פורום אוצר החכמה

שלום וברכה, בימי הקיץ אני נוהג להתפלל תפילת ערבית מוקדמת, לאחר פלג המנחה.
היום לאחר שסיימנו את התפלה, ניגש אדם שטרם התפלל מנחה, וביקש שנענה לו לקדושה כנהוג.

ממילא נתעוררה השאלה, האם מותר לענות? מה טעם דין עניית ברכו לפני מנחה בערב שבת, והאם הוא שייך כאן?

מגדל כתב: מה טעם דין עניית ברכו לפני מנחה בערב שבת, והאם הוא שייך כאן?

על איזה דין אתה מדבר?

לא הבנתי השאלה, וע' ב"ב פב. מכדי פסוקי נינהו ליקרי

[quote="מגדל"]שלום וברכה, בימי הקיץ אני נוהג להתפלל תפילת ערבית מוקדמת, לאחר פלג המנחה.
היום לאחר שסיימנו את התפלה, ניגש אדם שטרם התפלל מנחה, וביקש שנענה לו לקדושה כנהוג.

ממילא נתעוררה השאלה, האם מותר לענות? מה טעם דין עניית ברכו לפני מנחה בערב שבת, והאם הוא שייך כאן?

לא הבנתי השאלה, וע' ב"ב פב. מכדי פסוקי נינהו ליקרי

המתפלל ערבית מבעוד יום, לאחר פלג המנחה, כמנהג עדות המזרח, וכשהגיע לסוף ברכת ''מחיה המתים'' שמע קדושה מהמנין הסמוך שהיו מתפללים מנחה, לא יענה עמהם, ושב ואל תעשה עדיף, מאחר ולא תקנו חז''ל קדושה בתפלת ערבית. ובפרט שדין הפסק בתפלת שמונה עשרה חמור מאד. ומיהו יכול לשמוע ולכוין לשליח צבור באמירת הקדושה. אבל האוחז בקריאת שמע וברכותיה של ערבית, או בין גאולה לתפלה של ערבית, ושמע קדושה של מנחה מהמנין הסמוך, יענה עמהם, ושלא כמי שחולק בזה. וכן אם לאחר שסיים תפלת ערבית, שמע קדושה ממנין סמוך, צריך לענות עמהם קדושה ואמנים של חזרה, בין בחול בין בשבת. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תרנד].

רצון כתב:

מגדל כתב:שלום וברכה, בימי הקיץ אני נוהג להתפלל תפילת ערבית מוקדמת, לאחר פלג המנחה.
היום לאחר שסיימנו את התפלה, ניגש אדם שטרם התפלל מנחה, וביקש שנענה לו לקדושה כנהוג.

ממילא נתעוררה השאלה, האם מותר לענות? מה טעם דין עניית ברכו לפני מנחה בערב שבת, והאם הוא שייך כאן?

לא הבנתי השאלה, וע' ב"ב פב. מכדי פסוקי נינהו ליקרי

הגיעו כפו"ל.

נחלי אפרסמון כתב:המתפלל ערבית מבעוד יום, לאחר פלג המנחה, כמנהג עדות המזרח, וכשהגיע לסוף ברכת ''מחיה המתים'' שמע קדושה מהמנין הסמוך שהיו מתפללים מנחה, לא יענה עמהם, ושב ואל תעשה עדיף, מאחר ולא תקנו חז''ל קדושה בתפלת ערבית. ובפרט שדין הפסק בתפלת שמונה עשרה חמור מאד. ומיהו יכול לשמוע ולכוין לשליח צבור באמירת הקדושה. אבל האוחז בקריאת שמע וברכותיה של ערבית, או בין גאולה לתפלה של ערבית, ושמע קדושה של מנחה מהמנין הסמוך, יענה עמהם, ושלא כמי שחולק בזה. וכן אם לאחר שסיים תפלת ערבית, שמע קדושה ממנין סמוך, צריך לענות עמהם קדושה ואמנים של חזרה, בין בחול בין בשבת. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תרנד].

נימוקו בצידו?

נחלי אפרסמון כתב:אם לאחר שסיים תפלת ערבית, שמע קדושה ממנין סמוך, צריך לענות עמהם קדושה ואמנים של חזרה, בין בחול בין בשבת [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תרנד].

ומה הדין במי שנוהג בכל ענין כשיטת הגאונים בזמן בין השמשות, ושמע ציבור שאומר קדושה של תפלת מנחה בשעה שהיא לילה ודאי לשיטת הגאונים – היענה עמהם?

מצו"ב

ביקורת תהיה כתב:

נחלי אפרסמון כתב:אם לאחר שסיים תפלת ערבית, שמע קדושה ממנין סמוך, צריך לענות עמהם קדושה ואמנים של חזרה, בין בחול בין בשבת [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תרנד].

ומה הדין במי שנוהג בכל ענין כשיטת הגאונים בזמן בין השמשות, ושמע ציבור שאומר קדושה של תפלת מנחה בשעה שהיא לילה ודאי לשיטת הגאונים – היענה עמהם?

זו שאלה ידועה אחרת, האם מי שנוהג כשיטה חולקת יכול לברך עם ציבור שנוהג כשיטה השניה [מצוי בספרדי בשבע ברכות אשכנזי]

רצון כתב: . . וע' ב"ב פב. מכדי פסוקי נינהו ליקרי

יעויין בב' התירוצים התם.

לבי במערב כתב:

רצון כתב: . . וע' ב"ב פב. מכדי פסוקי נינהו ליקרי

יעויין בב' התירוצים התם.

נא לבאר כוונתך ייש"כ.

ובפרט שנ"ל שכוונת הכותב "רצון", היתה על דרך מליצה, כלומר אחר שאינן אלא פסוקים בעלמא מדוע לא יאמרם וכי מה פסידא יש שיאמרם, והאם אדם סתם באמצע היום אומר לעצמו ביחידות פסוקים אלו קק"ק ה' צב' מלא כל הארץ כבודו ושאר שני הפסוקים שבקדושה עשה שלא כהוגן וחטא בידו מכדי פסוקים נינהו ליקרי ודו"ק.

ישורון250 כתב:נא לבאר כוונתך ייש"כ.

פשוט הוא: ע"פ התירוץ הב', צדקו דברי הרב 'רצון', שהרי למסקנא ליכא פסידא באמירת פסוקי.
אך להתירוץ הא', אף בנדו"ד אפ"ל (בדקות עכ"פ) שהוא (כעין) "מחזי כשיקרא".