האם אכן הגוי מתכוין רק עבור הרוב?

[חיים סגל]

נפסק שאם עשה גוי בשבת מלאכה לציבור של אנשים, כגון שחימם מרחץ, רואים מי הם רוב המשתמשים במרחץ, אם רוב גויים מותר – שאנו אומרים שעשה זאת לצרכם ולא לצורך הישראל, ורק אם רוב ישראל אסור – שנעשה לצרכם.
ולא זכיתי להבין מציאות זו.
הבה נדמיין את השיח עם הבלן:
בלן שמחמם מקוה שבאים לשם מדי יום 100 איש, 60 מתוכם הם בחורים, ו-40 הם אברכים, כשנשאל אותו עבור מי אתה מחמם את המקוה, עבור הבחורים או עבור האברכים - הבלן יחשוש שקרה לך משהו, ויענה לך מה זה נקרא עבור מי, עבור כולם!
וכן הוא ממש כלפי מרחץ של 60 גויים ו-40 יהודים, רק רציתי לחדד קצת.
וחשבתי שאולי הפשט הוא שאם נשאל את הבלן מה תעשה כשידוע לך שביום זה מגיעים רק האברכים [הבחורים נסעו לקעמפ] האם תחמם את המקוה? ואנו מניחים שתשובתו תהיה שלילית, וממילא זה מוכיח שהחימום בכל יום נעשה עבור הבחורים.
אך עדיין לא הבנתי, שמה שייך לתת בזה כלל של רוב ומיעוט – שהדבר תלוי במציאות הענין, שלפעמים [ואולי ברוב המקרים] הוא יחמם גם עבור המיעוט לבד.

[מאיר סובל]

ברור לכאו' שכוונת הבלן בתשובה "כולם" לא פותר כלום מהבעיה.
אנו מניחים שהוא אכן מחמם לכל ה-100. ואז מה? הרי חלק היתר וחלק איסור?
לכן הולכים אחרי רוב כמו בכל ספיקא באיסור.
ולא בגלל שנכנסים לכוונתו ולנתחה בפסיכולוגיה.

[אוצר החכמה]

אני חושב שההבנה היא שהוא באמת מתכוון לקבוצה. הוא בכלל לא מחשב עבור פלוני ופלוני. הוא מכין את זה לציבור הרוחצים כיחידה אחת. ואז באה ההלכה ומגדירה מה הוא הציבור לפי כללי רוב.

[מה ידידות]

שנים רבות שמציקה לי שאלה דומה בענין זה, ולפי דברי הרב אוצה"ח שליט"א מיושבת גם שאלתי.

שאלתי היא: שגם כאשר אדם מתכוון עבור הרוב, לכאורה זה רק ברוב שיש איזה מכנה משותף ביניהם לענין אותו דבר, למשל, אם בעל מכולת מזמין מוצרים מהכשר פלוני ולא מהכשר אלמוני שייך לומר הוא מזמין הכשר זה כי רוב הקונים אצלו צורכים רק הכשר זה, או למשל שחברה מארגנת אירוע בהפרדה מלאה כי רוב משתתפי האירוע הינם שומרי תומ"צ, וכן על זה הדרך.

אבל לענין חימום מרחץ לכאורה אין הבדל בין יהודים לגויים, אלו ואלו נזקקים וצורכים את מי המרחץ, וא"כ מה שייך לומר שהוא מחמם את המרחץ עבור רוב הגויים, באותה מידה ניתן לומר שהוא מחמם את המרחץ עבור הרוב שמרכיבים משקפיים, או עבור הרוב שצורכים מוצרי תנובה, וכדו', ומה שייך לומר כלפי חימום המרחץ שכוונתו לרוב הגוים ולא היהודים.

אכן גם לאחר דברי הרב אוצה"ח עדיין צ"ב, למה חז"ל הגדירו לפי רוב שאין שאלת הלאום נוגעת לענין חימום המרחץ כלל, וצ"ב.

[אוצר החכמה]

לא כל כך הבנתי את השאלה. הלא תמיד ענייני רוב תלויים בנושא עליו דנים (כידוע הדיון של ר' שמעון שקאפ בזה)
ההגדרה היא שהוא עושה לציבור ותו לא. עכשיו אנחנו דנים אם מותר או אסור וכאן השאלה אם הצבור מוגדר כציבור גויי או ציבור יהודי היא הרלוונטית.

[מה ידידות]

כידוע ישנם ב' סוגי רוב:

1. רובא דאיתי' קמן.
2. רובא דליתי' קמן.

ברובא דאיתי' קמן הרוב הוא רוב הנובע מהגיון וסברא כגון תשע חנויות, והלכה קובעת שהולכים בתר רוב זה.
ברובא דליתי' קמן אין הגיון להליכה בתר רובא, רק מכח הדין של זיל בתר רובא.

בפשטות בדין מרחץ היא לא מדין רוב דכל הש"ס, שהרי הנידון הוא יותר מציאותי האם הגוי התכוון עבור הישראל או עבור הנכרים והרי זה דומה לרובא דאיתי' קמן שהסברא נותנת שהגוי עושה עבור הרוב, ועל כך שאלתי את שאלתי, שאין כאן שום הסתברות שעושה עבור רוב הגויים יותר ממה שעושה עבור רוב מרכיבי המשקפיים לדוג'.

[אוצר החכמה]

אתה צודק שלא מדובר כל רובא דליתא קמן אלא מדובר על רובא דאיתא קמן או קצת כמו ביטול ברוב. ומשהו דומה לבית דין שהרוב מחשיב שכך פסקו כל הבי"ד. ושאלת המשקפיים שאתה שואל היא שאלת הגרש"ש בעשר חנויות. ואע"פ ששם זה יותר שאלה מכאן כי שם הדיון הוא על מה שפרש ולא על הכלל גם שם הדין והסברא הוא שהנושא שעליו דנים קובע את ההתכנסות.

[מאיר סובל]

הנידון הוא יותר מציאותי האם הגוי התכוון עבור הישראל או עבור הנכרים והרי זה דומה לרובא דאיתי' קמן שהסברא נותנת שהגוי עושה עבור הרוב, ועל כך שאלתי את שאלתי, שאין כאן שום הסתברות שעושה עבור רוב הגויים יותר ממה שעושה עבור רוב מרכיבי המשקפיים לדוג'.

למה סבור כ"ב שהנידון הוא למה התכווין הגוי? לכאו' אין ספק ואכן ידוע בבירור למה התכוין = לכולם.
השאלה היא לא בכוונה אלא בהכרעה מה עושים כשיש כוונה אחת להרבה אנשים.
והפשיטות היא שהולכים אחרי הרוב. לא בכוונה שלו - שאינה משתנה. אלא בפועל אפשר לנהוג לכולם כצד של הרוב. והמיעוט בטל.

[חיים סגל]

הנידון הוא יותר מציאותי האם הגוי התכוון עבור הישראל או עבור הנכרים והרי זה דומה לרובא דאיתי' קמן שהסברא נותנת שהגוי עושה עבור הרוב, ועל כך שאלתי את שאלתי, שאין כאן שום הסתברות שעושה עבור רוב הגויים יותר ממה שעושה עבור רוב מרכיבי המשקפיים לדוג'.

למה סבור כ"ב שהנידון הוא למה התכווין הגוי? לכאו' אין ספק ואכן ידוע בבירור למה התכוין = לכולם.
השאלה היא לא בכוונה אלא בהכרעה מה עושים כשיש כוונה אחת להרבה אנשים.
והפשיטות היא שהולכים אחרי הרוב. לא בכוונה שלו - שאינה משתנה. אלא בפועל אפשר לנהוג לכולם כצד של הרוב. והמיעוט בטל.

כמדומני שכבודו וכבוד 'אוצר החכמה' טועים בהנחתכם שיש כאן קביעה הלכתית
לפי מה שהבנתי מהפוסקים - ברגע שנדע שהגוי מתכוין ליהודים ולגויים- כגון שנשמע מפיו שהוא מתכוין עבור שניהם - יהא אסור! כך מפורש במג"א ובמשנ"ב, וכל ההיתר הוא רק משום שמתכוין רק עבור הרוב או בעיקר עבור הרוב
דהיינו אין כאן קביעה הלכתית, אלא ירידה לדעתו של הגוי, וזה מה שלא זכיתי להבין
וישר כח ל'מה ידידות' שחידד היטב את שאלתי
קחו לדוגמא את לשון שו"ע הרב, וכעין לשונות אלו מלאים בראשונים ובשאר פוסקים:

ישראלים ונכרים שהסיבו יחד ובא נכרי והדליק להם נר אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו ואם רובה ישראל אסור להשתמש לאורו שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרוב ואם מחצה ישראל ומחצה נכרים ג"כ אסור שמן הסתם הוא מכוין לצורך שניהם ואף אם ספק לאיזה מהם מדליק הולכים להחמיר בספק זה.

[מה ידידות]

הנידון הוא יותר מציאותי האם הגוי התכוון עבור הישראל או עבור הנכרים והרי זה דומה לרובא דאיתי' קמן שהסברא נותנת שהגוי עושה עבור הרוב, ועל כך שאלתי את שאלתי, שאין כאן שום הסתברות שעושה עבור רוב הגויים יותר ממה שעושה עבור רוב מרכיבי המשקפיים לדוג'.

למה סבור כ"ב שהנידון הוא למה התכווין הגוי? לכאו' אין ספק ואכן ידוע בבירור למה התכוין = לכולם.
השאלה היא לא בכוונה אלא בהכרעה מה עושים כשיש כוונה אחת להרבה אנשים.
והפשיטות היא שהולכים אחרי הרוב. לא בכוונה שלו - שאינה משתנה. אלא בפועל אפשר לנהוג לכולם כצד של הרוב. והמיעוט בטל.

כמדומני שכבודו וכבוד 'אוצר החכמה' טועים בהנחתכם שיש כאן קביעה הלכתית
לפי מה שהבנתי מהפוסקים - ברגע שנדע שהגוי מתכוין ליהודים ולגויים- כגון שנשמע מפיו שהוא מתכוין עבור שניהם - יהא אסור! כך מפורש במג"א ובמשנ"ב, וכל ההיתר הוא רק משום שמתכוין רק עבור הרוב או בעיקר עבור הרוב
דהיינו אין כאן קביעה הלכתית, אלא ירידה לדעתו של הגוי, וזה מה שלא זכיתי להבין
וישר כח ל'מה ידידות' שחידד היטב את שאלתי
קחו לדוגמא את לשון שו"ע הרב, וכעין לשונות אלו מלאים בראשונים ובשאר פוסקים:

ישראלים ונכרים שהסיבו יחד ובא נכרי והדליק להם נר אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו ואם רובה ישראל אסור להשתמש לאורו שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרוב ואם מחצה ישראל ומחצה נכרים ג"כ אסור שמן הסתם הוא מכוין לצורך שניהם ואף אם ספק לאיזה מהם מדליק הולכים להחמיר בספק זה.

אכן, לענ"ד הרב סגל צודק, גם אני בלימודי נתקלתי בלשונות המורים שאין כאן הנידון מצד כללי רוב, אלא הנחה שהגוי עושה עבור הרוב ולא בשביל המיעוט, ולכן אם הרוב הם נכרים מותר.

ולאור זאת שאל הרב סגל ושאלתי אני שהרוב ישראל או נכרים אינו רלוונטי לענין חימום מרחץ.

ולהערת הרב סובל שאם נשאל את הגוי הוא ודאי יאמר שחימם עבור כולם, אכן המדד הוא כשנשאל את הגוי אם לא כולם יבואו למרחץ עדיין תחמם את המרחץ, ועל כך התשובה שהוא עדיין יחמם עבור הרוב, ולכן זה נחשב שמחמם בעיקר עבורם, רק שאלנו שרוב זה אינו רלוונטי לענין חימום המרחץ.

[אוצר החכמה]

לעניות דעתי אתם מסבירים היטב למה ההסבר שלכם לא נכון ואין ברירה אלא להסביר כמו שכתבנו. והלשונות שהבאתם ניתנים להתפרש לשני פנים.

[חיים סגל]

עוד יותר קשה במה שבמבואר בט"ז סימן שכ"ה שכן הוא גם במאפייה המוכרת לגויים ויהודים, שאם רוב העיר [כלומר, הקונים במאפיה] הם נכרים מותר להנות מהפת שנאפתה בשבת.
והלא מאפיה שיש לה בכל יום בממוצע 100 קונים של 'לחם', 60 גויים ו-40 יהודים, הרי ברור שאם אופה 100 לחמים הרי זה מפני שאופה לכולם, ואיך שייך לומר שאופה רק עבור הרוב?
[ואין לתרץ שבשבת אופה רק עבור הגויים כיון שהיהודים לא באים לקנות בשבת, שא"כ מדוע התיר הט"ז דווקא כשרוב הקונים במשך כל השבוע הם גויים?]