פורום אוצר החכמה

כדכד כתב:כדי להתיר לטלטל בשבת דבר שניתן להשתמש בו בשבת טאין צורך להגדירו ככלי.

מותר לטלטל סתם אבן ברה"ר??

אבן אינה מוגדרת חפץ סתמי
היא מוגדרת אבן אסור לטלטלה בשבת כי היא מוקצה מחמת גופו מחמת שאינה ראויה ואינה עומדת לשימוש בשבת
לא נתברר לי כל הצורך איך להגדיר מהו כלי

נשאלתי:

האם מותר לתלוש מפרח שנמצא באגרטל עם מים?

ולכאורה הדבר צריך להיות מותר, ע"פ המבואר בשועה"ר סי' שלו סעיף יד ובסי' תרמו סי"ד.

אמנם במלקטים נראה שהבינו שאסור. ולא הבנתי למה.

כדכד כתב:לא נתברר לי כל הצורך איך להגדיר מהו כלי

אז על סמך מה קבעת נחרצות ששקית אינה כלי?

על סמך זה ששקית אינה כלי
אי ידיעה איך להגדיר משהו לא אומרת שאין אפשרות לדעת מה לא נכלל בכלל הדבר הזה

מותר ליטול ידים משקית מים?
מותר למלא שקית ביין ולעשות על זה קידוש?

כדכד כתב:מותר ליטול ידים משקית מים?
מותר למלא שקית ביין ולעשות על זה קידוש?

א. כמדומני שאיננה מחזיקה מים בלי סמיכה וזה פוסל אותה לנטילה.
ב. מהיכי תיתי לומר שלא?

אגיב בקצרה על כמה טענות שנאמרו לעיל:
לפענ"ד שקית רגילה היא כמו צלחת חד פעמית.
שתיהן נחשבות כלי לכל דבר, ושתיהן מותר לבטלן מהיכנן.

א לא הבנתי
ב. לד' האג"מ שאין לקדש על כוס ח"פ נראה לי פשיטא שגם לא על שקית
לד' החולקים עליו יש לדון ואלז"ל כעת.

אם החולקים סבורים שכוס ח"פ הוי כלי י"ל שאולי זה דווקא בכוס שנועד לכך אבל שקית גם הם יודו שלא הוי כלי
אך אם סבורים שא"צ כלי אלא שכלי שבור הוא פגום ואינו מתאים אבל אעם אפשר להחזיק היין ביד בלא כלי שפיר גמי א יש לומר שאפשר בשקית

ענייה על אמירת ברכו שלא לצורך
א. בחור ניגש כש"צ בתפילת מנחה, ובסיומה אמר בטעות 'ברכו'.
ב. ש"צ בסיום ערבית חשב שאין מי שאומר קדיש, ואמר 'ברכו', ושוב א' המתפללים אמר קדיש ובסיומו אמר שוב 'ברכו'.

מי שלא שתה מכניסת שבת והוא צמא מאד,
מיד אחרי המוציא בסעודה הוא שותה,
צריך לברך?

אור עולם כתב:מי שלא שתה מכניסת שבת והוא צמא מאד,
מיד אחרי המוציא בסעודה הוא שותה,
צריך לברך?

לפי מאי דקיי"ל (עכ"פ מספק) שאין מברכין כלל על משקים רגילים בסעודה (רגילים - לאפוקי יין ויי"ש וכיו"ב) - ברור שלא יברך.
מלבד מה שייתכן שהמים נפטרים בברכת היין (תלוי במציאות ובדעות השונות).

מה הס"ד שיברך? מה משנה כמה הוא צמא ואם מדובר בסעודת שבת או בכל יום אחר?

יהודה בן יעקב כתב:ענייה על אמירת ברכו שלא לצורך
א. בחור ניגש כש"צ בתפילת מנחה, ובסיומה אמר בטעות 'ברכו'.
ב. ש"צ בסיום ערבית חשב שאין מי שאומר קדיש, ואמר 'ברכו', ושוב א' המתפללים אמר קדיש ובסיומו אמר שוב 'ברכו'.

אלו תנאים יש לאמירת "ברכו" כדי שזה ייחשב לצורך"?
במקור, "ברכו" תוקן כהקדמה לברכות ק"ש או לברכת התורה בציבור והי' מקום לומר שאין לומר נ"ברכו" אם אין מברכים ברכה אח"כ ויש קהילות שנוהגות כך, אבל למנהג שאומרים ברכו בסוף התפילה בלא השום ברכה רק ביהל"ו כנראה שסומכים על ביהל"ו שיענו אמן ומשכך מאי נ"מ אם זה שחרית או מנחה או ערבית? נכון שתוקןמ בשחרית וערבית כדי להשלים אבל לענין הענייה אם כבר נאמר למה לא יענו?

כדכד כתב:מה הס"ד שיברך? מה משנה כמה הוא צמא ואם מדובר בסעודת שבת או בכל יום אחר?

הדוג' מסעודת שבת היא מציאותית ולא עקרונית,
הס"ד שיברך כי שותה לא מחמת הסעודה,
והיין - לא שתה רביעית.

עזריאל ברגר כתב:אגיב בקצרה על כמה טענות שנאמרו לעיל:
לפענ"ד שקית רגילה היא כמו צלחת חד פעמית.
שתיהן נחשבות כלי לכל דבר, ושתיהן מותר לבטלן מהיכנן.

תרתי?

כדכד כתב:תרתי?

האם איכא למאן דאמר שכוס חד פעמית איננה נחשבת כלי?!
האם איכא למאן דאמר שאסור להשתמש בכוס חד פעמית באופן שיגרום לביטולה מהיכנה?!

אור עולם כתב:

כדכד כתב:מה הס"ד שיברך? מה משנה כמה הוא צמא ואם מדובר בסעודת שבת או בכל יום אחר?

הדוג' מסעודת שבת היא מציאותית ולא עקרונית,
הס"ד שיברך כי שותה לא מחמת הסעודה,
והיין - לא שתה רביעית.

לגבי הס"ד שלך שזה לא נחשב מחמת הסעודה - ראה בשו"ע סימן קעד סעיף ז, שאפילו מי שהיה צמא לפני הסעודה - לא יברך על המים, ויש חולקין ואומרים שתמיד מברכים על המים שבסעודה וכו' עיי"ש ובנו"כ וכו'.
ולגבי מה שלא שתה רביעית מהיין - הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, וי"א שאפילו שתיה מועטת פוטרת את המים (כ"כ בכנסת הגדולה, ובסדר ברכות הנהנין שבסידור אדמו"ר הזקן כתב במפורש דהיינו אפילו פחות מרביעית ואז מברך ברכה ראשונה בורא פרי הגפן וברכה אחרונה בורא נפשות).
אבל אם לא שתה כלל מהיין וכדו' - אז בוודאי אין מה לדבר על כך שברכת הגפן תפטור את המים.
וזה מה שכתבתי שהדבר תלוי במציאות ובדעות השונות.

מה דעתכם על ההערה דלהלן -

עושה חדשות כתב:מה דעתכם על ההערה דלהלן -

רבי יצחק ירוחם ברודיאנסקי.png

לכאורה:
א. עיקר הענין הוא לקרוא בפיסוק הנכון.
ב. בפסוק ראשון ההטעמה מפריעה לכוונה.

האם יש גדר לעניין שוטה שיצטרף להשלים מנין עשרה לדברים שבקדושה, שיהיה יודע לקנות ולמכור/לשאת ולתת?

שאלה בהל' כלאים
בצמחי תבלין וריח כמו נענע לואיזה וכד' יש כמה וכמה מינים בכל סוג צמח. האם זה ברור שאין ביניהם כלאים ונחשבים הכל כמין אחד, או שיש מקום לחוש בהם לאיסור כלאים? במידה ויש איסור, מה הדין כששותל אותם עבור נוי וריח ולא למאכל?

איתן נוי כתב:האם יש גדר לעניין שוטה שיצטרף להשלים מנין עשרה לדברים שבקדושה, שיהיה יודע לקנות ולמכור/לשאת ולתת?

יש סיפור ארוך (בשתי גירסאות) על אדמו"ר הצ"צ שהתיר ליבם מטורף לחלוץ אחרי ששלח אותו לקנות בשוק, ובסיום הסיפור מצוטט ירושלמי שאומר שמי שיודע לפרוט איננו שוטה.

אך חיפשו את הירושלמי הזה וטרם מצאו.
ושמעתי ששאלו על זה את הרבי מליובאוויטש (האחרון) ואמר שלא שמע את הסיפור הזה מחמיו האדמו"ר הריי"צ (וכנראה כוונתו כפי מארז"ל "לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי").

מחפש מ"מ אם תפילין מעכבין בעבודת כה"ג

כלומר?
אם מניח תפלין יעכב העבודה או אם לא מניח?
למה שיעכב אם לא מניח זה לא בגדי כהונה.
שמא כוונתך אם מעכב אם מניח מדין יתור בגדים?

הרמב"ם פוסק למעשה שתפילין של יד - הרי הם חציצה בין בגדי הכהונה לגופו של הכהן (וכנראה פשיטא ליה שאין מניחים תפילין על הבגדים, ודלא כהמתירים בהלכות תפילין ואכמ"ל).
אבל תפילין של ראש - מותר לכתחילה לכהן העובד להניחם, בין כהן גדול (שהיה לו מקום להניחם בין הציץ למצנפת, כידוע) בין כהן הדיוט.
עד כאן פסק הרמב"ם - כנראה בהלכות כלי המקדש.

יש כזה דבר לקיים והיו לטוטפות בלי וקשרתם לאות ? לכאו' הרי הם מצוה אחת
וייתכן שכן דהרי נחלקו הראשונים אם צריך לברך על תפילין ש"ר

כדכד כתב:כלומר? למה שיעכב אם לא מניח זה לא בגדי כהונה.

אם זה לא מעכב מאי רבותא ללמדנו שהיה מקום בין הציץ למצנפת, שיניח לפני לבישת בגדי השרד וגמרנו...

יעקל כתב:יש כזה דבר לקיים והיו לטוטפות בלי וקשרתם לאות ? לכאו' הרי הם מצוה אחת
וייתכן שכן דהרי נחלקו הראשונים אם צריך לברך על תפילין ש"ר

לא מחכמה שאלת על זאת.
צא ולמד הלכות תפילין.

יעקל כתב:אם זה לא מעכב מאי רבותא ללמדנו שהיה מקום בין הציץ למצנפת, שיניח לפני לבישת בגדי השרד וגמרנו...

מצוות תפילין להיותם עליו כל היום.

עזריאל ברגר כתב:לא מחכמה שאלת על זאת.
צא ולמד הלכות תפילין.

משנה במנחות "תפלה של יד אינה מעכבת של ראש" ולהיפך ונפסק בשו"ע או"ח סימן כו

יעקל כתב:

כדכד כתב:כלומר? למה שיעכב אם לא מניח זה לא בגדי כהונה.

אם זה לא מעכב מאי רבותא ללמדנו שהיה מקום בין הציץ למצנפת, שיניח לפני לבישת בגדי השרד וגמרנו...

מה זה שייך לעיכוב?
למדנו שהיה לו מקום להניח תפלין אם רוצה להניח
ברור שזה לא מעכב את העבודה אם לא מניח
לכן חשבתי שהשאלה הפוכה אם מעכב את העבודה אם מניח

עזריאל ברגר כתב:מצוות תפילין להיותם עליו כל היום.

סליחה על השאילה - גם במקדש ? ומה עם ההפרשות של הבהמות ?
בשלמא בגדי השרד - בגדים המיוחדים לכך נינהו, אבל כמו שאמר הרב כדכד תפילין אינם בגדי שרד

אמרתי שאינם בגדי כהונה לא שאינם בגדי שרד
בגדי שרד לרש"י זה משהו אחר

כן, התכוונתי בגדי כהונה

מחפש מקורות להלכות שיח חירשים אם מותר באמצע שמונה עשרה וכל מה שיש על זה במקורות. בתודה מראש.

הפצת המעיינות כתב:מחפש מקורות להלכות שיח חירשים אם מותר באמצע שמונה עשרה וכל מה שיש על זה במקורות. בתודה מראש.

מ״ב סי׳ ק״ד
(א) לא יפסיק ואפילו רמיזה בעלמא אסור אם לא לתינוק הבוכה מותר לו לרמז לו בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו מתפלתו ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו ולא ידבר עמו. וכן אדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש או קדושה והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו וזה מטרידתו בתפלה מותר לו לרמז לש"ץ שיתפלל כדרכו [ש"ת]:

יעקל כתב:

עזריאל ברגר כתב:מצוות תפילין להיותם עליו כל היום.

סליחה על השאילה - גם במקדש ? ומה עם ההפרשות של הבהמות ?
בשלמא בגדי השרד - בגדים המיוחדים לכך נינהו, אבל כמו שאמר הרב כדכד תפילין אינם בגדי שרד

מי שמתעסק בעבודות מלוכלכות וחושש לכבוד התפילין - מסתמא לא מניחם.
אבל מי שמקטיר קטורת ומנחה ונסכים וכדו' - מסתמא מניח.

עכ"פ זה לא דין בהלכות בית המקדש ואפילו לא דין גמור בהלכות הנחת תפילין, אלא פרטי הזהירות בכבוד התפילין.

האם כהן צריך לברך על לבישת בגדיו ? ומתי אחרי או לפני הלבישה ?