פורום אוצר החכמה

איתן נוי כתב:האם מותר לשתות סודה לפני הבדלה כדין מים לפי הטעם שהביא שם העטרת צבי "שאינו משביע", ובכלל לפי "שאינו משביע" אה"נ גם שתחה מתוקה אינה משביעה מלבד חלב כדין שתיה לפני התפילה למשנ"ת שם במשנ"ב (סי' פט ס"ק כ"ג)?

אליהו חיים כתב:

איתן נוי כתב:האם מותר לשתות סודה לפני הבדלה כדין מים לפי הטעם שהביא שם העטרת צבי "שאינו משביע", ובכלל לפי "שאינו משביע" אה"נ גם שתחה מתוקה אינה משביעה מלבד חלב כדין שתיה לפני התפילה למשנ"ת שם במשנ"ב (סי' פט ס"ק כ"ג)?

צ"ל סקכ"ב.
לפני כעשרים וחמש הייתי הייתי בשמחת שבע ברכות שמרן הגרח"ק זצ"ל היה נוכח, וכיבדו אותו עם כוס סודה ושאל אחד מן הנוכחים לענין שתיית סודה לפני התפילה אם זה נחשב כמים, והשיב שאולי תלוי לפי החשיבות אם זה נחשב כמים בעלמא מותר, ואם זה נחשב לשתייה חשובה קצת אסור (איני זוכר אם השותה הוא המודד לחשיבות זו או מנהג אנשי המקום קובע לזה). אך זה לפי הטעם בתפילה (שתלוי בהיראות גאווה שמחשיב ענייני הגוף לפני התפילה להקב"ה) אבל בענין שתייה לפני הבדלה לא חושב ששאלו אותו.

איתן נוי כתב:תיקון נכון, תודה.
כך נראה, שהגאוה לא לעניין הבדלה.
אגב, דין זה יהיה אף לענין שותה מים לצמאו, האם סודה בכלל. כמו"כ למ"ד שאין לשתות מים לפני תפילה משום גאוה (מגן גיבורים אלף המגן סימן פט ס"ק יד "והמחמיר שלא לשתות אפי' מים תע"ב כמ"ש הפר"ח בשם הרמב"ם והכלבו" עכ"ל. וכ"ה בבן איש חי שנה ראשונה פרשת יתרו אות ח"י "ואפילו במים בלבד יש להחמיר אם לא משום ישוב הדעת ") האם אף סודה בכלל?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ללא עיון. יש תשובה מענינת מאד מהגר"מ הלברשטם למרן הסטייפלר בענין סודה בסעודה ג' אם זה נחשב מים.

איתן נוי כתב:האם מותר לשתות סודה לפני הבדלה כדין מים לפי הטעם שהביא שם העטרת צבי "שאינו משביע", ובכלל לפי "שאינו משביע" אה"נ גם שתחה מתוקה אינה משביעה מלבד חלב כדין שתיה לפני התפילה למשנ"ת שם במשנ"ב (סי' פט ס"ק כ"ג)?

כדכד כתב:יישר כח

איתן נוי כתב:מסברא נראה לומר כך:
הקו המנחה בכתמים הוא האם נפל על דבר שמקבל טומאה, בשר זה דבר שמקבל טומאה. ולכן כל עוד לא הוברר שיש במה לתלות בילד עצמו כגון פצע ובמקום הנראה שייך לפצע, ודאי שטמאה.
*רק שאני חושב שכדאי לנסח את השאלה באופן שיש לאשה אפשרות לתלות בילד הגוי.

איתן נוי כתב:*רק שאני חושב שכדאי לנסח את השאלה באופן שיש לאשה אפשרות לתלות בילד הגוי.

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:מסברא נראה לומר כך:
הקו המנחה בכתמים הוא האם נפל על דבר שמקבל טומאה, בשר זה דבר שמקבל טומאה. ולכן כל עוד לא הוברר שיש במה לתלות בילד עצמו כגון פצע ובמקום הנראה שייך לפצע, ודאי שטמאה.
*רק שאני חושב שכדאי לנסח את השאלה באופן שיש לאשה אפשרות לתלות בילד הגוי.

בשר של גוי - אינו מקבל טומאה.
או שהוא טהור (כגון ילד פחות מבן ט' שנים כמדומני) או שהוא טמא מדרבנן (שגזרו עליהם להיות כזבים), או שהוא טמא מדאורייתא - במותו.
אבל בשום שלב הוא לא קיבל טומאה ממשהו אחר.

ואם יש לה במה לתלות - טהורה אף בנמצא הכתם על דבר המקבל טומאה ולא על זה שאל השואל.

האמת אדרוש כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:מסברא נראה לומר כך:
הקו המנחה בכתמים הוא האם נפל על דבר שמקבל טומאה, בשר זה דבר שמקבל טומאה. ולכן כל עוד לא הוברר שיש במה לתלות בילד עצמו כגון פצע ובמקום הנראה שייך לפצע, ודאי שטמאה.
*רק שאני חושב שכדאי לנסח את השאלה באופן שיש לאשה אפשרות לתלות בילד הגוי.

בשר של גוי - אינו מקבל טומאה.
או שהוא טהור (כגון ילד פחות מבן ט' שנים כמדומני) או שהוא טמא מדרבנן (שגזרו עליהם להיות כזבים), או שהוא טמא מדאורייתא - במותו.
אבל בשום שלב הוא לא קיבל טומאה ממשהו אחר.

ואם יש לה במה לתלות - טהורה אף בנמצא הכתם על דבר המקבל טומאה ולא על זה שאל השואל.

תודה שהבהרת את זה בצורה כל כך ברורה!

והעירוני, שלכאורה גם לענין דברים מחוברים וכדומה שדנו הראשונים לומר שדינם כמקבלי טומאה שמטמאים בנגע צרעת, היה ניתן לומר שאף שעכשיו הוא טמא מדאורייתא, אבל ״לא קיבל טומאה ממשהו אחר״. ויל״ע.

יעקל כתב:האם העניין שלא ללמוד מקרא בלילות השבוע שייך גם לשמו"ת ?
האם שייך גם בליל מוצ"ש ?
ומה עם ללמוד מקרא עם פירוש שבלול מתשב"כ והרבה תורה שבע"פ, האם זה עדיין נחשב כלימוד מקרא נטו ?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

יעקל כתב:האם העניין שלא ללמוד מקרא בלילות השבוע שייך גם לשמו"ת ?
האם שייך גם בליל מוצ"ש ?
ומה עם ללמוד מקרא עם פירוש שבלול מתשב"כ והרבה תורה שבע"פ, האם זה עדיין נחשב כלימוד מקרא נטו ?

https://meshiv.co.il/shelot_vetshuvot/% ... %A4%D7%99/

מן הדרום כתב:במקרה של הפסקת חשמל שכונתית, לפי הרבה פוסקים סומכים על כך שיש חולים וכו' ומתירים להשתמש בחשמל שחזר .
האם יש הבדל בין אוכל שהיה מוכן והתקרר לבין אוכל שלא היה מבושל כל צורכו וכעת חזר והמשיך להתבשל?
אני לא מבין מה ההבדל ורציתי להבין מה ששמעתי שיש אומרים כך

כדכד כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

יעקל כתב:האם העניין שלא ללמוד מקרא בלילות השבוע שייך גם לשמו"ת ?
האם שייך גם בליל מוצ"ש ?
ומה עם ללמוד מקרא עם פירוש שבלול מתשב"כ והרבה תורה שבע"פ, האם זה עדיין נחשב כלימוד מקרא נטו ?

https://meshiv.co.il/shelot_vetshuvot/% ... %A4%D7%99/

מ"ש בקישור שהביא מר שמותר לקרוא תרגום במוצ"ש אם קרא כבר את המקרא בשבת הוא תמוה כי לפי המקובלים אין מקום לתרגום בלילה ולפי הפוסקים ע"פ נגלה אין סיבה לאסור מקרא בלילה

כדכד כתב:

כדכד כתב:מ"ש בקישור שהביא מר שמותר לקרוא תרגום במוצ"ש אם קרא כבר את המקרא בשבת הוא תמוה כי לפי המקובלים אין מקום לתרגום בלילה ולפי הפוסקים ע"פ נגלה אין סיבה לאסור מקרא בלילה

חפשתי באוצר החכמה "תרגום בלילה".
מצאתי שבאמת מובא בשם הרב חיד"א בשם גורי האר"י או בשם הרמ"ע מפאנו שלא לקרוא תרגם בלילה ועל פיהם כתבו כן הרבה מהפוסקים על פי הקבלה
אולם יש שכתבו שכיוון שמקור ההנהגה שלא לקרוא תרגום בלילה אינה מהאר"י הק' עצמו יש להקל בזה בשעת הדחק
ראיתי מי שהביא מהרע"י ביביע אומר שהאריך בזה ומסקנתו להקל (לא ראיתי בפנים).
לעומת זאת ההנהגה שלא לקרוא מקרא בלילה כנראה התקבלה יותר גם עליהם.
מעתה כיון שהתשובה בקישור הנל באה להעמיד דברי הראשל"צ שליט"א אין תימה שהולך בדרכי אביו זצ"ל להתיר התרגום ולאסור המקרא

יעקל כתב:עכשיו שאלתי - פסוקים בלשון ארמית מדניאל ועזרא, יש להם דין מקרא או תרגום ?

איתן נוי כתב:מעשה שהיה בשבוע שעבר בחנות בה אחי עובד.
הגיע מבוגר שמצא קופסת סיגריות אשר לפי משקלה הסיק שהיא מלאה, הציע ונתנה לחברו של אחי מאחר והוא מעשן.
החבר פתח ומצא מלבד סיגריות עוד 520 ₪ . חשבו מה לעשות והסיקו להשיג את הזקן טרם יעלם מהעין והחליט הזקן לחלוק את הסכום.
חשבתי לומר כך:
1. מאחר וזו מתנה המוכחת שהיא בטעות ודאי שהם צריכים להשיב לו.
2. מאחר ואין לך סימן גדול לכסף זה, חייב הזקן בהשבת אבידה.
3. לגבי יתר הסיגריות, אף שסתם סיגריות הזרוקים בקופסתן לא יהוו סימן מאחר וקורה בהחלט מקרים כאלו ולמי יש סימן. אך בכה"ג שיש אף כסף בתוכה, הכסף (שהסתייע ע"י הסגריות להציל את הממון) יהיה סימן עבור הסגריות.
4. על הזקן יהיה לפרסם השבת אבידה.
5. שאלה: בכה"ג שמדובר ביראי שמים. בכה"ג שהזקן אינו יר"ש. האם יהיה מותר שלא להשיב לו את הקופסה (מאחר וברור הדבר שלא יפרסם אלא יקח לעצמו), ו-אלא מקבל ה"מתנה" הוא זה שיפרסם השבת אבידה. או שמא מאחר וסו"ס מי שזכה ב"השבת האבידה" הוא הזקן, יהיה גזל אילו לא יחזיר לו. ונומר בכה"ג הלעיטהו לרשע וימות?

איתן נוי כתב:שאלה 1 מהחברותא שלי:
אחיו נתן לו שובר לרכישה ב"מחסני השוק" מאחר שלחברותא שלי יש רכב ולאחיו אין רכב. מאחר וככל הנראה האח חשב שמחסני השוק יש רק באשדוד או בטבריה אך לא ידע שיש אף במקום מגוריו (נוה יעקב). למעשה התברר למפרע (או שעד שבא להשתמש נפתחו סניפים נוספים) שיש סניף להם אף בנוה יעקב.
ונשאלת השאלה: האם יש לאמוד את דעת האח שאילו ידע מכך לא היה מוסר את השובר. ומאחר וכך, יש להשיב לו או לכהפ"ח לברר איתו פרט זה. או שמא יש לומר שכיון שכבר גמר בדעתו לתת, מתנתו מתנה, אך שוב יש לומר שלכאורה מתנה זו בטעות ניתנה?

שאלה 2:
שני אחים היו יחד עם ילדיהם באבות ובנים וכדו'. לכל ילד מחמשת האחים הבנים של אח אחד, ניתן במתנה-כדור. לאח השני (החברותא שלי) שתי בנות, הן לא קיבלו כדור. האב ביקש מאחיו שיארגן לו כדור אחד מאחד מבניו (מתוך מחשבה ארבעה כדורים למשפחה אחת נאה ויאה). האח היקר והאיכפתי נאות לבקשה וביקש מאחד מבניו לתת כדור, וכך נעשה.
כעבור מס' דק', יצאו לרחוב, כנראה הכדור היה נראה מיוחד, אחד מהולכי הרגל שם חמד את הכדור וביקש לקנותו. אף החברותא נאות למוכרו תמורת 30 ₪. כשראה האב (בעל חמשת הבנים) את המעשה, נורא כעס ספק נפגע וביקש על אתר את הכסף אל ידו. "לא לכך נתכוונתי" טען.
שאלות:
האם החברותא עבר על לא תחמוד או לא תתאוה (כמדומני) בכך שביקש כדור לבננותיו?
האם ההוא ברחוב עבר אף הוא על הלאוין הנ"ל
אגב, מאחר ולקטן יש יד לקנות אך לא להקנות. כל עוד האב לא נתן לו מתנה גמורה, זה עדיין ברשותו של האב ובידו לעשות ככל העולה על רוחו. האם זה מוחלט?
מאחר והאח גמר בדעתו לתת לו את הכדור. לא יוכל לתבוע שוב את שהיה שלו. או שמא כל דעתו היתה ע"מ שיהיה שמח לבנותיו אך לא במחשבה שימכור. וא"כ זה יהיה כתנאי במכר. וכשבטל התנאי בטל המקח?