ספק בענין העוסק במצוה

[מתפעל]

האם זה רק כשעוסק במצוה גופא או גם כשעוסק במכשירי מצוה?
למשל, אחד עוסק בקצירת חיטים עבור מצת מצוה. ויבוא עני. יהיה פטור או לא?

אשמח לשמוע אם יש לכם ראיות לכאן או לכאן.

[אוצר החכמה]

מוכרי תכלת נקראים עוסקים במצווה

[מתפעל]

לענין פרוטה דרב יוסף? איפה הגמרא?

חשבתי אם ניתן להביא ראיה ממה שכתוב ששלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן. בהליכתן ובחזירתן בודאי לא מקיימים את המצוה עצמה. אבל שם מדובר לענין סגולי שיש להם שמירה. לא לענין פרוטה דרב יוסף.

[איסתרא בלגינא]

סוכה כו. וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת

[גם זה הבל]

לענין פרוטה דרב יוסף? איפה הגמרא?

ב"ק נ"ו:

[מתפעל]

יישר כח איסתרא על הגמרא סוכה. היה יכול אוצר להביא ראיה כבר מתחילת הברייתא: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הם ותגריהם פטורים מכל המצוות. למה הלכת אוצר עד התכלת?
בכל אופן, נראה מכאן די חד וחלק שגם מכשירי מצוה פוטרים אדם ממצוה. וקריאת שמע היא מצוה עוברת ואפילו הכי פטורים. הדין הזה נפסק להלכה באו"ח סימן ל"ח סעיף ח'.
שם בביאור הלכה ד"ה 'דכל העוסק' כתב וזה לשונו:
"עיין סוכה כ"ו דשלוחי מצוה כגון שהולך להקביל פני רבו או לפדות שבויים הוא ג"כ בכלל עוסק במצוה ופטור מכל המצוות".

מסתמא התכוון הביאור הלכה למה שכתב רש"י
"שלוחי מצוה אנן. שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא":
רק פלא שדיבר על לפדות שבויים שזה לא מוזכר שם כלל.

אגב, להקביל פני רבו זו מצוה מהתרי"ג או שזה רק "ענין" ?

[אוצר החכמה]

כי בכתיבת ספרים יש לטעון שיש בזה משום מעשה מצווה בעצמותו אבל בתכלת יותר פשוט

[איסתרא בלגינא]

יישר כח איסתרא על הגמרא סוכה. היה יכול אוצר להביא ראיה כבר מתחילת הברייתא: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הם ותגריהם פטורים מכל המצוות. למה הלכת אוצר עד התכלת?

הרב אוצר רבותא קמ"ל דאפי' מוכרי תכלת בכלל. ואם נפשך לומר שאין כאן רבותא דמוכרי תכלת הרי הן ככותבי סת"ם לא ס"ד דא"כ תנא דתנא וכל העוסקים וכו' לאתויי מוכרי תכלת מאי אתא לאשמועינן אמנם יש לבאר מאי רבותא במוכרי תכלת יותר מכותבי סת"ם ואפשר משום שעוסקין בהכשר מצוה ממש לכתוב המזוזה משא"כ מוכרי תכלת שאינן אלא מוכרין תכלת לעשת ע"י ציצת.

ואחר כתבי את ההודעה ראיתי כי הרב אוצר עצמו התיצצב לריב ריבו וכתב מעין מש"כ אמנם לא הביא את הראיה שהבאתי.

[גם זה הבל]

מסתמא התכוון הביאור הלכה למה שכתב רש"י
"שלוחי מצוה אנן. שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא":
רק פלא שדיבר על לפדות שבויים שזה לא מוזכר שם כלל.

א' הביאוה"ל התכווין לתוס' בדף כ"ה. ד"ה שלוחי מצוה שמוכיח מדף כ"ו ובתוס' כותב מפורש פדיון שבויים ומוסיף ואפי' בשעת חנייתן [ובזה יש לדון אם כוונתו להוסיף אף באפשר לקיים שניהם ויעויין בתוס' בב"ק נ"ו: שהאריך בזה],
ב' כן ברש"י שם בכ"ה. שחתן פטור מק"ש ואע"פ שלא טרוד בידים רק במחשבה נחשב עוסק במצוה עוד קודם מעשה המצוה.

[מתפעל]

לאחר עיון נוסף,

באמת ניתן להקשות על הברייתא,

וזה לשון הברייתא:

"תניא א''ר חנניא בן עקביא כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורין מק''ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ר' יוסי הגלילי שהיה רבי יוסי הגלילי אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה".

מה באמת החידוש של מוכרי התכלת מעבר למוכרי הסת"ם?

אולי תגרי התפילין או המזוזות מוכרים מצוה שלימה. התכלת היא רק חלק מהמצוה.

[מותיב ומפרק]

בצעירותי הבאתי ראי' דספק עוסק במצוה פטור ממצוה ודאית, ממימרא דרב אבא בר זבדא באלו מציאות. "כל ספק הנוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר". ובתוס' שם ביארו דהוי ספק אבידה, והוסיפו דלרב הוי ש"ח ולרב יוסף הוי ש"ש. ובהציעי דברי קמי' דהגר"ח קניבסקי שליט"א העיר ע"ז דליכא ראי' מהא, דאף דהוי ספק אבידה, אך ברגע שהגביהו הוי אבידה ודאית, ויל"ע.

[אוצר החכמה]

לכאורה פשוט כדברי הגר"ח שהרי כעת וודאי חייב לטפל באבידה בתורת וודאי ומה צ"ע.

ואולי סברתך שמחמת שנעשה אבידה מחמתו במה שהוא הרים א"כ חל עליו חיוב השבה מכח מה שעשה ואז אין לו פטור מדין העוסק במצווה,כמו שיש לדון בעוסק בפריעת בע"ח מצווה וכ"ש בגזלן העוסק בוהשיב את הגזילה שלא שייך בהו פרוטה דרב יוסף.


מעין זה יש לדון אם היה זקן ואינו לפי כבודו, וסילק את האפשרות שבעל האבידה ימצאנה (לא שהרימה כי אז חייב) ע"י איזה אופן שהסתיר האם אז יש מקום לומר שכיוון שהווה בגרמתו אין כאן פטור של זקן ואינה לפי כבודו.