אני לא בסוגיא, אז יכול להיות שאני טועה, אבל דומה שיש כאן סברא חדשה ונכונה.
מקובל לחשוב, שאיסור סחיטה בשבת, היינו המעשה סחיטה בעצמו, אלא שיש תנאי שאם המשקים הולכים לאיבוד למשל, אז אין איסור סחיטה. ונראה לענ"ד שאין זה כך, אלא כל איסור סחיטה הוא לא הסחיטה עצמה, אלא יצירת דבר על ידי סחיטה. זאת אומרת, יש לנו שני סוגי סחיטה, אם הוא סוחט דבר וצריך למשקים, אז האיסור הוא ליצור משקים על ידי סחיטה. או לחילופין אם הוא סוחט סמרטוט למשל, וצריך את הסמרטוט, אז האיסור הוא ליצור סמרטוט סחוט.
ולפי זה במשתמש במגבון, שגם המשקים וגם הבד הולכים לאיבוד, ואינו צריך לא לזה ולא לזה, אלא לנקות את הולד, אין כאן איסור סחיטה כלל. (יש הטוענים שצריך את המשקים כדי לנקות את הולד, ואין אני נכנס כאן לצד זה.) ויש האוסרים השימוש במגבונים שאפילו אם אין צריך למגבון ולא למשקה, אבל עדיין יש כאן פסיק רישא בדבר שאינו מתכוין. אבל לפי מה שכתבתי, אין כאן דבר שאין מתכוין כלל, כי אין איסור לסחוט, אלא יש איסור ליצור דבר שאתה צריך באופן של סחיטה, וכאן אתה לא יוצר שום דבר, וממילא אין כאן לא סחיטה וגם לא דבר שאין מתכוין.