פורום אוצר החכמה

תודה למשיבים. השאלה היא האם מצוה שאינה מוטלת עליו יכולה לפטור אותו ממצוות אחרות.
כעת ראיתי שהנצי"ב במרומי שדה סוכה דכ"ה מציע לפרש כך את המשנה של 'שלוחי מצוה', עי"ש.

_____________________


בענין אחר;
האם הפטור של 'בעליו עמו' פוטר את השומר גם משמירת נזיקין וחיוב תשלומי נזק של הבהמה המופקדת אצלו?

עושה חדשות כתב:עוסק במצוה פטור מן המצוה, האם נאמר גם על שליח העוסק במצוה עבור חבירו?

אמרז"ל בריש "מי שמתו" שהחופר קבר למת פטור מק"ש וכו', אע"פ שאינו מתו.
שמע מינה עוסק במצוה של חבירו פטור ממצוות שבגופו של עצמו.

באמונתו כתב:

מי אנוכי כתב:

באמונתו כתב:

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?

ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.

למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא

צריך לעיין

משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56

מרן החזו"א זצ"ל, בקריאת שמו"ת - היה אומר פסוקי המקרא פעם ראשונה, אח"כ מיד את התרגום, ואח"כ פעם שניה מקרא (מבן אחותו הגר"מ גריינימן שליט"א).

נכון, אך השאלה היתה אם אפשר לקרוא את התרגום ואח"כ את השנים מקרא.

מה נ"מ? אם סדר "שניים מקרא ואחד תרגום" מעכב, גם מקרא - תרגום - מקרא אינו בסדר.

לא כי
ההתחלה צריכה להיות במקרא כי הוא העיקר

מחפש מ"מ בנידון למה לט שייך למימר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות בבעילת כנענית.

יעקל כתב:מחפש מ"מ בנידון למה לט שייך למימר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות בבעילת כנענית.

לא הבנתי את הקושיא:
א. מה שייך שלא יעשה בעילתו בעילת זנות, וכי ביכלתו לבוא עליה לשם קידושין?
ב. אם כוונתך לשפחה כנענית - לא שייך בה נישואין כלל, ואם כוונתך לגויה ממש - דרך נישואין חמורה בה יותר מדרך זנות, ומדוע יבעלנה לשם נישואין כאשר ביכלתו לעשות בעילתו בעילת זנות ולהקל בעוונו?!

ואם כוונתך לאדון שבא על שפחתו ואנו מתלבטים אם שחררה לפני כן - מעשה דבוסתנאי - ראה https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7% ... 7%95%D7%AA

ז"ל הרב עצמות יוסף בפתיחתו למס' קדושין וז"ל עיקר המסכתא היא להורות לנו דרך ידרוך האדם לקדש את האשה אשר היא מצוה צונו האל יתברך לבל נהיה כאחד מעו"ג להיות פרושים בעריות ולהבדילנו מדרך הזונים אשר היינו מורגלים קודם מתן תורה ע"כ

וק"ק לי, דהא יוסף הצדיק אמר ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלקים גבי אשת פוטיפר ופירש"י שם ב"נ נצטוו על עריות, מבואר מכך שגם קודם מ"ת, כבר היה מקובל להיות פרושים בעריות ולהיות מובדל מדרך הזונים...

יוסף הצדיק דבר על אשת איש ומזה היו גדורים
בספר מדובר על הבדלה מן העמים בקידושין לאשה מיוחדת ובזה לפני מתן תורה לא היו גדורים כמבואר ברמב"ם

יעקל כתב:ז"ל הרב עצמות יוסף בפתיחתו למס' קדושין וז"ל עיקר המסכתא היא להורות לנו דרך ידרוך האדם לקדש את האשה אשר היא מצוה צונו האל יתברך לבל נהיה כאחד מעו"ג להיות פרושים בעריות ולהבדילנו מדרך הזונים אשר היינו מורגלים קודם מתן תורה ע"כ

וק"ק לי, דהא יוסף הצדיק אמר ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלקים גבי אשת פוטיפר ופירש"י שם ב"נ נצטוו על עריות, מבואר מכך שגם קודם מ"ת, כבר היה מקובל להיות פרושים בעריות ולהיות מובדל מדרך הזונים...

יעיין כב' לשון הרמב"ם הנודע קודם מ"ת וכו'.

כדכד כתב:יוסף הצדיק דבר על אשת איש ומזה היו גדורים
בספר מדובר על הבדלה מן העמים בקידושין לאשה מיוחדת ובזה לפני מתן תורה לא היו גדורים כמבואר ברמב"ם

זה מה שלא היבנתי : מה החילוק בין להיות גדורים באשת איש ולייחד את האישה לעצמו ?

אם האשה כבר אשת איש או שאינה מיוחדת לאדם מסויים

כדכד כתב:אם האשה כבר אשת איש עאו שאינה מיוחדת לאדם מסויים

הרב כדכד, פליטת קולמוסך מסתירה ממני את כוונתך...

אם היא אשת איש נזהרו אנשים אחרים
אך כל עוד שלא היתה מיחדת לאיש היה קודם מתן תורה אדם פוגע אשה בשוק וכו'

פשטידה שברכתה האדמה, ומפזרים מעליה מעט פירורי לחם לשם טעם - מה ברכתה?
ומה הדין כשהפירורים נעשו בבית משאריות לחם?

כתב הטור (יו"ד קפ"ד): "רוב הנשים יש להן וסתות לראות בזמן ידוע, כל אחת לפי זמנה. וסתם וסת משלושים יום לשלושים יום".
ובבית יוסף: "רוב הנשים יש להם וסתות לראות בזמן ידוע כל אחת לפי זמנה כלומר יש רואה לט"ו ימים ויש רואה לעשרים ויש רואה לכ"ה ויש רואה לל'".
בשולחן ערוך: "רוב הנשים יש להם וסתות לראות בזמן ידוע, כגון מעשרים לעשרים יום או משלשים לשלשים יום".
ובש"ך: "כגון מעשרים לעשרים. או לכ"ה או לל'. ב"י ופשוט הוא".

הטור נקט כרוב נשים הרואות לל' יום. אך לא הבנתי מה בא לומר הב"י (ובפרט שרואה לט"ו ימים מסתבך בחשבון עם ימי זיבה).
ובשו"ע קיצר והיה אפש"ל שנקט 2 דוגמאות כדי שלא נחשוב שרק ל' יום הוי וסת, אך בש"ך חזר לפרט, השמיט הרואה לט"ו, וחזר על רואה לל' אע"פ שנמצא כבר בשו"ע.

מאי האי?

ייא"צ שחל בשב"ק, האם ניגשים לעמוד בשבת ובמוצ"ש שלפניו?

רצועות תפילין שבלו שדינם כתשמישי קדושה, האם יש לגונזם בכלי חרס כמו התפילין עצמם או גניזה רגילה?

מה שראיתי - גניזה רגילה.

אור עולם כתב:ייא"צ שחל בשב"ק, האם ניגשים לעמוד בשבת ובמוצ"ש שלפניו?

מה שראיתי (בחב"ד) - שניגשים בשבת עצמה, לכל התפילות, כולל מוסף.
אינני מכיר מספיק אנשים שנוהגים לעמוד במוצ"ש שלפני היארצייט, אז אינני יודע לגבי זה.

עזריאל ברגר כתב:מה שראיתי (בחב"ד) - שניגשים בשבת עצמה, לכל התפילות, כולל מוסף.
אינני מכיר מספיק אנשים שנוהגים לעמוד במוצ"ש שלפני היארצייט, אז אינני יודע לגבי זה.

בשבת הייא"צ או שלפניה?

איתן נוי כתב:רצועות תפילין שבלו שדינם כתשמישי קדושה, האם יש לגונזם בכלי חרס כמו התפילין עצמם או גניזה רגילה?

יעויין ס' גנזי הקדש.

עזריאל ברגר כתב:מה שראיתי - גניזה רגילה.

מדוע, לפי"ז שזה כדין תשמישי "קדושה"?
היכן ראית אשמח למקור.

תשובות והנהגות כרך ג סימן שכד (ולא שנד כמו שכתב בס' א')

יוסף חיים אוהב ציון כתב:תשובות והנהגות כרך ג סימן שכד (ולא שנד כמו שכתב בס' א')

תשובות והנהגות.pdf

יש"כ.
וצ"ב לפי מ"ש שרצועות אינן צריכות כלי חרס. מה ההבדל בין ההבדל בין תפילן לרצועות מאחר דסו"ס שניהם "תשמישי קדושה"?

השבוע ביקרתי באקווריום ישראל. הראו לי דג עם סנפירים וקשקשים אך טען לי אחד המדריכים (נראה יודע ספר) שדג זה אסור לאכילה מאחר והקשקשים תחת העור. האמנם?!

איתן נוי כתב:רצועות תפילין שבלו שדינם כתשמישי קדושה, האם יש לגונזם בכלי חרס כמו התפילין עצמם או גניזה רגילה?

אני שמעתי כשהחליפו לי רצועות מסופר ותיק ות"ח ויר"ש לשים הרצועות בגניזה חמורה

אור עולם כתב:פשטידה שברכתה האדמה, ומפזרים מעליה מעט פירורי לחם לשם טעם - מה ברכתה?
ומה הדין כשהפירורים נעשו בבית משאריות לחם?

איני רואה סיבה שיהיה הבדל מאלו פרורים אלו
לכאורה לסברת "כל שיש בו" תהיה ברכתו במ"מ כי הפרורים לטעם.
לסברת השבט הלוי שבשניצל מצופה פרורים לא יתכן שהפרורים עיקר כיוון שהם רק לציפוי ולכן לדעתו מברכים שהכל על שניצל מצופה בפרורי לחם - לכאורה ה"ה גם כאן.
נמצא שלכאורה דין פשטידה זו כדין שניצל (לענין במ"מ וכמובן שלסוברים שהפרורים אינם עיקר - כאן יברכו בפה"א)

אור עולם כתב:

עזריאל ברגר כתב:מה שראיתי (בחב"ד) - שניגשים בשבת עצמה, לכל התפילות, כולל מוסף.
אינני מכיר מספיק אנשים שנוהגים לעמוד במוצ"ש שלפני היארצייט, אז אינני יודע לגבי זה.

בשבת הייא"צ או שלפניה?

כתבתי "בשבת עצמה" דהיינו ביום היארצייט עצמו, כמו כל בעל יארצייט שניגש חזן בו ביום לכל התפילות.

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:מה שראיתי - גניזה רגילה.

מדוע, לפי"ז שזה כדין תשמישי "קדושה"?
היכן ראית אשמח למקור.

א. ראיתי מה יהודים עושים.
ב. ראיתי מה כותבים על מיכלי הגניזה.

וכמדומני שיש כאן ערבוב מועט, בין ג-ד דרגות, ואנסה לסכם את מה שזכור לי:
ספר תורה עצמו, ופרשיות תפילין ומזוזות, וכמדומני גם בתי התפילין של ראש בלבד (בגלל הש' שהגמרא אומרת שהוא גוף הקדושה ודלא כתפילין של יד) - שבכולם יש שמות שנכתבו "לשם קדושת השם" - צריכים גניזה בכלי חרס וכו'.
בתי תפילין של יד, ורצועות של תפילין, וספרי קודש שיש בהם פסוקים ושמות שאינם נמחקים (כמדומני שלמעשה לא מחלקים בין הכתובים בכתב יד לבין הנדפסים לאחר שלמדו בהם) - גניזה רגילה.
עלוני שבת שיש בהם דברי תורה בלי פסוקים ושמות - רבים נוהגים לגנזם בגניזה רגילה, וי"א שמותר למחזר את הנייר.
עיתון של חול שמדי פעם מתגנב לתוכו דבר תורה וכדו' - רבים מקילים להשליכו לפח.

איפה יש עלון שבת בלי פס'?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:איפה יש עלון שבת בלי פס'?

מסתבר שלא דייקתי, והייתי צריך לומר "בלי שמות שאינם נמחקים".

כדכד כתב:

איתן נוי כתב:רצועות תפילין שבלו שדינם כתשמישי קדושה, האם יש לגונזם בכלי חרס כמו התפילין עצמם או גניזה רגילה?

אני שמעתי כשהחליפו לי רצועות מסופר ותיק ות"ח ויר"ש לשים הרצועות בגניזה חמורה

יש לך מקור ע"כ?

כתבתי ששמעתי כך מהסופר ההוא. איני יודע אם יש לו מקור בנושא אבל אני מניח שהוא אמור להבין בענין

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:

איתן נוי כתב:רצועות תפילין שבלו שדינם כתשמישי קדושה, האם יש לגונזם בכלי חרס כמו התפילין עצמם או גניזה רגילה?

אני שמעתי כשהחליפו לי רצועות מסופר ותיק ות"ח ויר"ש לשים הרצועות בגניזה חמורה

יש לך מקור ע"כ?

פסקי תשובות קנד אות י

בזמנו עיינתי בסוגיא, ולכאורה תלוי הבמחלוקת רש"י ותוס' האם האותיות שברצועות הוי שם או לא, כי גניזה חמורה צריך רק היכן שיש איסור איבוד מדאורייתא [ולא היכן שיש איסור ביזוי, בין מדאורייתא ובין מדרבנן], וי"א שזה רק בשמות, ולא בתורה בלי שמות.

ועיין בספר גנזי הקודש ובקונטרס קדוש ישראל [רוזנברג] ובאנציקלופדיה תלמודית ערך כתבי הקודש.

לגבי בתי התפילין, מה שכתב לעיל הרב עזריאל ברגר לחלק בין קדושת בית ש"ר לבית ש"י, כ"כ הפמ"ג בסימן קנד, אבל השעה"צ שם חולק עליו ופשיטא ליה ששניהם הוי קדושה עצמה.

עסקתי בנושא זה כאן

אדם שיש לידו חנות מכולת והמחירים שם מחירים גבוהים, ומאידך ברחוב סמוך יש סופר, שזה זול יותר האם חובה עליו לקנות בסופר כי יש לו לשלם למכולת, וגם זה יותר קרוב, או או שזה בגדר בל תשחית או איסורים אחרים.

בל תשחית איני רואה כאן.
לכל היותר נדון זאת כמתנה לבעל המכולת.
לכאורה הוא צריך לשקול בעצמו מה יותר חשוב עבור אדם כערכו - אם הזמן שתדרוש ממנו הכניסה לסופר או הכסף שהוא יוסיף במכולת.
וע"ד מארז"ל "בל תשחית דגופאי עדיף" (שנאמר על הפרשי מחירים מול הפרשי איכות ובריאות).

אני ינסח את השאלה יותר נכון ,כי בל תשחית לכאורה לא שייך כאן,
השאלה היא : הרי חובה על אדם לחוס על ממונו ולשמור עליו וכמו שכתוב ת"ח חביב עליו ממונו ,וא"כ האם יש חובה לאדם הסביר, לשמור על כספו וללכת למקום קניה יותר זול, מאחר ויש הפרש משמעותי בין שני המוכרים,באופן קבוע, או שנאמר שאמנם אדם צריך לחוס על ממונו, אבל מתי שנוח לו, או שיותר נחמד לו לקנות אצל בעל המכלת או כל סיבה אחרת, אין הוא צריך לחשב חשבונות כאלו.ןכל עניין שלחוס ולשמור על ממונו זה דווקא שאין לזה סיבה.

ולזאת הבאתי ראיה משמעתתא ד"בל תשחית דגופאי", עיי"ש.

היש עניין לא ללבוש מלבוש של שבת ויו"ט ביום חול כמו שישנו בהפוך שלא ללבוש דיום חול בשויו"ט ...?

יעקל כתב:היש עניין לא ללבוש מלבוש של שבת ויו"ט ביום חול כמו שישנו בהפוך שלא ללבוש דיום חול בשויו"ט ...?

אם תלבש באופן קבוע את בגדי השבת בחול - לא תוכל לקיים את הענין שלא יהיה מלבושך בשבת כמלבושך בחול.
ויש שנהגו להחמיר בזה ולפשוט מיד בצאת השבת את בגדי השבת וללבוש מלבושי חול. ויש שאמרו להישאר בבגדי השבת עד אחר סעודת מלוה מלכה. אבל המנהג הנפוץ הוא להישאר בבגדי השבת במוצ"ש ובמוציו"ט וכל כיו"ב ולא מקפידים דווקא לפשטם.
וראה viewtopic.php?t=23341