא הגרשז"א זצללה"ה בשולחן שלמה (הל' שבת סי' שה אות טז), וכ"כ מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'מלכים אומניך' (עמ' רס) דא"צ לבזבז כסף בשביל צעב"ח.

מפורש כן בפוסקים הרבה יותר מוקדמים לאלה

עליך עיננו כתב:נשאלתי על ידי גר,האם יכול לסמוך על אמו הגויה שמכינה סלט שצריכה בדיקת תולעים אבל היא כל חייה נגעלת מאד מחרקים תולעים וכדו' וכל דבר שאוכלת עושה כמה וכמה בדיקות קודם בצורה קפדנית ביותר עד שבטוחה שאין חשש לחרקים,האם אפשר לסמוך עליה?
(כמובן שזה לא מה שהיא מספרת לו הוא יודע מאז שהוא קטן שכך היא עושה בקשר לאוכל)

שמעתי סברא שיש חילוק בין בדיקה הלכתית מחרקים לבדיקה מחמת מיאוס
למשל, יתכן שיש חרקים המסתתרים בעלים וקשה לראותם, אך אפשר לראותם והם אסורים הלכתית ובזה יתכן שהבודק מחמת מיאוס אינו מקפיד כי אינו רואה אותם

כדכד כתב:

אשרי יושבי ביתך כתב:

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:לא
צער בע"ח הוא רק כשזה לא לצורך האדם
אין אדם חייב להוציא כסף בשביל שהעכבר יצטער פחות

מדוע לא, הלוא צעב"ח דאורייתא ולמה לא נומר שיש להדר במצוה זו כדי לצער כמה שפחות?

מפורש בשו"ע הגר"ז (הל' צעב"ח ס"ג) דאין צריך אדם להוציא ממון כדי למנוע צעב"ח, וכ"ה באשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סי' שה ס"כ), וכן דעת מרנא הגרשז"א זצללה"ה בשולחן שלמה (הל' שבת סי' שה אות טז), וכ"כ מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'מלכים אומניך' (עמ' רס) דא"צ לבזבז כסף בשביל צעב"ח.

מפורש כן בפוסקים הרבה יותר מוקדמים לאלה

האם יש סברא מדוע אי"צ, מאי שנא מכל מצוה שצריך להדר עד שליש?
(אגב, למעשה כל ההבדל בין שתי מלכודות הנ"ל הוא שהזול הוא חד פעמי והיקר הוא רב פעמי).

כדכד כתב:

אשרי יושבי ביתך כתב:מפורש בשו"ע הגר"ז (הל' צעב"ח ס"ג) דאין צריך אדם להוציא ממון כדי למנוע צעב"ח, וכ"ה באשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סי' שה ס"כ), וכן דעת מרנא הגרשז"א זצללה"ה בשולחן שלמה (הל' שבת סי' שה אות טז), וכ"כ מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'מלכים אומניך' (עמ' רס) דא"צ לבזבז כסף בשביל צעב"ח.

מפורש כן בפוסקים הרבה יותר מוקדמים לאלה

אשמח שתציין מי והיכן.

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:

אשרי יושבי ביתך כתב:

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:לא
צער בע"ח הוא רק כשזה לא לצורך האדם
אין אדם חייב להוציא כסף בשביל שהעכבר יצטער פחות

מדוע לא, הלוא צעב"ח דאורייתא ולמה לא נומר שיש להדר במצוה זו כדי לצער כמה שפחות?

מפורש בשו"ע הגר"ז (הל' צעב"ח ס"ג) דאין צריך אדם להוציא ממון כדי למנוע צעב"ח, וכ"ה באשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סי' שה ס"כ), וכן דעת מרנא הגרשז"א זצללה"ה בשולחן שלמה (הל' שבת סי' שה אות טז), וכ"כ מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'מלכים אומניך' (עמ' רס) דא"צ לבזבז כסף בשביל צעב"ח.

מפורש כן בפוסקים הרבה יותר מוקדמים לאלה

האם יש סברא מדוע אי"צ, מאי שנא מכל מצוה שצריך להדר עד שליש?
(אגב, למעשה כל ההבדל בין שתי מלכודות הנ"ל הוא שהזול הוא חד פעמי והיקר הוא רב פעמי).

אני לא מבין
שאלת כבר ועניתי כמה פעמים
במצות יש הגדרה של המצווה
במצות איסור צער בע"ח הגדרת המצווה היא שאסור לצער אותם סתם אבל אם יש תועלת מזה לאדם אז אין כלל איסור וממילא אין שום ענין לבזבז כסף כדי שהעכבר יצטער פחות

אשרי יושבי ביתך כתב:

כדכד כתב:

אשרי יושבי ביתך כתב:מפורש בשו"ע הגר"ז (הל' צעב"ח ס"ג) דאין צריך אדם להוציא ממון כדי למנוע צעב"ח, וכ"ה באשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סי' שה ס"כ), וכן דעת מרנא הגרשז"א זצללה"ה בשולחן שלמה (הל' שבת סי' שה אות טז), וכ"כ מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'מלכים אומניך' (עמ' רס) דא"צ לבזבז כסף בשביל צעב"ח.

מפורש כן בפוסקים הרבה יותר מוקדמים לאלה

אשמח שתציין מי והיכן.

אכתוב המקורות שמצאתי בחיפוש מהיר בפרוייקט השו"ת:
חידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף יג עמוד ב
ולדברי הכל יש לתמוה היכי שרינן צער בעלי חיים ולא שרינן למפרקינהו תחילה. וי"ל דכיון דאמר רחמנא סוסיהם תעקר אלמא אין צער בעלי חיים אסור לתקנתם של בני אדם שלא יבאו לידי תקלה באיסורי הנאה (אם) [או] לקיים בהם (טול) [נוול] לע"ז, דבעלי חיים לצורך אדם שחיטתם וצערן מותר.
חידושי הר"ן מסכת שבת דף קנד עמוד ב
ולי נראין דברי רש"י ז"ל עיקר משום דאפי' דמ"ד צער ב"ח דאורייתא ה"מ שלא לצורך תשמישו של אדם אבל לצורך תשמישו ושמירת ממונו ודאי שרי שאם לא תאמר כן אסור להטחין חמור ברחיים מפני צער בעלי חיים א"ו לצורך תשמיש של אדם לא חיישינן לצער בעלי חיים כלל וכיון שכן היכי מקשינן והא איכא צער בעלי חיים וכי משום צער בהמתו יפסיד דבשו ומדותיו הא ודאי לא אלא הכי מקשינן כיון דרבן גמליאל לא היה מחייב להפסיד את שלו בשביל צער בהמתו אם אית' דצער בעלי חיים ליתי ולידחי בטול כלי מהיכנו דהוי מדרבנן (מאי קשיא) [. ומאי דקשיא] ליה אי הכי מאי מקשה בדרב הונא והא קא מבטל כלי מהיכנו ולשני ליה דמשום צער בעלי חיים שרינן אינה קושיא אצלי (ומדפסיק) [דמדפסיק] רב הונא ואמר היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית ולא מפליג בין משוי מרובה למשוי מועט משמע דאפילו במשוי מועט שרי ובמשוי מועט זימנין דליכא צער בעלי חיים כדאמרינן לעיל בפרק במה בהמה יוצאה גבי אוכף חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה הילכך ליכא לאוקמי שריותיה דרב הונא משום צער בעלי חיים א
נימוקי יוסף מסכת בבא מציעא דף יז עמוד ב
י ואי תימא וכיון דצער בע"ח דאורייתא זקן ואינה לפי כבודו למה אינו פורק ותירץ הרמב"ן ז"ל דעשה דכבוד תורה עדיף וזה לא מחוור בעיני הרנב"ר ז"ל דזקן לאו [דוקא] קנה חכמה [לבד] קא אמרינן דה"ה למכובד דאמרינן כל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי וכדעת הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות גזילה ואבידה אלא הכא כיון דצער בעלי חיים הותר לתשמישן של בני אדם כל שכן לכבודם בשב ואל תעשה דגדול כבוד הבריות:

למי הכוונה באומרו "כל הנלוים לנו" הלוא כבר אמר נשינו,בנינו,בנותינו?

איתן נוי כתב:למי הכוונה באומרו "כל הנלוים לנו" הלוא כבר אמר נשינו,בנינו,בנותינו?

נוסח התרת נדרים-לבירור "כל הנלוים לנו".jpg

בני בית אחרים כגון קרובי משפחה אחרים משרתים ואכסנאים.

יבנה כתב:בני בית אחרים כגון קרובי משפחה אחרים משרתים ואכסנאים.

יש מקור?
לכאורה כל אחד אמור לעשות עבור עצמו.

איתן נוי כתב:יש מקור?
לכאורה כל אחד אמור לעשות עבור עצמו.

זכין לאדם...

איתן נוי כתב:

יבנה כתב:בני בית אחרים כגון קרובי משפחה אחרים משרתים ואכסנאים.

יש מקור?
לכאורה כל אחד אמור לעשות עבור עצמו.

כך נראה מהענין. זה לא חז"ל או נושא הלכתי אלא היתר קללות ממקור עלום, מה שאומרים בו לא מעלה ולא מוריד [חוץ כמובן מהתשלום שהוא העיקר...].

יבנה כתב:

איתן נוי כתב:

יבנה כתב:בני בית אחרים כגון קרובי משפחה אחרים משרתים ואכסנאים.

יש מקור?
לכאורה כל אחד אמור לעשות עבור עצמו.

כך נראה מהענין. זה לא חז"ל או נושא הלכתי אלא היתר קללות ממקור עלום, מה שאומרים בו לא מעלה ולא מוריד [חוץ כמובן מהתשלום שהוא העיקר...].

איזה תשלום?
למיטב ידיעתי, עושים את זה בביהכ"נ רבים כל ערב שבת, כל הקהל, בחינם.

אכן. מהרש"ש הק'.

איתן נוי כתב:אכן. מהרש"ש הק'.

עי' בציפורן שמיר לחיד"א סי' י"ב, שם הביא בשמו נוסח שונה ממה שהבאת.

מועד לכל חי פרק לא אות ב.
האם בשני הימים לתת צדקה?

מהו שנוהגים לומר לפני תחילת מסע ההלוויה "נתפרדה החבילה"?

איתן נוי כתב:האם בשני הימים לתת צדקה?

מדלא חילק משמע בפשטות שאכן כן (והרי ר"ח אדר הוא ב' ימים בכל שנה). ויש לבדוק במקור הדברים (ס' מעשה הצדקה), שאינו תח"י.

איתן נוי כתב:מהו שנוהגים לומר לפני תחילת מסע ההלוויה "נתפרדה החבילה"?

ראה ע"ז י, סע"ב...

1. בחזו"ע אבילות ג' כתב הרב זצ"ל שעיקר האזכרה צריכה להיעשות לאחר הי"ג חודש ולא לאחר הי"ב חודש. לעומתו בילקוט יוסף הביא (וכדברי הרב זכרון יצחק טהרני. מא, ט"ו. "מנהג הספרדים ועדות המזרח לעשות אזכרה לנפטר בליל סיום שנים עשר חודש...".) לאחר י"ב חודש והסתייע ממעשה רב כשנפטרה הרבנית ע"ה שעשו האזכרה לאחר הי"ב שהוא העיקר. מה הפשט בשתי השיטות?
2. לכאורה מאחר ובליל האזכרה כבר מתחילה השנה הבאה ונשלמה לה השנה בה נפטר הנפטר. לכאורה היה צריך להיות שיעשו את האזכרה של שנה הראשונה ביום שקודם יום הפטירה שהוא בעצם היום האחרון של השנה?

האם שייך שכר המתנת מעות בתשלום מזומן- (מוקדם) עבור הזמנת מוצר מחו"ל?

האם מצינו בשו"ע יש וסתם באותו סעיף?

איתן נוי כתב:האם שייך שכר המתנת מעות בתשלום מזומן- (מוקדם) עבור הזמנת מוצר מחו"ל?

מה ההבדל בין חו"ל לבין ארה"ק?

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם שייך שכר המתנת מעות בתשלום מזומן- (מוקדם) עבור הזמנת מוצר מחו"ל?

מה ההבדל בין חו"ל לבין ארה"ק?

דיבר הכתוב בהווה. ואה"נ.

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם שייך שכר המתנת מעות בתשלום מזומן- (מוקדם) עבור הזמנת מוצר מחו"ל?

מה ההבדל בין חו"ל לבין ארה"ק?

דיבר הכתוב בהווה. ואה"נ.

עכ"פ מה ההו"א לבעיה בזה? איפה יש כאן חשש ריבית?

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם שייך שכר המתנת מעות בתשלום מזומן- (מוקדם) עבור הזמנת מוצר מחו"ל?

מה ההבדל בין חו"ל לבין ארה"ק?

דיבר הכתוב בהווה. ואה"נ.

עכ"פ מה ההו"א לבעיה בזה? איפה יש כאן חשש ריבית?

אני מקבל מעות לא במתנה אלא כתשלום עבור מוצר שיקבל הלקוח כשיגיע המוצר.
לכאורה המעות הללו אצלי כעת בתורת הלואה. שהרי אילו מכל סיבה שהיא הלה לא יקבל את המוצר אצטרך להחזיר לו את הכסף, לא?
וממילא מאחר וזו הלואה יש כאן שכר המתנת מעות שהרי עד שיקבל ממני את המוצר אני יכול לסחור בנתיים בכספו והוי שכר המתנת מעות-אגר נטר?

האם סעודת "ראש חודש" הוי סעודת מצוה שיהיה מותר לאבל על או"א להשתתף בה (כמובן בלי מוזיקה) ומאי שנא לכאורה מסעודת סיום מסכת שאף היא אינה חובה אך התירו?

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם שייך שכר המתנת מעות בתשלום מזומן- (מוקדם) עבור הזמנת מוצר מחו"ל?

מה ההבדל בין חו"ל לבין ארה"ק?

דיבר הכתוב בהווה. ואה"נ.

עכ"פ מה ההו"א לבעיה בזה? איפה יש כאן חשש ריבית?

אני מקבל מעות לא במתנה אלא כתשלום עבור מוצר שיקבל הלקוח כשיגיע המוצר.
לכאורה המעות הללו אצלי כעת בתורת הלואה. שהרי אילו מכל סיבה שהיא הלה לא יקבל את המוצר אצטרך להחזיר לו את הכסף, לא?
וממילא מאחר וזו הלואה יש כאן שכר המתנת מעות שהרי עד שיקבל ממני את המוצר אני יכול לסחור בנתיים בכספו והוי שכר המתנת מעות-אגר נטר?

יש כאן הלוואה רגילה עם המתנת מעות. איפה יש כאן שכר על המתנת המעות?
ומאי שנא מכל מוכר וקונה שהקונה בא לביתו של המוכר ומשלם לו על הסחורה עם משלוח, והקנין של הסחורה יתבצע רק כאשר היא תגיע לביתו של הקונה ויקנה אותה בקנין חצר (כאשר מדובר במטלטלין שאינם נקנים במעות, ולפעמים גם לא נעשה "קנין מעות" כראוי)?

האם מצינו בהלכה ענינים הנקבעים לפי התאריך הלועזי (מלבד מנהג ליל 'ניטל'...)?