בגמרא (חולין צא.) מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, פירשו, שאף שתפקידו של היצה"ר להכשיל בני אדם, אבל תפקידו נשלם בעת שהאדם מנצח אותו ולא כשהוא מנצח האדם (עי' בזה בס' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו מאמר חיקור דין ח"ב פי"ד). וידוע כי כשנשלם תפקידו של המלאך, אז אומר שירה. וזהו מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, עכ"ד.
ביאור זה הובא בספה"ק עבודת ישראל (פ' וישלח בא"ד ויאמר שלחני) בשם חכם אחד. וראיתי באיזה ספר שהביאו בשם השב שמעתתא, אבל לא מצאתיו בספריו.
ואני מבקש עזרה ממי שיש לו מקורות נוספים בענין. תודה מראש.