ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה
מקדש מלך כתב:קשה לקרוא לצבע הכתום 'אדום שבאדומין'.
מקדש מלך כתב:ד"ר זהר עמר זיהה את תולעת השני עם הכרמיל המצוי (מצו"ב סקירה על שיטתו).
אולם לדבריו, המין מפיק צבע הדומה לכתום , ולא לאדום. והוא מביא לכך סימוכין.
ולפו"ר יל"ע מדברי הרמב"ם בהלכות נגעים (יב, א)ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה
קשה לקרוא לצבע הכתום 'אדום שבאדומין'.
ושני יכול פיקס, תלמוד לומר תולעת, אי תולעת יכול אחד מן הצבעים, תלמוד לומר ושני, הא כיצד - זו זהורית טובה, יוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת, שני שבתולעת.
כדכד כתב:כן
הוצי דקל טריים הם ירוקים לגמרי
באמונתו כתב:מקדש מלך כתב:ד"ר זהר עמר זיהה את תולעת השני עם הכרמיל המצוי (מצו"ב סקירה על שיטתו).
אולם לדבריו, המין מפיק צבע הדומה לכתום , ולא לאדום. והוא מביא לכך סימוכין.
ולפו"ר יל"ע מדברי הרמב"ם בהלכות נגעים (יב, א)ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה
קשה לקרוא לצבע הכתום 'אדום שבאדומין'.
היכן נאמר שכל אזכור "זהורית" תמיד, היינו דווקא תולעת שני, כאילו מילה נרדפת תמיד היא לה?
הלא אפשר שצבע "זהורית" אינה חד משמעית, ושמא זהורית "יפה" היא יותר מזהורית רגילה.
קיימת אף משמעות שנחלקו בזה התנאים, בספרא מצורע פרשה א עד פרק א אות יד:ושני יכול פיקס, תלמוד לומר תולעת, אי תולעת יכול אחד מן הצבעים, תלמוד לומר ושני, הא כיצד - זו זהורית טובה, יוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת, שני שבתולעת.
בתוספתא דנגעים (פ"א ה"ג) יש מחלוקת ר"א וסומכוס, אם הוא כשעוה וכקורמן או ככנף טואס וכחוץ של דקלי. ואם עם סומכוס הסתדרת - מה תעשה לר' אליעזר.
צופה_ומביט כתב:יש לומר איפכא, שמשום שצריך הכתוב לפרט "אדום כדם" משמע שסתם אדום אינו כדם אלא אחר.
ומה ש"כתום" אולי נקרא "אדום שבאדומים" יש להביא סמך מתבשיל "עדשים אדומות" [רש"י ורמב"ן] שהכין יעקב - ועשו קורא לו "האדום האדום הזה".
למיטב ידיעתי יש עדשים ירוקות-חומות, יש כתומות, יש שחורות. לא מכיר עדשים אדומות כדם, ושהתבשיל היוצא מהן אדום כדם.
כן מכיר עדשים כתומות שתבשיל היוצא מהן הוא כתום.
בלשוננו [וכן באנגלית] כהיום הזה עדשים כתומות נקראות [כך למשל כתוב על האריזה שלהן מחברת סוגת] "עדשים אדומות".
ואימא אדום ותו לא - האדום שבאדומים דהיינו כדם המכה דמתניתין.
מקדש מלך כתב:קוטב הדברים, שלכתוב 'אדום שבאדומים' ולהתכוון לצבע כתום, לא נשמע סביר לענ"ד.
מקדש מלך כתב:לעניין מה שהערת מ"זהורית", אכן יפה הערת. אבל כידוע הלשון עובדת עם אסוציאציות רחוקות, וגם האדום יכול להיחשב כצבע האש. יתכן גם שצבע הזהורית היה אדום מבריק, ונקראת זהורית על שם הברק.
ואם יש לי מה להעיר הוא מדוע אמרו כזהורית, ולא פשוט "כדם"? ואולי רצו להמחיש בבד צבוע אדום, ולא בנוזל אדום שקשה להשוות בינו לבד.
באמונתו כתב:מקדש מלך כתב:ד"ר זהר עמר זיהה את תולעת השני עם הכרמיל המצוי (מצו"ב סקירה על שיטתו).
אולם לדבריו, המין מפיק צבע הדומה לכתום , ולא לאדום. והוא מביא לכך סימוכין.
ולפו"ר יל"ע מדברי הרמב"ם בהלכות נגעים (יב, א)ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה
קשה לקרוא לצבע הכתום 'אדום שבאדומין'.
היכן נאמר שכל אזכור "זהורית" תמיד, היינו דווקא תולעת שני, כאילו מילה נרדפת תמיד היא לה?
הלא אפשר שצבע "זהורית" אינה חד משמעית, ושמא זהורית "יפה" היא יותר מזהורית רגילה.
כך גילינו את תולעת השני של ישראל
צבע ה"שני" נחשב בעת העתיקה לאחד מהצבעים היוקרתיים ביותר והוא נזכר במקרא לרוב ביחד עם התכלת והארגמן. התנ"ך מבליט את שימושיה של תולעת השני בפולחן, למשל, כמרכיב בטהרת המצורע (ויקרא יד, ו) והכנת אפר פרה אדומה (במדבר יט, ו) – כמסמלת את הפחותה שביצורים עם האזוב השפל לעומת ארז הלבנון. בנוסף מופיע השימוש בצמר הצבוע בשני בכלים ואריגים שונים במשכן ובמקדש, בפרוכת, אבנט הכהן, האפוד ועוד. גם אנשים עשירים התהדרו בלבוש הצבוע שני, כמו אשת חיל: "כי כל ביתה לבש שנים" (משלי לא כא). בקינת דוד הוא קורא: "בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים" (שמ"ב א כד). תולעת השני נקראת בארמית בשם "זהורית" ומסופר שעד חורבן בית שני נהגו לעטר את החתנים באריג העשוי "מזהוריות המוזהבות" (תוספתא, סוטה טו, ט).
השאלה היא האם כחלוף שלושת אלפי שנים מאז ימי המקרא וכאלפיים שנה מאז אזכוריה האחרונים של תולעת השני במשנה ניתן לזהות אותה ? מסתבר שלתולעת השני קיימת מסורת זיהוי מוצקה ושימוש פעיל עד העת החדשה, בניגוד לצבע ה"תכלת" שזיהויו כיום מסתמך על מחקר נסיבתי. למשל בתרגום השבעים קרויה תולעת השני בשם kokkos ובתרגום הערבית בשם "קִרְמִז". בספרי הטבע היוונים או לחילופין בספרי הטבע הערבים של ימי הביניים מתואר בשמות אלה יצור או גרגר קטן של צמח בדמות זרע בקית הכרשינה או חרוב הנמצא על עצי האלון באיי יוון וספרד. בתחילת הקיץ נוהגים ללקט אותם ולהפיק מהם צבע אדום. השם קרמז התגלגל גם לשפות מערב אירופיות ועד היום ידועה קבוצת כנימות מגן הגדלות כטפיליות על עצי אלון המכונות בשם המדעי – Kermes. למעשה מדובר בכנימה הנקבה, שהיא חסרת כנפיים ורגליים שבאמצעות חומר דונגי שהיא מפרישה היא אחוזה בעץ ובעזרת גפי פיה היא מוצצת מהעץ את מזונה. הזכרים המכונפים מתים לאחר שהפרו את הנקבות וכשהן מגיעות לשיא גודלן הן מכילות עשרות עד מאות ביצים. גוף הכנימה על ביציה מכיל חומצה קרמסית שממנה מפיקים צבע. איסוף של כנימות השני שעל האלון היה מקובל באירופה לפחות עד המאה השמונה עשרה ופסק בעקבות השימוש בחומרים סינטתיים זולים. בנוסף לכנימות האלון ידועות עוד כנימות שמהן מפיקים צבע, למשל הכנימה הארמנית (Porphyrophora hamelii) הגדלה על צמחים דגניים באזור הרי אררט או כנימות הצבר שהגיעו בעקבות גילוי העולם החדש. למעשה עד היום מפיקים מהן צבע אדום-סגול כצבע מאכל הידוע בשם התעשייתי E- 120.
עיון במקורות היהודים החל מפרשנים ופוסקי הלכה כמו רב סעדיה גאון, רש"י ועד הרמב"ם מוכיח שזיהוי תולעת השני היה ידוע להם. השימוש בתולעת השני כצבע מאכל העלה גם שאלות בנושא כשרות, ובכך נחלקו חכמי ההלכה. אחד מהאוסרים היה ר' רפאל מרדכי מלכי, רופא שעלה לארץ ישראל בשנת 1677, והפך לאחד מפרנסי קהילת ירושלים: "אבל הקירמיז שהוא התולעת שני, הוא איסור גמור".
שאלות המחקר שעמדו לפנינו הן מי היא תולעת השני המקראית ? האם הביאו אותה מכנימת האלון האירופאית או מהכנימה הארמנית או שמא בארצנו גם גדלה תולעת השני ? ממצא הצבענים שנמצא באריגים קדומים בארץ ישראל מהתקופה הרומית מוכיח על שימוש בכנימה הארמנית וגם בכנימת אלון, אלא שאיננו יודעים את מוצאה. רמז אפשרי לתשובה נמצא לכאורה בתוספתא במנחות (ט, טז): "שני תולעת – מן התולעת שבהרים, הביאה שלא מן התולעת שבהרים פסולה" . אבל לאיזה הרים הכוונה ?
כבר בשנת 1924 כתב ש' בודנהיימר מונוגרפיה על כנימות המגן של ארץ –ישראל ותיאר כמה מיני Kermes ובהם כרמיל הדפנה הגדלה על עצי אלון התבור וכרמיל התנ"ך (K. biblicus) הגדל על עצי אלון מצוי. המחקר של קבוצת כנימות הקרמז נמשך על ידי חוקרים כמו באלכובסקי, ביטינסקי ושטרנליכט ומאוחר יותר הושלם על ידי מלכי ספודק וחוקרים נוספים שתיארו ששה מינים מישראל. החוקרים שעסקו בכנימות אלה מן ההיבט האנטומולגי. לא התייחסו לאפשרות להפיק מהכנימות המקומיות צבע או ליתר דיוק לא הביאו הוכחות המעשיות לכך. בהעדר מידע על כך, חלק מהחוקרים שעסקו במחקר הצבענים הקדומים פקפקו באפשרות שמקורה של תולעת השני המקראית היא מהארץ וסברו שהיא יובאה מחו"ל.
הסיפור המחקרי
בשנת תשנ"ח החילותי לחקור את נושא תולעת השני באופן מקיף בסיוע כמה מתלמידי. בשלב הראשון ביקשנו לאתר את כנימות הקרמז שתוארו במחקר הארץ ישראלי ולזהותן, אלא שבאותה העת לא היו בארץ אנטומולוגים המתמחים בסוג זו. במשך כחמש שנים ערכנו סקר שדה, שבו התחקנו אחרי הכנימות שתיארו קודמנו במאמריהם. סקר זה כלל פעילות גופנית מאומצת: טיפוס על עצים ובמהלך זה נפל פעם אחת מגובה רב תלמידי צבי תמרי, שרק בנס הסתכמה נפילתו בכמה חבלות קלות ובמשקפים שבורות. לעיתים הטיפוס היה כרוך בחשיפה להתקפות של נמלים עוקצות המגוננות על הכנימות בעת שהן באות למצוץ טל דבש שמופרש מהן. איתור הכנימות הבוגרות מתאפשר רק כשבועיים – שלושה שבועות בלבד בשנה בהתאם לאזור בית הגידול ודורש רישוי ותיאום מרשות הטבע והגנים. לאחר שנתיים של איסוף כנימות מאזורים שונים החלטתנו לבצע ניסוי צביעה ולהתמקד בכנימות הנקראות: כרמיל התנ"ך, כרמיל דפנה וכרמיל ביטינסקי בשל גודלן היחסי והצבע האדום-שחום המבריק של הנקבות. אולם התוצאות היו עלובות – קיבלנו מעט צבע בז' חלש שמקורו במעטה הכיטיני שלהן.
המשכתי במאמצי לאתר עוד כנימות על עצי האלון ולצורך כך גייסתי את ילדי המשפחה כאשר אני קובע תעריף של שקל אחד לכל כנימה. ואכן בעקבות זאת, האוסף המחקרי שלנו גדל לאין ערוך. התפנית הגדולה חלה בתאריך יג אב תש"ס בעת שהשתתפתי בטיול עם משפחתי המורחבת באזור נחל חזורי שבגליל העליון. בעודנו מתארגנים לארוחת הצהרים, שלחתי את הנערים לטפס על העצים והנה כעבור זמן קצר מגיע אלי אחד מהם ובקשני לבוא ולראות תופעה מעניינת. על עץ אלון עתיק וגדול במיוחד מצאנו על הגזע והענפים מקבץ גדול ביותר של כנימות בעלות צבע הסוואה אפרפר-חום. כאשר קטפתי אחת מהן היא נמחצה בידי, שנתמלאה בדמה האדום. לא הכרתי את הכנימה שנראתה שונה לגמרי מכל כנימות האלון שאתרנו עד כה. אספתי ממנה כמה עשרות פרטים ושמתי בשקית ניילון והמשכנו בטיולינו. לאחר שלושה ימים חזרתי לביתי וכאשר פתחתי את השקית ומה רבתה אכזבתי שגיליתי שהכנימות מלאות המוהל העלו עובש בשקית ובקושי הצלחתי למצוא שני פריטים שניתן היה לזהותם. שלחתי אותם לד"ר יאיר בן דב, אנטומולוג שעבד במכון וולקני והוא אישר לי שמדובר בכנימה ממשפחת הקרמז, אם כי הוא לא ידע אז לזהותה בוודאות ברמת המין הספציפי. מעודד מהזיהוי, נאלצנו לחכות זמן רב במתח ובדיוק כעבור שנה נסעתי לגליל העליון שבו איתרנו לראשונה את הכנימה. אספנו ממנה פרטים אחדים והפעם הקפדנו להניחה בכלי מאוורר. את הכנימות שכללו את גוף הכנימה על ביציה יבשתי היטב. לאחר מכן מיהרתי בצפייה דרוכה לערוך ניסוי של צביעה על פי מרשם קדום שמצאתי בחיבור מימי הביניים. במטבח המשפחתי התחלתי לבשל את הכנימות. בתחילה לא ראיתי דבר, אך כעבור כעשר דקות התחלתי להבחין בתמיסה במעט גוון אדמדם. מיד קראתי לבני משפחתי ושאלתי אותם האם גם הם מבחינים בכך או שמא זו משאלת לב בלבד. אכן כולם הסכימו שרואים צבע בתמיסה, וכעבור עשרים דקות נוספות הספקות פגו לחלוטין – כוס המעבדה מזכוכית הייתה אדומה לחלוטין וריח ניחוח עלה ממנה. המבחן האמתי היה עוד לפנינו. הכנסתי לתוך התמיסה גיזת צמר, למשך כשעה בחימום מתון. אט אט הבחנתי כיצד סיבי הצמר קולטים את הצבען האדום, אך הגיזה נצבעה בכתום! ההתרגשות היתה רבה כאשר הסתבר שמדובר בצבע יציב ביותר. הוכחנו בלא ספק שקיימת בארץ ישראל כנימת קרמז שממנה ניתן להפיק צבע וקיימת אפשרות סבירה שהיא הייתה המקור של תולעת השני של אבותינו.
אולם עדיין היינו מסופקים, האם צבע השני הוא אדום או כתום ? מה ההרכב הכימי של הצבען והאם היא נמצאת רק באזור מסוים בגליל העליון ?
תחילה הצלחנו להגדיר את כנימת הצבע שאיתרנו בשם כרמיל מצוי (Kermes echinatus), כמין שכיח על עצי אלון מצוי בכל אזורי ההר של חורש הים תיכוני מגובה כ 400 ומעלה. הסתבר שמבחינה מחקרית היה כאן כשל מערכתי, שכן אף אחד מהחוקרים שקדמו לנו לא בדק באופן מעשי את ההיתכנות להפיק צבע ממנה. לאחר שידענו מה לחפש המשכנו בסקר השדה על מנת למפות את תפוצתה ומה רבתה תדהמתי שמצאתי אותה לבסוף גם על עץ אלון שבפתח ביתי שבנוה צוף שבשומרון. הכנימות הבוגרות מטיפוס נוה צוף גודלן הממוצע הוא 3 – 5 מ"מ בעוד טיפוס הכנימות מהגליל העליון ורמת הגולן הן גדולות יותר 4 – 6.5 מ"מ. הניסיון הראה שאת הכנימה הבוגרת ניתן לחזות בהרי יהודה ובשומרון בסביבות אמצע יולי (ובגליל העליון בחודש אוגוסט) למשך כשבועיים בשנה בלבד, לאחר מכן הביצים בוקעות והזחלים יוצאים ומסתתרים בגזע העץ ונכנסים לתרדמה ממושכת עד לתחילת הקיץ הבאה. ידידי ד"ר דוד אילוז נרתם למשימת המחקר הכימי, שבמהלכה התברר שהצבען מכיל את החומצה הקרמסית, בדומה לכנימת אלון השני האירופאית. המחקר הגנטי הוכיח ששני הטיפוסים שתיארנו לעיל הם למעשה אותו מין של כנימה ותפוצתם מוגבלת לאזור ארץ ישראל בלבד.
עיון מחודש במקורות גילה שאכן צבע השני תואר כצבע כתום- אדום, כך למשל תיאר יוסף בן מתתיהו את השני שבפרוכת בבית המקדש בצבע גוון ה"אש". גם העולם הטרמינולוגי של אבותינו היה שונה: "תולעת" הוא אינו רק יצור ארוך ומתפתל אלא כינוי כללי לחרקים בדרגות התפתחות שונות וצבע "אדום" כלל בתוכו ספקטרום רחב: חום, כתום, סגול ואדום. יתכן שדוד המלך שהיה ענו ואדמוני דימה את עצמו לשפל שביצורים היא תולעת שני: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב ז).
פרסום התגלית עורר התעניינות רבה במחקר ובציבור הרחב, וכך למשל הגיעו אלי להשתלמות אנשי 'מכון המקדש', שהחלו לשחזר את בגדי הכהונה שלצורך האבנט נדרש צבע השני. האתגר שעומד לפתחם של חוקרי העתיד הוא למשל, בדיקת האפשרות להרבות את כנימות הקרמז באמצעות אילוח יזום והמשך לימוד מעמיק על אורחות חייהן. בינתיים אנו מציעים לכנות את שמה המדעי של תולעת השני בעברית בשם "כרמיל השני".
הכנימה הארמנית
בחודש אייר תשע"ז נסעתי עם שניים מבני: צור ומתניה לארמניה במטרה לבקר בבית הגידול של הכנימה הארמנית (Porphyrophora hamelii). השימוש בכנימה זו נזכר רבות בספרות ההיסטורית הקדומה ואף נמצאה עדות ארכאולוגית לנוכחותו באריגים צבועים קדומים בארץ ישראל מהתקופה הרומית. במהלך סיורי בארמניה ניסיתי לברר היכן ניתן לראות את הכנימה אבל אף אחד לא ידי על מה אני מדבר. בדיקה נוספת בספרות הזכירה את בית גידולה בחבל אררט במחוז ארמאביר, ובמיוחד בכפר קטן נידח בשם אראזפ Arazap) ). נסענו לשם עם נהג ארמני שעבד בעבר בישראל, בכדי שיסייע בידינו לאתר את המקום. הכפר ארזאפ נמצא בדרום מזרח ארמניה ממש על גבול תורכיה, כאשר מלווה אותנו נוף הרי אררט הגבוהים. כאשר הגענו למרכז הכפר הנהג עצר בחניה של חנות מכולת ובדיוק יצא משם בחור צעיר שנכנס לרכבו. הוא שאל אותו האם יודע על מין של חרק שממנו מפיקים צבע אדום ולהפתעתנו הוא אמר שהמעסיק שלו "אחראי על התולעים" האלה, אבל אי אפשר לראות אותם. הוא קישר אותנו עם המעסיק שלו שהסכים לפגוש אותנו. נסענו בעקבות הבחור, ובמשך כרבע שעה עברנו בדרכי עפר משובשות ומפותלות בשטח שנראה שומם. לבסוף עצרנו בשדה וממולנו הגיע רכב עם ארבעה אנשים מבוגרים. כאשר הצגתי את עצמי כחוקר מאוניברסיטה מישראל שבא במיוחד לראות הכנימה הארמנית מנהיג החבורה נאות לשתף פעולה. מהשיחה עמו הסתבר שכיום הכנימה נמצאת בסכנת הכחדה בשטח מצומצם של כמאתיים דונם בלבד. הכניסה לשטח זה היא אסורה לציבור ואיסוף הכנימות למטרות מסחר הופסק לפני כשלושים שנה. הוא הצביע על שדה שמתוחם בתעלת מים עם שלט ישן ועליו כתוב בארמנית: "שמורת וורדן כרמיר" (בארמנית: התולעת של האדום). אחד מהאנשים מצא דלת ישנה של רכב ששימש אותנו כגשר לחצות את התעלה ולהגיע לשדה שהיה מכוסה בצמח דגני נמוך מהמין Aeluropus littoralis. הכנימה מקיימת מחזור חיים בינות לשורשי הצמח ובחודשים ספטמבר-אוקטובר ניתן לראות הבוגרים יוצאים מעל פני הקרקע ואז היו אוספים אותה. קיבלתי אישור לדגום מעט מהצמחים ולאחר שקיבלתי הסברים על הכנימה הארמנית נפרדנו מהמארחים הארמנים בתחושה קשה של החמצה. המקום נראה מוזנח ולא נראה שהשלטונות עושים די על מנת לנסות להרחיב את שטח מחייתו של החרק שנמצא בסכנת הכחדה. לפחות ניתן היה להקים במקום מוזיאון קטן או אתר מבקרים, שיציג את עברו המפואר של יצור זה בתרבות החומרית העתיקה.
מקדש מלך כתב:באמונתו כתב:מקדש מלך כתב:ד"ר זהר עמר זיהה את תולעת השני עם הכרמיל המצוי (מצו"ב סקירה על שיטתו).
אולם לדבריו, המין מפיק צבע הדומה לכתום , ולא לאדום. והוא מביא לכך סימוכין.
ולפו"ר יל"ע מדברי הרמב"ם בהלכות נגעים (יב, א)ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה
קשה לקרוא לצבע הכתום 'אדום שבאדומין'.
היכן נאמר שכל אזכור "זהורית" תמיד, היינו דווקא תולעת שני, כאילו מילה נרדפת תמיד היא לה?
הלא אפשר שצבע "זהורית" אינה חד משמעית, ושמא זהורית "יפה" היא יותר מזהורית רגילה.
קיימת אף משמעות שנחלקו בזה התנאים, בספרא מצורע פרשה א עד פרק א אות יד:ושני יכול פיקס, תלמוד לומר תולעת, אי תולעת יכול אחד מן הצבעים, תלמוד לומר ושני, הא כיצד - זו זהורית טובה, יוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת, שני שבתולעת.
אין לי מושג איך אתה מפרש את הברייתא שהבאת. אבל על כל פנים המלבי"ם מסביר שחולקים האם טעימה פוסלת, ואין שום מחלוקת ביניהם על עצם המין.
כדכד כתב:בענין מה שדנו כאן על "אדומים כדם" ואם כתום יכול להיות אדום - הרי חז"ל הם אלו שלמדו מ"אדומים כדם" שצבע הדם הוא אדום.
זה שדם הוא אדום אין חולק. הנידון היה האם הוא האדום המקורי, הטהור, ה"אדום שבאדומים". [ועד כדי שעל שמו נקרא הצבע הזה כולו].
באשר לשאלה מעשו - ג"כ לא קשה, וכי מי אמר שהעדשים היו עדשים שלנו ואולי אז היו עדשים אדומות.
נו נו
שחז"ל אמרו הפוך בדיוקצופה_ומביט כתב:יש לומר איפכא, שמשום שצריך הכתוב לפרט "אדום כדם" משמע שסתם אדום אינו כדם
מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן, שנאמר והקמות את המשכן [כמשפטו אשר הראית בהר] (שמות כ"ו ל') אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים אמר לו חזור [לימינך] חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו מה אתה רואה אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו זו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק (א"ה: ירוק כתב רש"י שהוא צבע התכלת. אי נמי ירוק כאן הכוונה צהוב, ולפי זה מפורש כאן ששני הוא כתום, בין אדום לצהוב) אמר לו זו היא תולעת שני.
אדום וכו' הוא ארגמן, לא אדום ולא ירוק (היינו ירוק כשעוה געל בל"א) זו היא תולעת שני. מכאן מבואר כדעת הרמב"ם פ"ח מהלכות כלי המקדש הי"ב שארגמן הוא אדום. ומובן מאליו שתולעת שני אינו אדום כל כך (ואולי הוא הנקרא אצלנו אראנ"ג או ראנ"ז).
מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לְמַעְלָן אֵשׁ אֲדֻמָּה, אֵשׁ יְרֻקָּה, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, אֵשׁ לְבָנָה, אָמַר לוֹ: כַּתַּבְנִית (שמות כה, מ): אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. וכו' אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֱלֹהַי יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כָּאֵלֶּה, אָמַר לוֹ כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר אֲנִי וגו', בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ.
צופה_ומביט כתב:מראה מקום לגבי צבע תולעת השני, שממנו נראה שאינו אדום:
פסיקתא רבתי סוף פ"כ:מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן, שנאמר והקמות את המשכן [כמשפטו אשר הראית בהר] (שמות כ"ו ל') אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים אמר לו חזור [לימינך] חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו מה אתה רואה אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו זו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק (א"ה: ירוק כתב רש"י שהוא צבע התכלת. אי נמי ירוק כאן הכוונה צהוב, ולפי זה מפורש כאן ששני הוא כתום, בין אדום לצהוב) אמר לו זו היא תולעת שני.
וכך כתב שם הרד"ל! וזה לשונו:אדום וכו' הוא ארגמן, לא אדום ולא ירוק (היינו ירוק כשעוה געל בל"א) זו היא תולעת שני. מכאן מבואר כדעת הרמב"ם פ"ח מהלכות כלי המקדש הי"ב שארגמן הוא אדום. ומובן מאליו שתולעת שני אינו אדום כל כך (ואולי הוא הנקרא אצלנו אראנ"ג או ראנ"ז).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 216 אורחים