פורום אוצר החכמה

עזריאל ברגר כתב:ב. זאת מחלוקת בפוסקים, למיטב זכרוני.

אבל כן נקט הרב בסדר בה"נ

משנ"ב סי' נג - אם מכוין שלא להוציא השונא גם אוהבים לא יצאו ע"כ צריכין החזנים ליזהר בזה.
מה טעם הדין?

עושה חדשות כתב:משנ"ב סי' נג - אם מכוין שלא להוציא השונא גם אוהבים לא יצאו ע"כ צריכין החזנים ליזהר בזה.
מה טעם הדין?

הציבור מינו אותו להיות שלוחם להוציא את כולם, ואין הוא עושה שליחותם, נמצא שכל השליחות בטלה ולא לכזה ש״צ נתכוונו.

כי ש"ץ הוא שליח ציבור, ולא שליח יחידים.
ואם מתכוין להחליט על דעת עצמו את מי מוציא יד"ח ואת מי לא, ה"ז שליח יחידים ולא שליח כל הציבור.
וממילא אין לו כח להוציא אף אחד כי אינו ש"ץ.

יש"כ.

ראיתי כעת בשבט הלוי ח"ו ס"ט -
בענין המבואר באו"ח סי' תקפ"א ברמ"א דאם שליח צבור יש לו שונא ואינו מכוין להוציאו גם האוהב אינו יוצא, דבר זה יש להסביר משני פנים או דתקנת הקהל הוא בתפילה דכיון דש"צ הוא שלוחם ונתקבל מהקהל ע"מ לעשות תפקיד זה של להוציא רבים לידי חובתם, א"כ כשהוא מכוין שלא להוציא חלק מהם הרי ע"מ זה לא נתקבל מהם ואינו ש"צ שלהם, - או דהוא דין מיוחד בעניני תפלה שזה פגם גדול בש"צ אם אינו מכוין להוציא מחמת שנאה ותפלתו אינה תפלה, ועיין לשון הלבוש בסי' תקפ"א שכ' וז"ל גם אוהביו אינן יוצאין בתפלתו שכיון שהתפלה נדחית לזה נדחית לכולן. ועיין ג"כ בשו"ע או"ח סי' נ"ג סו"ס י"ט לענין שליח צבור שהוא שונא לאחד אם יכול למחות, ובמ"ב בשם פמ"ג שם שמביא מסי' תקפ"א.
ואמנם יראה דדבר זה לא שייך אלא בש"צ שנשלח מהצבור אבל לא כן ביחיד הרוצה להוציא כמה אנשים בנדבת לב או לבקשתם - ויש לו שונא או שאינו רוצה להוציא, ובפרט כשאין הנדון תפלה דאולי רק בתפלה שייך זה כנראה קצת בתשובת מהרי"ק שורש ל' - ד - ה, אבל במקרא מגילה וכיו"ב אולי לא שייך, ועיין ג"כ לשון תשובת מהר"ם פאדוואה סי' ס"ד ותראה.
ובכל אופן בעובדא שבא לפני במי שכבר יצא לידי קריאה והיה קורא לנשים והיתה שם אשה אחת שונא שלא רוצה להוציאה פשיטא לי דהשאר יצאו, ועוד כיון דלבה"ג והרבה פוסקים בלא"ה עיקר המצוה לנשים בשמיעה, ועוד הרי אין גדר שליח צבור כיון דנקראת בזמנו אפילו ביחיד.

בשו"ע סי' רעג דהא דאמרו אע"פ שיצא מוציא, זהו רק להוציא את שאינו בקי.
ובב"י סי' סט נקט דאף אם איכא עשרה מ"מ אין הבקי יוצא ע"י אחר כה"ג.
ואילו בשעה"צ סי' תקפה סקט"ו נוקט דבכה"ג גם הבקי יוצא ממנו.
האם יש בזה דברים ברורים?

[אולי נפק"מ בבעל-קורא שכבר קרא זכור וכעת קורא שוב להוציא את הרבים אף שבתוכם איכא נמי בקיאים. ויל"פ].

לכאורה - בלי לפתוח את המ"מ שציינת - החילוק הוא בין ברכות לשאר עניני אמירה, שבברכות לכתחילה לא ייצא ע"י אחר, ובקרה"ת והמגילה והגדה של פסח וכדו' - יכול אפילו הבקי לצאת ידי חובה ע"י אחר אף שהשני כבר יצא ידי חובה.

וידוע הדיון לגבי קידושא רבה כאשר אדם קידש בבית הכנסת ורוצה לחזור ולקדש בביתו לב"ב, שאיננו מחויב בקידוש אבל מחויב בבפה"ג.

ובדיעבד - כמעט תמיד יצא, וכן נהיגינן בברכת הקידושין שהרב המסדר-קידושין מברך למרות שרבים מהחתנים בקיאים ויכולים לברך בעצמם (מתוך הכתב - כמו הרב שמברך מתוך הכתב...).

האם כך היא ההוראה המקובלת?

עושה חדשות כתב:האם כך היא ההוראה המקובלת?

תחתית על פלטה.png

עי׳ כאן https://ph.yhb.org.il/01-10-20/#_te01ftn10_22 בהערות.

כתב השו"ע "ישראל מומר...לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו"ם...".

וכתב המשנ"ב (שפה,סק"ה): "הרי הוא כעכו"ם. רוצה לומר לענין זה שאינו מועיל שוב ביטול רשות אלא דוקא שכירות . ולענין שארי דברים, יש מן האחרונים שסוברין שאינו חשוב כמומר על ידי חילול שבת באיסור דרבנן". עכ"ל.

ויש להבין מהיכן דייק המשנ"ב "לענין זה".
דהיינו, לענין שאר דברים כגון לצרף אותו לדברים שבקדושה כגון להעלותו תורה, להחשיבו כעֵד כשר בחופה וקידושין. וכדו'. חילול השבת שלו (דאורייתא) לא מחשיב אותו כעכו"ם.
וכעת יש להבין, מדוע חילול שבת שהוא דאורייתא, מחשיב את המחלל כגוי רק לענין עירוב, שעירוב סו"ס הוא תקנת חז"ל. משא"כ לענין שאר דברים (כגון להצטרף למנין, לעלות לתורה) דינו כישראל לכל דבר.
מה החילוק?

איתן נוי כתב:כתב השו"ע "ישראל מומר...לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו"ם...".

וכתב המשנ"ב (שפה,סק"ה): "הרי הוא כעכו"ם. רוצה לומר לענין זה שאינו מועיל שוב ביטול רשות אלא דוקא שכירות . ולענין שארי דברים, יש מן האחרונים שסוברין שאינו חשוב כמומר על ידי חילול שבת באיסור דרבנן". עכ"ל.

ויש להבין מהיכן דייק המשנ"ב "לענין זה".
דהיינו, לענין שאר דברים כגון לצרף אותו לדברים שבקדושה כגון להעלותו תורה, להחשיבו כעֵד כשר בחופה וקידושין. וכדו'. חילול השבת שלו (דאורייתא) לא מחשיב אותו כעכו"ם.
וכעת יש להבין, מדוע חילול שבת שהוא דאורייתא, מחשיב את המחלל כגוי רק לענין עירוב, שעירוב סו"ס הוא תקנת חז"ל. משא"כ לענין שאר דברים (כגון להצטרף למנין, לעלות לתורה) דינו כישראל לכל דבר.
מה החילוק?

המחלל שבת בדאורייתא - הרי הוא כגוי (בענינים מסוימים) מדאורייתא (לענין שחיטה וכדו'), ובזה לא נחלקו.
המחלל שבת בדרבנן - הרי הוא כגוי לענינים דרבנן, ועכ"פ לענין העירוב של שבת עצמה.
האם המחלל שבת בדרבנן נחשב כגוי לענינים דאורייתא - על זה מביא המשנ"ב שיש בזה מחלוקת באחרונים.
אגב, אם יש מקורות בשעה"צ וכיו"ב - מסתמא אם תעיין בהם תרווה יותר נחת.

הפיח באמצע שמיעת המגלה מהו?

אליסף כתב:הפיח באמצע שמיעת המגלה מהו?

מה השאלה?

אליסף כתב:הפיח באמצע שמיעת המגלה מהו?

סימן טוב.

אם לא יצא כי אסור לו דברים שבקדושה באותה שעה

לי נראה בפשטות, שהמילים ששמען מעת ההפחה ועד שכלה הריח - כאילו לא שמען מפי הקורא, ועליו להשלימן.
וה"ה בזכור ופרה, או בקידוש והבדלה וכל כיו"ב.

ייש"כ
גם לי כך נראה

לי פשוט הפוך, דאל״כ לא היו מתקנים דברים שיוציא א׳ את הרבים מאחר שא״א שלא יהיו כמה שיפיחו ולא יצאו ידי חובתם, ובפרט בקריאת מגילה שהיא ארוכה, או שמו״ע של מוסף של ר״ה. גם לא שמענו או ראינו תופעה של אנשים שהיו בקריאת המגילה בציבור וחוזרים לקרותו שנית משום כך. ומה שאמרו שומע כעונה אינו ממש כעונה ולא לכל דבריו. ומה שנאסר להתפלל או ללמוד הוא דוקא במדבר בפיו, ולא כשיוצא מאחרים.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

אליסף כתב:הפיח באמצע שמיעת המגלה מהו?

מה השאלה?

צריך להמתין עד שיכלה הריח ולאחר מכן ישלים בזריזות.

עזריאל ברגר כתב:לי נראה בפשטות, שהמילים ששמען מעת ההפחה ועד שכלה הריח - כאילו לא שמען מפי הקורא, ועליו להשלימן.
וה"ה בזכור ופרה, או בקידוש והבדלה וכל כיו"ב.

מה זה שייך שלא יצא?

איתן נוי כתב:מה זה שייך שלא יצא?

אם בעת הפחתו נאמרו דברים המעכבים - יילך לשמוע שוב בבית כנסת אחר. או בקידוש והבדלה - ישוב ויקדש ויבדיל בעצמו.

כהן שמברך ברכת כהנים ,ועומד אחרי בימה גבוה שלא רואים אותו, אלא העומדים מהצד. האם חובה עליו לעמוד לצד הבימה שכולם יראו אותו, או שמאחר והעומדים מהצד רואים אין צורך לעמוד ולברך בצד.

עובדיה חן כתב:כהן שמברך ברכת כהנים ,ועומד אחרי בימה גבוה שלא רואים אותו, אלא העומדים מהצד. האם חובה עליו לעמוד לצד הבימה שכולם יראו אותו, או שמאחר והעומדים מהצד רואים אין צורך לעמוד ולברך בצד.

מהיכי תיתי שצריכים לראותו?
הלא קיי"ל שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת וכו'!

טימין (קורנית)
עצי בשמים או עשבי בשמים?

עושה חדשות כתב:טימין (קורנית)
עצי בשמים או עשבי בשמים?

אדמו"ר הזקן כותב בסידורו שעל תבלינים י"א שצריך לברך שנתן ריח טוב בפירות, וי"א עצי/עשבי בשמים, ולכן הוא מורה למעשה לברך בורא מיני בשמים.

רוב ציבור שורף את החמץ אחרי שעה 10:10 בבוקר ערב חג וצ"ע איך ניתן לברך בזמן שכבר מכר את החמץ ואינו שלו?

עובדיה חן כתב:רוב ציבור שורף את החמץ אחרי שעה 10:10 בבוקר ערב חג וצ"ע איך ניתן לברך בזמן שכבר מכר את החמץ ואינו שלו?

דומני שמפרטים בשטר שחמץ זה אינו בכלל המכירה.

בנוסח של הרב קרליץ אין התייחסות לזה

עובדיה חן כתב:רוב ציבור שורף את החמץ אחרי שעה 10:10 בבוקר ערב חג וצ"ע איך ניתן לברך בזמן שכבר מכר את החמץ ואינו שלו?

א. הברכה היא על הבדיקה, ואפילו לא מצא שום חמץ - אין ברכתו לבטלה.
ב. "דברים שבלב כל אדם" הן, שהחמץ הזה לא נכלל במכירה.

א.הברכה של ביעור חמץ היא הולכת על הביעור כפי שמשמעות הברכה, ולא על הבדיקה גרידא,
ב. דברים שבלב לא שייך באופן שכתוב בנוסח מפורש שמוכר כל חומצו שבבית.

עובדיה חן כתב:א.הברכה של ביעור חמץ היא הולכת על הביעור כפי שמשמעות הברכה, ולא על הבדיקה גרידא.

לא כך כתבו הפוסקים.

מה ידוע לכם מצד שיכרות לנשים-ניוול (כתובות סה.). האם/איך מותר לאשה לשתות יין? נכון שיש פוסקים כהחזו"א ועוד... שיוצאים יד"ח לכתחילה אף במיץ ענבים ואף לאנשים.
אך כעת השאלה איך מותר לאשה לשתות יין.
כן הראוני בן יהוידע (הובא במתיבתא) נפלא מאוד בכתובות סה. שכתב שכל מאי דאמרינן שם שניוול הוא לה, הייו דווקא כששותה ד' כוסות בזה אחר זה. אך בליל הסדר שיש הפסק בין הכוסות כגון באמירת ההגדה וכדו', אין זה ניוול לה.

איתן נוי כתב:מה ידוע לכם מצד שיכרות לנשים-ניוול (כתובות סה.). האם/איך מותר לאשה לשתות יין? נכון שיש פוסקים כהחזו"א ועוד... שיוצאים יד"ח לכתחילה אף במיץ ענבים ואף לאנשים.
אך כעת השאלה איך מותר לאשה לשתות יין.
כן הראוני בן יהוידע (הובא במתיבתא) נפלא מאוד בכתובות סה. שכתב שכל מאי דאמרינן שם שניוול הוא לה, הייו דווקא כששותה ד' כוסות בזה אחר זה. אך בליל הסדר שיש הפסק בין הכוסות כגון באמירת ההגדה וכדו', אין זה ניוול לה.

כן הדעת נוטה.
פעם לא היה מצוי מיץ ענבים, והנשים היו שותות ד כוסות יין...
אמא שלי (שתהיה בריאה לאויוש"ט) מספרת שבצעירותה הם היו יושבים במרפסת אחרי ליל הסדר להתאוורר מהיין ששתו.
(וע"ד מארז"ל "פסחא והלילא בקע איגרא")

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:מה ידוע לכם מצד שיכרות לנשים-ניוול (כתובות סה.). האם/איך מותר לאשה לשתות יין? נכון שיש פוסקים כהחזו"א ועוד... שיוצאים יד"ח לכתחילה אף במיץ ענבים ואף לאנשים.
אך כעת השאלה איך מותר לאשה לשתות יין.
כן הראוני בן יהוידע (הובא במתיבתא) נפלא מאוד בכתובות סה. שכתב שכל מאי דאמרינן שם שניוול הוא לה, הייו דווקא כששותה ד' כוסות בזה אחר זה. אך בליל הסדר שיש הפסק בין הכוסות כגון באמירת ההגדה וכדו', אין זה ניוול לה.

כן הדעת נוטה.
פעם לא היה מצוי מיץ ענבים, והנשים היו שותות ד כוסות יין...
אמא שלי (שתהיה בריאה לאויוש"ט) מספרת שבצעירותה הם היו יושבים במרפסת אחרי ליל הסדר להתאוורר מהיין ששתו.
(וע"ד מארז"ל "פסחא והלילא בקע איגרא")

יפה.
יש מי בפוסקים שדיבר בעניין?

נשאלתי היום: אשה שרגילה לקנות במשך השנה ככל העולה על ליבה בלי לשאול את בעלה, ולא חסר שם כסף. לעומתה בעלה לא מכניס כמעט כסף.
האם יש בפוסקים עניין שהיא תשמח את בעלה?
יודגש: מבחינה הלכתית ולא השקפתית או חשיבות הזוגיות.

איתן נוי כתב:מה ידוע לכם מצד שיכרות לנשים-ניוול (כתובות סה.). האם/איך מותר לאשה לשתות יין? נכון שיש פוסקים כהחזו"א ועוד... שיוצאים יד"ח לכתחילה אף במיץ ענבים ואף לאנשים.
אך כעת השאלה איך מותר לאשה לשתות יין.
כן הראוני בן יהוידע (הובא במתיבתא) נפלא מאוד בכתובות סה. שכתב שכל מאי דאמרינן שם שניוול הוא לה, הייו דווקא כששותה ד' כוסות בזה אחר זה. אך בליל הסדר שיש הפסק בין הכוסות כגון באמירת ההגדה וכדו', אין זה ניוול לה.

גם מהר"ח פלאג'י בהגדתו חיים לראש מדבר בזה.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

איתן נוי כתב:מה ידוע לכם מצד שיכרות לנשים-ניוול (כתובות סה.). האם/איך מותר לאשה לשתות יין? נכון שיש פוסקים כהחזו"א ועוד... שיוצאים יד"ח לכתחילה אף במיץ ענבים ואף לאנשים.
אך כעת השאלה איך מותר לאשה לשתות יין.
כן הראוני בן יהוידע (הובא במתיבתא) נפלא מאוד בכתובות סה. שכתב שכל מאי דאמרינן שם שניוול הוא לה, הייו דווקא כששותה ד' כוסות בזה אחר זה. אך בליל הסדר שיש הפסק בין הכוסות כגון באמירת ההגדה וכדו', אין זה ניוול לה.

גם מהר"ח פלאג'י בהגדתו חיים לראש מדבר בזה.

חזק וברוך.
נשמח אם תעלה לכאן את הקטע.

לפי דעת הגרע"י זצ"ל באופן שמכינים עוגה שרובה קמח תפוח אדמה ומיעוטה שקדים ואגוזים וחפץ בשניהם (אין מי שהוא עיקר או טפל) האם מברך על הרוב כהמשנ"ב, או יברך על שניהם (במקרה זה, יצטרך לברך שתי ברכות חיצוניות ואז יוכל לאכול את העוגה)?

לאלו המשתמשים בסיגריה אלקטרונית ,שמעתי שיש בחומר הנוזל, מין דגן, לכן חשוב לראות ממה מורכב החומר שח"ו לא יכשל בהנאה מחמץ.

עובדיה חן כתב:לאלו המשתמשים בסיגריה אלקטרונית ,שמעתי שיש בחומר הנוזל, מין דגן, לכן חשוב לראות ממה מורכב החומר שח"ו לא יכשל בהנאה מחמץ.

בהחלט.
עיין כאן בהרחבה בעניין: