פורום אוצר החכמה

זיז שדי כתב:שיטת הגרש"ז והאג"מ היא שיטתם למיקרוגל, לאג"מ שזה איסור כתולדות האור דהכל תלוי בדרך בישול ה"נ הכא, אך לגרש"ז שצריך תולדות האור ממש לאיסור דאוריתא, או תולדות חמה ממש לאיסור דרבנן, א"כ בישול בחשמל יתכן לשמוע צד התר לגמרי. (ידוע לי שדרך הפוסקים לפסוק כאילו יש בזה איסור דאוריתא. אך זה דרך והנהגת כלל ישראל בחשמל ובדיעבד הרבה פוסקים מתירים)

עזריאל ברגר כתב:בדבריך אני רואה ערבוב בין בישול בכלי בישול חשמלי רגיל - שעובד על גוף חימום (והוא אש לוהטת, שלרוב הדעות חייבים על הדלקתה משום מבעיר בשבת, ואין סיבה להניח שהמבשל בה איננו כמבשל באור), לבין בישול בתנור-מיקרוגל, שעובד בטכנולוגיה אחרת לגמרי, והדעת נותנת שהמבשל בו איננו כמבשל באור (ויש בדבר להקל ולהחמיר וכו').

עושה חדשות כתב:בדיני ברכה"נ: מי שהחליט לא לאכול יותר מכמות מסוימת, אך לא קבע איזה חלק יאכל, וכעת חזר בו ורוצה לאכול יותר, האם צריך לחזור ולברך, או שהברכה חלה על הכל שהרי היה ברצונו שיוכל ליקח ממנו איזה חלק שיבחר.

אבל לענין ברכת בורא מיני מזונות תלוי בזה, אם היה נמלך גמור [דהיינו שהיה בדעתו מתחלה שלא לאכול יותר ואחר כך נמלך לאכול עוד], צריך לברך בורא מיני מזונות כן כתבו המחצית השקל ושאר אחרונים, ולכאורה בעניננו הלא בודאי אף דלא חשב בההיא מתחלה שלא לאכול יותר, כחשב דמי, דהלא ידוע דאם אוכל כשיעור קביעת סעודה מברך המוציא וגם נוטל ידיו, והוא כיון שבירך רק בורא מיני מזונות על כרחו דדעתו היה שלא לאכול כשיעור זה:

עזריאל ברגר כתב:

שמואל דוד כתב:יש להסתפק אם אשה יכולה ללעוס מסטיק קודם טבילה במקוה. אשמח בגמרא או סברא.

ראשית, יש סוגי מסטיקים שנדבקים מאוד לידיים וכדו', ומהם ודאי ראוי להימנע.
אך מסטיק רגיל (איכותי) - אולי דווקא כדאי ללועסו, כי הוא מסייע בניקיון השיניים.
ועכ"פ הצריכה לטבול בליל יו"ט שני וכיו"ב (שקשה יותר לנקות את השיניים מפני קדושת היום) - נלפענ"ד שכדאי לה ללעוס מסטיק סמוך לניקיון-שיניה שלפני הטבילה.

צריך לזכור שההלכות של המומלץ לאכול ביום הטבילה וכו' - אינן הלכה למשה מסיני, ולא תקנות או שיעורי חז"ל, אלא עצות טובות, ולכן העיקר הוא שהחכם עיניו בראשו, וצריכים לשים לב האם זה מוסיף בניקיונה או להיפך.

זיז שדי כתב:אכן לכך כיוונתי, רק בגלל שיש 3 או 4 רבנים שקוראים לעצמם איחוד חכמי המגרב א"א לקרוא לשיטה הזאת שיטת כל חכמי המגרב.
דעתי נוטה מאוד להתר וכמו שביארתי מסברא, אך אכן לא מצאתי מבורר בזה. (לפי שבדיעבד כל מעשה שבת ויו"ט יש הרבה מקום להקל לאחרים)
שיטת הגרש"ז והאג"מ היא שיטתם למיקרוגל, לאג"מ שזה איסור כתולדות האור דהכל תלוי בדרך בישול ה"נ הכא, אך לגרש"ז שצריך תולדות האור ממש לאיסור דאוריתא, או תולדות חמה ממש לאיסור דרבנן, א"כ בישול בחשמל יתכן לשמוע צד התר לגמרי. (ידוע לי שדרך הפוסקים לפסוק כאילו יש בזה איסור דאוריתא. אך זה דרך והנהגת כלל ישראל בחשמל ובדיעבד הרבה פוסקים מתירים)

יוצא פוניבז' כתב:

עושה חדשות כתב:בדיני ברכה"נ: מי שהחליט לא לאכול יותר מכמות מסוימת, אך לא קבע איזה חלק יאכל, וכעת חזר בו ורוצה לאכול יותר, האם צריך לחזור ולברך, או שהברכה חלה על הכל שהרי היה ברצונו שיוכל ליקח ממנו איזה חלק שיבחר.

עי' שער הציון (סימן קסח ס"ק כא)

אבל לענין ברכת בורא מיני מזונות תלוי בזה, אם היה נמלך גמור [דהיינו שהיה בדעתו מתחלה שלא לאכול יותר ואחר כך נמלך לאכול עוד], צריך לברך בורא מיני מזונות כן כתבו המחצית השקל ושאר אחרונים, ולכאורה בעניננו הלא בודאי אף דלא חשב בההיא מתחלה שלא לאכול יותר, כחשב דמי, דהלא ידוע דאם אוכל כשיעור קביעת סעודה מברך המוציא וגם נוטל ידיו, והוא כיון שבירך רק בורא מיני מזונות על כרחו דדעתו היה שלא לאכול כשיעור זה:

שמואל דוד כתב:

עזריאל ברגר כתב:

שמואל דוד כתב:יש להסתפק אם אשה יכולה ללעוס מסטיק קודם טבילה במקוה. אשמח בגמרא או סברא.

ראשית, יש סוגי מסטיקים שנדבקים מאוד לידיים וכדו', ומהם ודאי ראוי להימנע.
אך מסטיק רגיל (איכותי) - אולי דווקא כדאי ללועסו, כי הוא מסייע בניקיון השיניים.
ועכ"פ הצריכה לטבול בליל יו"ט שני וכיו"ב (שקשה יותר לנקות את השיניים מפני קדושת היום) - נלפענ"ד שכדאי לה ללעוס מסטיק סמוך לניקיון-שיניה שלפני הטבילה.

צריך לזכור שההלכות של המומלץ לאכול ביום הטבילה וכו' - אינן הלכה למשה מסיני, ולא תקנות או שיעורי חז"ל, אלא עצות טובות, ולכן העיקר הוא שהחכם עיניו בראשו, וצריכים לשים לב האם זה מוסיף בניקיונה או להיפך.

יישר כח גדול!

כוונתי ללעוס מסטיק רגיל אחר ניקוי השינים…

yankev כתב:האם בזמן קרבן פסח בליל פסח, יש איסור לאכול בשר כבש אחר כתוספת? (לא חגיגת פסח, אלא סתם בשר)

עמים ינגח כתב:האוכל בסעודה דברים שאינם באים מחמת הסעודה, צריך לברך עליהם, אבל נפטר עליהם בברכת המזון. כדאיתא בשו"ע.
איך הדין אם בדעתו להמשיך ולאכול אותם דברים אחר ברכת המזון, האם יכול לכוון שברכת המזון לא תפטור אותם או לא?
במשנה ברורה לא מצאתי.

זיז שדי כתב:לא הבנתי הקושיא, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד ע"ע יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
וכך נדרש בבבלי

עושה חדשות כתב:בחוו"ד סי' קפז ס"ק כה נקט לגבי הדין של תליה בדם בתולים דלא חיישי' שהיא רואה מחמת תשמיש, ולעולם מחזקינן שהם דם בתולים עד שתשמש פעם אחת ולא תראה דם מחמת תשמיש, "דאם לא בדקה עצמה פעם אחת דגם כן שוב אינה תולה". וצ"ע מה טעם בזה ומאי גרע אם שימשה ולא בדקה ממי שלא שימשה כלל.

חלא בר חמרא כתב:

עמים ינגח כתב:האוכל בסעודה דברים שאינם באים מחמת הסעודה, צריך לברך עליהם, אבל נפטר עליהם בברכת המזון. כדאיתא בשו"ע.
איך הדין אם בדעתו להמשיך ולאכול אותם דברים אחר ברכת המזון, האם יכול לכוון שברכת המזון לא תפטור אותם או לא?
במשנה ברורה לא מצאתי.

כל ברכה אחרונה שבכחה לפטור מאכלים אלו, נחשבת בהכרח כהיסח הדעת מהם, אף אם כיון בהדיא שלא לפטרם. שערי הברכה פי"ג הערה ס"ז וס"ט.
ויש להוכיח זאת, כי אל"כ יחוייב כל אדם לכוין שלא תפטור ברהמ"ז את היין ששתה בסעודה, כדי למנוע ברכה שאינה צריכה, שלא יצטרך לברך אח"כ על כוס של ברכה. וע"כ דלא מהני כוונתו בזה.

עושה חדשות כתב:בשו"ע הל' ציצית - וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבישנו.

מהו השיעור של כדי הילוך ד' אמות, האם מי שלובש בגד ד' כנפות בפחות משיעור זה אינו מחוייב בציצית?

עושה חדשות כתב:שאלה בהל' גניבת דעת;
ראובן רוצה לתמוך בשמעון הנצרך, אבל מכיר בשמעון שלא ירצה לקבל ממנו. על כן נותן לשמעון את התמיכה בשם לוי, (ואולי גם 'מזכה' את הכסף ללוי לפני שנותנו לשמעון). כעת שמעון מכיר טובה ללוי על תמיכתו הנדיבה. האם יש בכך איסור של גניבת דעת, (ומי עובר באיסור זה), או דיש להתיר מכיון דסו"ס נעשה הכל לטובת שמעון ולא היה אפשר בדרך אחרת.

עמים ינגח כתב:

חלא בר חמרא כתב:

עמים ינגח כתב:האוכל בסעודה דברים שאינם באים מחמת הסעודה, צריך לברך עליהם, אבל נפטר עליהם בברכת המזון. כדאיתא בשו"ע.
איך הדין אם בדעתו להמשיך ולאכול אותם דברים אחר ברכת המזון, האם יכול לכוון שברכת המזון לא תפטור אותם או לא?
במשנה ברורה לא מצאתי.

כל ברכה אחרונה שבכחה לפטור מאכלים אלו, נחשבת בהכרח כהיסח הדעת מהם, אף אם כיון בהדיא שלא לפטרם. שערי הברכה פי"ג הערה ס"ז וס"ט.
ויש להוכיח זאת, כי אל"כ יחוייב כל אדם לכוין שלא תפטור ברהמ"ז את היין ששתה בסעודה, כדי למנוע ברכה שאינה צריכה, שלא יצטרך לברך אח"כ על כוס של ברכה. וע"כ דלא מהני כוונתו בזה.

תודה רבה על המקור ועל התוספת ראיה.
האם מצינו בעוד מקומות היסח הדעת בעל כרחו?

חלא בר חמרא כתב:שו"ע יו"ד קצ"ח סעיף כ"ד יש נוהגות שלא לאכול בשר ביום הטבילה שמא ישאר חציצה בין שיניה.
והנה זהו מנהג טוב גרידא, ומקילין בחולה ובשבת.
ויל"ע מאי שנא מהלכות בשר בחלב שחיוב ממש יש להמתין שש שעות שמא יש בשר בין שיניו [יו"ד פ"ט לטעם הרמב"ם]
לכאורה באיסור כרת היה לנו להחמיר יותר?
[ואף דהוי רק חציצה דרבנן, הרי גם בבב"ח הוא רק דרבנן כי לא נתבשלו יחד]

באמונתו כתב:

עושה חדשות כתב:שאלה בהל' גניבת דעת;
ראובן רוצה לתמוך בשמעון הנצרך, אבל מכיר בשמעון שלא ירצה לקבל ממנו. על כן נותן לשמעון את התמיכה בשם לוי, (ואולי גם 'מזכה' את הכסף ללוי לפני שנותנו לשמעון). כעת שמעון מכיר טובה ללוי על תמיכתו הנדיבה. האם יש בכך איסור של גניבת דעת, (ומי עובר באיסור זה), או דיש להתיר מכיון דסו"ס נעשה הכל לטובת שמעון ולא היה אפשר בדרך אחרת.

שמעון הלא אמור להבין לבד, כי אולי התמיכה היא באמת מראובן, לפי המצוי, שרבים מן התומכים מסתירים עצמם, באופנים אלו וכיו"ב. באם שמעון, נאיבי הוא במידה כזאת, שלא תעלה על דעתו אפשרות כזאת, אינו אלא גונב דעת עצמו, ולא ראובן גונב כאן דעתו.

עזריאל ברגר כתב:בפשטות אין כאן "גניבת" דעת אלא "מתנת" דעת.

זיז שדי כתב:

עושה חדשות כתב:בשו"ע הל' ציצית - וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבישנו.

מהו השיעור של כדי הילוך ד' אמות, האם מי שלובש בגד ד' כנפות בפחות משיעור זה אינו מחוייב בציצית?

בכ"מ זה נחשב שיעור זמן הכי קטן להיחשב זמן, (לא היה להם שעון למדידת דקות ושניות, והכל נמדד בחשבון הליכה ופחות מד' אמות לא נחשב הליכה)

yankev כתב:

עושה חדשות כתב:בחוו"ד סי' קפז ס"ק כה נקט לגבי הדין של תליה בדם בתולים דלא חיישי' שהיא רואה מחמת תשמיש, ולעולם מחזקינן שהם דם בתולים עד שתשמש פעם אחת ולא תראה דם מחמת תשמיש, "דאם לא בדקה עצמה פעם אחת דגם כן שוב אינה תולה". וצ"ע מה טעם בזה ומאי גרע אם שימשה ולא בדקה ממי שלא שימשה כלל.

לכאורה הרצף לתלייה נהרס, ואמרינן מסתמא החלימה ממנה באותה הפעם, וכעת זה דם אחר.

עושה חדשות כתב:

זיז שדי כתב:

עושה חדשות כתב:בשו"ע הל' ציצית - וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבישנו.

מהו השיעור של כדי הילוך ד' אמות, האם מי שלובש בגד ד' כנפות בפחות משיעור זה אינו מחוייב בציצית?

בכ"מ זה נחשב שיעור זמן הכי קטן להיחשב זמן, (לא היה להם שעון למדידת דקות ושניות, והכל נמדד בחשבון הליכה ופחות מד' אמות לא נחשב הליכה)

אז למעשה סגי ברגע כמימריה?

עושה חדשות כתב:

באמונתו כתב:

עושה חדשות כתב:שאלה בהל' גניבת דעת;
ראובן רוצה לתמוך בשמעון הנצרך, אבל מכיר בשמעון שלא ירצה לקבל ממנו. על כן נותן לשמעון את התמיכה בשם לוי, (ואולי גם 'מזכה' את הכסף ללוי לפני שנותנו לשמעון). כעת שמעון מכיר טובה ללוי על תמיכתו הנדיבה. האם יש בכך איסור של גניבת דעת, (ומי עובר באיסור זה), או דיש להתיר מכיון דסו"ס נעשה הכל לטובת שמעון ולא היה אפשר בדרך אחרת.

שמעון הלא אמור להבין לבד, כי אולי התמיכה היא באמת מראובן, לפי המצוי, שרבים מן התומכים מסתירים עצמם, באופנים אלו וכיו"ב. באם שמעון, נאיבי הוא במידה כזאת, שלא תעלה על דעתו אפשרות כזאת, אינו אלא גונב דעת עצמו, ולא ראובן גונב כאן דעתו.

אני שואל באופן שהכל נעשה בתחכום רב, ואין שום סיבה בעולם ששמעון יחשוב אחרת. כך שאין לטעון כאן איהו דאטעיה אנפשיה. [ומעשה שהיה כך היה].

עזריאל ברגר כתב:בפשטות אין כאן "גניבת" דעת אלא "מתנת" דעת.

לא הבנתי. שמעון מכיר טובה ללוי בטעות, וזהו לכאו' יסוד האיסור של גניבת דעת.

עושה חדשות כתב:

yankev כתב:

עושה חדשות כתב:בחוו"ד סי' קפז ס"ק כה נקט לגבי הדין של תליה בדם בתולים דלא חיישי' שהיא רואה מחמת תשמיש, ולעולם מחזקינן שהם דם בתולים עד שתשמש פעם אחת ולא תראה דם מחמת תשמיש, "דאם לא בדקה עצמה פעם אחת דגם כן שוב אינה תולה". וצ"ע מה טעם בזה ומאי גרע אם שימשה ולא בדקה ממי שלא שימשה כלל.

לכאורה הרצף לתלייה נהרס, ואמרינן מסתמא החלימה ממנה באותה הפעם, וכעת זה דם אחר.

במה יותר טובה אשה שלא שימשה, משימשה ולא בדקה.

באמונתו כתב:

עושה חדשות כתב:שאלה בהל' גניבת דעת;
ראובן רוצה לתמוך בשמעון הנצרך, אבל מכיר בשמעון שלא ירצה לקבל ממנו. על כן נותן לשמעון את התמיכה בשם לוי, (ואולי גם 'מזכה' את הכסף ללוי לפני שנותנו לשמעון). כעת שמעון מכיר טובה ללוי על תמיכתו הנדיבה. האם יש בכך איסור של גניבת דעת, (ומי עובר באיסור זה), או דיש להתיר מכיון דסו"ס נעשה הכל לטובת שמעון ולא היה אפשר בדרך אחרת.

שמעון הלא אמור להבין לבד, כי אולי התמיכה היא באמת מראובן, לפי המצוי, שרבים מן התומכים מסתירים עצמם, באופנים אלו וכיו"ב.
באם שמעון, נאיבי הוא במידה כזאת, שלא תעלה על דעתו אפשרות כזאת, אינו אלא גונב דעת עצמו, ולא ראובן גונב כאן דעתו.

עושה חדשות כתב:

זיז שדי כתב:

עושה חדשות כתב:בשו"ע הל' ציצית - וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבישנו.

מהו השיעור של כדי הילוך ד' אמות, האם מי שלובש בגד ד' כנפות בפחות משיעור זה אינו מחוייב בציצית?

בכ"מ זה נחשב שיעור זמן הכי קטן להיחשב זמן, (לא היה להם שעון למדידת דקות ושניות, והכל נמדד בחשבון הליכה ופחות מד' אמות לא נחשב הליכה)

אז למעשה סגי ברגע כמימריה?

זיז שדי כתב:בזמנם נמדד זמן ע"פ שיעור הליכה והשיעור הכי קטן היה ד"א

זיז שדי כתב:בכ"מ זה נחשב שיעור זמן הכי קטן להיחשב זמן, (לא היה להם שעון למדידת דקות ושניות, והכל נמדד בחשבון הליכה ופחות מד' אמות לא נחשב הליכה)...
בזמנם נמדד זמן ע"פ שיעור הליכה והשיעור הכי קטן היה ד"א

עושה חדשות כתב:האם שואל יכול לחזור בו באמצע זמן השאלה
להחזיר את החפץ למשאיל ולהיפטר משמירתו וחיוב אונסים?