כוונה שלא לקנות - בקניה מגוי

[יקים]

ראיתי מביאים בשם המנחת שלמה (ח"ב סי' ס"ו. לא מצאתי שם) עצה לענין שלא להתחייב בטבילת כלים (בשעת הדחק) לכוין שלא לקנות הכלי מהגוי.
כמו כן יש שכתבו ג"כ עצה זו לענין קניית תרופות חמץ לחולה שיב"ס.
ותמהני איך זה מועיל, הא דברים שבלב אינם דברים.
ואמנם סברתם היא ע"פ ב"ב נד: (דאם לא קנה הישראל נעשה הפקר), אבל צ"ע דהתם המעשה קנין בעצמו אינו מועיל לקנותו, וכיון שהגוי מוציאו מרשותו נעשה הפקר. אבל כאן הרי המעשה קנין מועיל (דאיכא משיכה וכסף) ואיך תועיל מחשבתו נגד מעשיו?

[מאיר סובל]

הכלל דדברים שבלב אינם דברים, היינו רק לאפוקי מהדברים המפורשים, אם הם להיפך.
אבל אם אין כאן צד שני שפירש לו כלום, דהגוי לא נחשב צד שני, העיקר זה גמירות דעת הקונה ורק בזה תלוי חלות הקנין. ולכך רק בלב זה תלוי. ומה שתלוי בלב בלבד לא אומרים ע"ז "אינם דברים".
ולכאו' זה דברים פשוטים.

[יקים]

אבל מעשה הקנין הרי מפורש שכוונתו לקנין, ולא רק להוציא מן הגוי להפקר

[ביליצר]

ראיתי מביאים בשם המנחת שלמה (ח"ב סי' ס"ו. לא מצאתי שם) עצה לענין שלא להתחייב בטבילת כלים (בשעת הדחק) לכוין שלא לקנות הכלי מהגוי.
כמו כן יש שכתבו ג"כ עצה זו לענין קניית תרופות חמץ לחולה שיב"ס.
ותמהני איך זה מועיל, הא דברים שבלב אינם דברים.
ואמנם סברתם היא ע"פ ב"ב נד: (דאם לא קנה הישראל נעשה הפקר), אבל צ"ע דהתם המעשה קנין בעצמו אינו מועיל לקנותו, וכיון שהגוי מוציאו מרשותו נעשה הפקר. אבל כאן הרי המעשה קנין מועיל (דאיכא משיכה וכסף) ואיך תועיל מחשבתו נגד מעשיו?

ולדעת המנחת שלמה איך ילקה הקונה חמץ בפסח ודילמא התכוין לא לעשות קנין ?

[עזריאל ברגר]

ואיך אפשר בכלל לעשות משהו בין אדם לחבירו - שמא המוכר והקונה (או המקדש והמתקדשת) "לא התכוונו לקנות"?!
קשה לי להסכים לאמירה שבבין אדם לחבירו יועילו כוונות שאינן אלא בין האדם לקונו.

והעיקר: אם אבוא לביתו של הקונה ואקח את החפץ הזה לביתי - האם הוא יסכים לזאת, כדין הפקר?!

[באג2000]

במידה והקונה משלם לגוי את הכסף זה לא משנה לו האם היהודי התכוון לקנות או לא, ועל כן בכל מו"מ הדברים בלב של צד א פוגעים בצד ב וע"כ אינם דברים,מניין ששייך גם בכה"ג?(היאך ילקה כשקונה חמץ בפסח לפי"ז נשאר קשה)
ועוד שהגוי מבחינתו מסתלק מהחפץ כבר כשנעשה הקניין הראשון, כסף או משיכה, ובקניין השני שהיהודי עושה בשביל שיועיל גם בדאו׳ וגם בדרבנן, הוא פועל מול ההפקר בדיוק כמו בסו׳ הנ"ל בחזקת, ואז אף אחד לא מחייבו באמת לקנות.