מה המקור למשפט המפורסם: "המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב"?
חיפשתי ואינו מופיע בגמרא או בראשונים. אשמח לתשובה!
[יא] המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים.
דין זה הוא באבל רבתי [שמחות פ"ב ה"א] וסיים שם, כללו של דבר כל שהוא כבוד החיים מתעסקין בו וכל שאינו כבוד של חיים אין הרבים מתעסקים עמו. והנה רבים אומרים ורגיל בפי כל דהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא. ודבר זה לא נמצא בשום מקום בגמרת בבלי וירושלמי, גם חפשתי בכל מקום שידי מגעת במדרש רבה ובתנחומא ובמדרש הנעלם ולא מצאתי דבר מזה. וראיתי במוהרי"ט בחידושיו לכתובות בעובדא המובא בגמרא פרק הנושא [כתובות קג, ב], בההוא כובס דלא הוי באשכבתא דבי רבי ונפיק בת קול כל מאן דהוי באשכבתא דבי רבי מזומן לחיי עולם הבא, וסליק ההוא כובס לאיגרא ונפיל ומית נפיק בת קול אף ההוא כובס מזומן לחיי עולם הבא. והקשה המוהרי"ט איך היה לו לההוא כובס חיי עולם הבא, והלא אמרינן דהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא. והרב מוהרי"ט הלך שם בשביל כך בדרך רחוק ודחוק. ולא ידעתי איה ואיפה ראה הרב מוהרי"ט דבר זה. והא דהביא הגמרא דנפיק קלא דאף ההוא כובס מזומן לחיי עולם הבא, אין הכוונה דנמחל לההוא כובס חטאו של האיבוד לדעת ונשתנה ענינו מכל שאר מאבדי עצמם לדעת שאין להם חלק לעולם הבא. רק דיכול להיות דכל מאבדי עצמם לדעת אף דרעתם רבה וחטאתם כבדה ועונשם גדול בכל זאת אינם בכלל היורדין ואינם עולים. וכונת הבת קול השנית היה על מה דהבת קול הראשון הבטיח שכר לכל מאן דהוי באשכבתא דרבי, שבשביל מצוה זו לבדו הוא מזומן לחיי עולם הבא. לכן הודיע הבת קול שנית דגם ההוא כובס אף דלא היה באשכבתא, בכל זאת לעוצם צערו אשר נצטער על זה ובתום אמונתו היה הענין יקר בעיניו כל כך עד שמסר נפשו עליו, על כן גם הוא בכלל ההבטחה של הבת קול הראשון כאילו היה אצל האשכבתא ויקח שכרו משלם, דאף הוא מזומן לחיי עולם הבא כאשר הובטח שכר זה לכל מאן דהוי באשכבתא דבי רבי. ועיין בתוס' שם ד"ה מזומן. ותמוה מאוד על הרב מוהרי"ט אשר נטה מני הדרך הפשוט והכניס את עצמו בפירוש דברי הגמרא האלה בדחוקים עצומים.
ואולם לגוף ענין זה של מאבד עצמו לדעת דאין לו חלק לעולם הבא יש להמציא רמז דבר. מהא דמייתי הגמרא באגדת חרבן [גיטין נז, ב] בת' ילדים ות' ילדות שנשבו לקלון, כיון שידעו למה הן מתבקשין אמרו אם אנו טובעין את עצמינו בים אנו באין לחיי עולם הבא. והתם אין הכוונה דהיו שואלים אם יזכו בשכרן עבור טביעתן לחיי עולם הבא, דודאי חלילה להם לקדושי עליון כאלה לעבוד את רבונם על מנת לקבל פרס. אלא ודאי דכוונת שאלתם היא כי היו יראים לבל יכשלו בעון מאבדי עצמם לדעת אשר ענשם חמור כל כך דאינם באים לחיי עולם הבא, לכן שאלו אם כוונתם התמימה יועיל להם דישתנה ענינם מכל מאבדי עצמם לדעת דהמה יהיו באים לחיי עולם הבא.
<אמנם במתניתין דריש פרק חלק [סנהדרין צ, א] חשיב גם אחיתופל בהדי ארבעה הדיוטות דאין להם חלק לעולם הבא. ועל כולם הביא הגמרא שם ראיה מקרא חוץ מאחיתופל, דהביא הגמרא [שם קז, א] תשובת דוד לאחיתופל דהמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. ולמה לא הביא הגמרא הטעם דבשביל שחנק את עצמו [שמואל ב יז, כג] ואיבד חיותו לדעת אין לו חלק לעולם הבא. וזה מורה דמאבד עצמו לדעת אינו בכלל הני דאין להם חלק לעולם הבא>.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 40 אורחים