זו גמרא מפורשת.חיימשה כתב:כל מי שהתדיין פעם בד''ת לפני דיינים שיש להם נגיעה לבעלי הדין, יכול להעיד כי דברי החזון איש הם לפי מדרגתו הוא, לא בעולם המעשה שלנו קרוצי חומר.
אשמח לשמוע דעות חולקות על כך, אבל מבעלי ניסיון.
כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו ובתוספת שם אר"ת דהיינו דוקא היכא דהוא עצמו נוגע בדבר כגון [יתרא] שהיה צריך לאותה הוראה וכו'.
אבק פורח כתב:אבל מעולם לא שמעתי על אדם שיצא חייב מבי"ד ולא היה לדיינים נגיעה להשכנגדו...
...הדבר השלישי לטפח חוש יושר, אינו רק עבודת השם, אלא עשיית האדם. הקב"ה ברא בן אדם באופן שאם הוא רוצה, הוא יכול לחשוב בבהירות נגד עצמו. מותר לאדם לראות טריפות לעצמו, (כשאיתחזק איסורא יש ר"ש וט"ז שאסור, והוא דרבנן), ומה שפסול לדין הוא מפני שאדם אחר אינו מחויב לסמוך על היראת שמים שלי. אם אינו סומך עלי, שלא יקנה מהבהמה שפסקתי לעצמי, וכו'. אבל בי"ד הרי מחייבים, אבל בעצם הדבר, שאדם יכל לראות חובה לעצמו, והוא חלק מתפארת האדם. והוא סגולה להימנע מעבירה, במקרים מסוימים, והוא סגולה ליחסים טובים בין אדם לחבירו, וכל שכן לשלום בית. הדבר מתבטא בהרבה צורות, בפרט בלימוד. להבדיל בן דבר נכון לדבר לא נכון פרט הוא. אני יודע שיכולים לטפח את זה בלי לטפח חוש יושר כללי אבל אם מצליחים להשריש יושר למחשבה וללב, גם בלימוד זה יתבטא. והוא פשוט
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 147 אורחים