נפסק שאם עשה גוי בשבת מלאכה לציבור של אנשים, כגון שחימם מרחץ, רואים מי הם רוב המשתמשים במרחץ, אם רוב גויים מותר – שאנו אומרים שעשה זאת לצרכם ולא לצורך הישראל, ורק אם רוב ישראל אסור – שנעשה לצרכם.
ולא זכיתי להבין מציאות זו.
הבה נדמיין את השיח עם הבלן:
בלן שמחמם מקוה שבאים לשם מדי יום 100 איש, 60 מתוכם הם בחורים, ו-40 הם אברכים, כשנשאל אותו עבור מי אתה מחמם את המקוה, עבור הבחורים או עבור האברכים - הבלן יחשוש שקרה לך משהו, ויענה לך מה זה נקרא עבור מי, עבור כולם!
וכן הוא ממש כלפי מרחץ של 60 גויים ו-40 יהודים, רק רציתי לחדד קצת.
וחשבתי שאולי הפשט הוא שאם נשאל את הבלן מה תעשה כשידוע לך שביום זה מגיעים רק האברכים [הבחורים נסעו לקעמפ] האם תחמם את המקוה? ואנו מניחים שתשובתו תהיה שלילית, וממילא זה מוכיח שהחימום בכל יום נעשה עבור הבחורים.
אך עדיין לא הבנתי, שמה שייך לתת בזה כלל של רוב ומיעוט – שהדבר תלוי במציאות הענין, שלפעמים [ואולי ברוב המקרים] הוא יחמם גם עבור המיעוט לבד.